יש כמה שמות של שחקנים בהוליווד שעצם הצטרפותם לאיזשהו פרויקט כמעט מיד מבטיח את הצלחתו הכלכלית. מבחינת איכות - החכמים שורדים יותר זמן. בין השמות האלה אפשר למצוא את טום קרוז, בראד פיט, אידריס אלבה, מריל סטריפ ועד לפני כמה שנים - גם וויל סמית'.
מאז שנות התשעים, אחרי שכיכב בסדרה "הנסיך המדליק מבל אייר" והפך לזמר היפ הופ מאוד מצליח, התחיל סמית' את דרכו בהוליווד. בהתחלה אלה היו בעיקר קומדיות אקשן ("בחורים רעים", "גברים בשחור", "היום השלישי", "פרוע על המערב") וכמה סרטים רציניים יותר ("אויב המדינה", "אני האגדה", "עלי" ו-"המרדף אחרי האושר"). לא כל הסרטים שעשה הפכו לזהב ("האגדה על באגר וונס", "הנקוק") אבל הוא עדין היה אחד מאותה רשימה קצרה של שחקנים ששווים את המחיר שלהם כל פעם.
הנפילה הראשונה שלו היתה ב-2013, עם הסרט "העולם אחרי" שביים מ. נייט שמאלאן, אליו ליהק גם את בנו. ועל פי השמועות הסרט הוזמן ע"י הכנסיה הסיינטולוגית והפך את סמית' לבדיחה. היתה אווירה של סיום קריירה. הסרט הבא שלו "פוקוס" היה לא רע, אבל הכניס עוד פחות כסף מ"העולם אחרי". אחריו "בלתי הפיך" זיכה אותו בשבחים על משחקו, אבל כשל בקופות לגמרי. "יחידת המתאבדים" היה שנוא על הקהל אבל הכניס הרבה מאוד כסף, ואם מישהו חשב במקרה שזה בזכות סמית' - הסרט הבא שלו היה "יופי נסתר" שרבים החשיבו כסרט הגרוע ביותר בשנת 2016.
סמית' עשה הפסקה של שלוש שנים במהלכה הפיק סרט אחד עם נטפליקס, ועכשיו הוא עושה את הקאמבק שלו. לפחות זה מה שהוא חשב שיקרה. אלאדין הצליח הרבה מעל מה שאפשר היה לצפות, ועכשיו מגיע "איש מזל התאומים".
הסרט מספר על הנרי ברוגן, מתנקש מהטובים בעולם, שמרגיש שמספיק לו מסגנון החיים הזה, אבל כשהוא מיידע את הממונים עליו שהוא מתכוון לעזוב את הכל ולפרוש, יש גורמים המעוניינים לעצור את המהלך הזה, כך או אחרת. מה שהופך את הסיטואציה למעט שונה מסרטים אחרים בעלי תקציר זהה, הוא שמי שנשלח לעצור את הנרי הוא הכפול צעיר יותר שלו עצמו. וויל סמית' בתפקיד כפול מגובה בטונות של טכנולוגיה, אבל בחסך אדיר בדיאלוגים או תחכום.
את הסרט ביים אנג לי, אחד הבמאים המוערכים אך לא יציבים של התקופה. מי שהתפרסם בזכות "על תבונה ורגישות", פרץ למיין סטרים עם סרט זר ששבה את לב העולם - "נמר, דרקון", המשיך לביים את "הענק הירוק" (סרט מארוול שלא נכנס לעולם הסינמטי של מארוול) ואז חזר לדרמה עם "הר ברוקבק". לפני 7 שנים הוא שוב הצליח לחדור לשיח הציבורי עם "חיי פיי" שהיה מקסים, צולם באיכות מאוד גבוהה ונראה שהיה קרש הקפיצה של לי לשלב הבא באבולוציית הצילום.
ב"איש מזל התאומים" הצליחו לקחת את הצילום לרמה חדשה. מדובר בטכנולוגית תלת מימד שנקראת "תלת מימד פלוס", העושה שימוש ב-120 פריימים לשניה במקום 24 בד"כ או 90 במצלמות איימקס, מה שהופך לראשונה סרט תלת מימד (שאינו באיימקס) לבהיר!!! כן! זו פעם ראשונה מזה שנים שאני יכול לשבת בסרט תלת מימד עם משקפיים מכהים ולהצליח לראות הכל. נס.
הצילום החד הזה מורגש כמו לעבור משחור לבן לצבעוני. כמו לעבור מפלזמה ללד 4K. כל צילום בסרט מרגיש כמו דמו שרואים בחנויות אלקטרוניקה, שהפיקו סרטי טבע מיוחדים להרשים את הלקוחות בחדות והרכות (בו זמנית) תוך השווצה מוחלטת בשימוש בצבעים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם בבית. סצנות האקשן נראות מדהימות בזכות זוויות הצילום, הכוריאוגרפיה ובעיקר החדות שהופכת כל מרדף או קרב פנים אל פנים למשהו שעוד לא ראינו בקולנוע, אבל מזכיר מאוד משחקי מחשב/קונסולות חדישים.
שני היתרונות הטכנולוגיים האלה היו יכולים להיות רק ההתחלה של הטיעונים שלי לראות את הסרט, אבל למרבה הצער כאן נגמרים לי הטיעונים.
על התסריט היו אמונים בילי ריי ("משחקי הרעב", "קפטן פיליפס") ודיויד בניוף ("אקס-מן המקור: וולברין", "משחקי הכס") וצר לי להגיד אבל הם לא עשו עבודה מספיק טובה. קלייב אוון ("עיר החטאים", "הילדים של מחר", "האיש שבפנים") הוא שחקן מעולה שהכוח שלו נמצא בשקט שהוא משדר. בסרט הזה הוא נדרש לאינטנסיביות בכל דקה שהיה על המסך, מה שגרם לו להראות מוגזם ולא אמיתי. בנדיקט וונג ("דוקטור סטריינג'", "פרומתאוס", "להציל את מארק ווטני") נראה כאילו הוא שכח לשחק. מרי אליזבת ווינסטד ("סקוט פילגרים נגד העולם", "מת לחיות ביום טוב", "דרך קלוברפילד 10") משחקת טוב מאוד אבל הדמות שלה לא מתפתחת בכלל לאורך הסרט. הדמות של הנרי מצוינת. בהתחלה וויל סמית' מתנהל בצורה שמזכירה לנו את דנזל וושינגטון ב"נקודת שוויון": תמיד בשליטה ומודע לכל מה שקורה סביבו, אבל זה קורה בעיקר בתחילת הסרט. מאוחר יותר אין בתסריט מקום להפגין אישיות, ואנחנו מקבלים את סמית' יבש, חסר חוש הומור וחסר חיים.
מעבר לכל אלה, הדיאלוגים היו מביכים בפשטותם, ה"תסבוכות" העלילתיות לא הציגו מורכבות, אבל מה שבעיקר קרה זה שהסרט מאבד גובה באופן קבוע. בהתחלה הוא מרתק עם הכרת הדמויות, ודווקא כשדברים מתחילים להסתבך, ולמרות לא מעט סצינות אקשן, רמת המתח והעניין יורדים ככל שחולפות הדקות. מה שמוביל גם לסיום די קיצ'י וצפוי. ככה, בדיוק הפוך ממה שהמליץ קרמבו לאלופים ב"מבצע סבתא", הם התחילו הכי חזק שהם יכלו, ולאט לאט האיטו, איבדו כיוון, איבדו חשק ואיבדו את הקהל.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?