הסרט "מוצאים את דורי" מבית פיקסאר עומד בפני משימה לא פשוטה. בשנים האחרונות התערער מעמדה של "פיקסאר" כשובר קפות בטוח. אחרי אכזבה מ"הדינוזאור הטוב", דורי עומדת בפני מבחן לא פשוט.
סרטי ההמשך של הגיבורים האהובים יכולים להיות הצלחה ("צעצוע של סיפור 2" למרות שיצא בתחילה לDVD) או פלופ מפוזר ומאכזב (מפלצות בע"מ 2 - בית ספר למפלצות, מכוניות 2) מה שמציב את דורי בעמדה בעייתית עוד מלכתכילה.
בעוד הסיפור המקורי מתחלק בין אב לבנו המוצאים את עצמם בחלקים שונים של האוקיינוס, הסרט "מוצאים את דורי" מתמקד בדורי עצמה ובעבר שלה. דורי, נזכרת בשביבי זכרונות המכוונים אותה למצוא את הוריה, ודרך הזכרונות האלו אנחנו נחשפים אל העבר העצוב ואפילו הטראומטי שלה.
גם המסע עצמו מתחלק לשניים המסע של דורי קדימה במטרה למצוא את משפחתה ובמקביל אליו המסע שלה לאחור דרך רסיסי הזיכרונות שלה.
הסרט מצליח לתפור סביבו לא רק קו עלילה מעניין אלא כזה שסלול בדמויות חדשות, מעניינות, עם קריצה לסרט הקודם אך עדיין נשאר נאמן לעצמו כיחידה בפני עצמה.שני המסעות משלימים אחד את השני ויוצרים אבני דרך הממוקמות בעבר ובהווה המסמנות לדורי את הכיוון אליו עליה לפנות.
אנחנו פוגשים את דורי, מרלין, ונמו בשונית האלמוגים, בעוד עלינו עברו 13 שנים, על אלו החיים באושר בשונית האלמוגים, עברה רק שנה. כשדורי נזכרת לפתע שיש לה משפחה שאולי מחפשת אחריה, היא מגייסת את מרלין ונמו להרפתקה ענקית מעבר לאוקיינוס למכון הימי בקליפורניה במאמץ למצוא את הוריה. הסיפור המקורי של מרלין ונמו אינו מוזכר באופן ישיר, אך נראה שהמסע הטביע את חותמו על הדמויות, בכל אחת בדרכה.
דורי הבוגרת והעליזה מעלה חיוך, ואילו דורי הדגיגה הצעירה הלומדת להתמודד עם בעיות הזיכרון שלה כובשת את לב הצופה. הסרט מדבר על המשמעות של משפחה, לא רק זו הגרעינית, אלא גם על זו שאנחנו מאמצים במהלך חיינו, ובעוד שתמיד נרצה לדעת מאיפה באנו, אין להמעיט בערך המשפחה החדשה שאספנו סביבנו, החברים שלנו.
הסרט מפגיש אותנו מחדש עם חלק מהדמויות מ"מוצאים את נמו" אך גם לא מעמיס על הסרט החדש שבמרכזו עומדת דורי את הדמויות מהסרט הקודם, הם מבצבצים רק לרגע (מצמצתם, פספסתם) קורצות אל הצופה ונעלמות. ובכך מצליח לשמור על דיוק מירבי בין רגע של חיוך לסרט הקודם ולאירועיו, לבין זה הנוכחי.
הסרט מגבש סביבו סדרה של דמויות בלי נשכחות, חדשות וישנות.אלן דג'נרס ממשיכה לעשות עבודה נהדרת כ-דורי, אד או'ניל ("משפחה מודרנית, נשואים פלוס") גונב את ההצגה כ"האנק" תמנון (שבענון?) נרגן, וקצת עצבני, "דסטיני" בגילומה של קייטי אולסן ("פילדלפיה זורחת") עושה כאן עבודה נהדרת ככרישה קצרת ראייה, כלבי הים הקליפורניים (בגילומם של אידריס אלבה המפתיע, ודומיניק ווסט) אשר נראים רגועים עד שמנסים לתפוס את הסלע האהוב עליהם.
הקו מהסרט הקודם נשמר גם כאן ורבות מן הדמויות בצורה כזו או אחרת כל אחת מהן לוקה בבעיה פיזית או חרדה כלשהיא. נראה שהסביבה אמנם מבינה את הבעיה אך מעודדת את הדמויות למצוא דרכים להתמודד עם הלקויות שלהם, ולמצוא דרך להגשים את חלומותיהם.
העולם בו מתקיים הסרט מאפשר ביקורת עדינה על המציאות על חיי האוקיינוס, פיקסאר שכבר עסקו בעבר בהרס כוכב הלכת שלנו, והמחיר שאנחנו עלולים לשלם, משלבים בעדינות רבה ביקורת על מתקנים שנועדו לשחזר, לשמר, ולהחזיר את החי לאוקיינוס, אך במקום זאת רק מאריכים את חייהם בשבי, בזמן שהחי והצומח נעים כלואים בין תערוכות. השילוב העדין של הנושא בתסריט מאפשר לצופה לא רק להנות מסיפור משפחתי (שלרגע אינו זולג לקיטש) ועדיין להתפעל מהחיים הטבעיים שבאוקיינוס.
התסריטאים והאנימטורים עושים עבודה נפלאה באנימציה, הדמויות נראות זורמות, האנימציה מוארת ונעימה, והסרט מזכיר לנו למה אנחנו אוהבים את פיקסאר כל כך. הסיפור האנושי, האנימציה המדהימה, הכתיבה הכל כך מדויקת שנעה בין גגים שחוזרים על עצמם, ולא נמאסים עקב התזמון המדויק, ובעיקר מאפשרים לנו להנות ממה שקולנוע אמור להיות: סיפור טוב, צילום טוב, עריכה טובה, ושעה וחצי+ של כיף באוקיינוס.
השורה התחתונה
דורי מציעה לכם שעה וחצי של הרפתקאות באוקיינוס. לא תקחו?
אל תאחרו! ה"קצר" של פיקאסר עוצר נשימה.
מירי נמנוב היא המפיקה הראשית של גיקסטר.
היא גם גיקית פנטזיה, חובבת קומיקס,
ומתאמנת להיות גיבורת על בזמנה הפנוי
עקבו אחריה באינסטגרם:
@mirinem
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?