שימו לב: כתבה זו מכילה ספויילרים לפרק זה
אמנם ״ג׳סיקה ג׳ונס״ שוברת כמעט את כל התבניות של סדרות וסרטי גיבורי על, אבל זה לא אומר שהיא מנותקת מהעולם הקומיקסאי שבו היא אמורה להתקיים. בפרק החמישי, כולם רוצים להיות גיבורי על. חלקם עם כוחות, וחלקם בלי. אבל כשקילגרייב הוא האויב שלכם, תצטרכו כנראה להיות הרבה יותר מסתם גיבורים.
מהלך הפרק גרם לי לחשוש שאולי שהסדרה האהובה שלנו הופכת להיות ״Arrow״ (״החץ״) עם כל הפלאשבקים. אבל הפלאשבקים הראו לנו בתמציתיות את ג׳סיקה כשהיא הייתה שיכורה-כיפית, רק כדי לראות עד כמה קילגרייב הרג אותה מבפנים והפך אותה לשיכורה-מבאסת.
אבל יש משהו חשוב יותר בפלאשבאקים מאשר המפגש עם קילגרייב שכולנו רצינו לראות, והוא הדמות של ג׳סיקה לפני המפגש. ג׳סיקה של לפני קילגרייב היא אמנם אותה ג׳סיקה המכסחת שאנחנו מכירים, ואותה חמת מזג. אבל זו ג׳סיקה שיש לה משהו אחד שאין לה עכשיו: אופטימיות. היא אמנם לא רוצה להודות בזה, אבל היא מרגישה שהיא יכולה סופסוף לעשות טוב בעולם הזה. היא רוצה להיות גיבורת על, היא רוצה להציל אנשים והיא לוקחת יוזמה.
ג׳סיקה של אחרי קילגרייב היא ג׳סיקה מצולקת, טראומטית, עוד יותר סגורה ופאסימית. זה נראה שאפילו היא לא מאמינה לעצמה כשהיא אומרת להופ שהיא תצליח לעצור את קילגרייב. בשביל להתגבר עליו, ג׳סיקה תצטרך למצוא את הג׳סיקה הקודמת הזאת בתוכה, ולמצוא תקווה לכך שהיא יכולה לעצור בעצמה את קילגרייב, שכרגע נראה בלתי מנוצח. מאוד מעניין לצפות בסדרת גיבורי על, שבה הגיבורה לא מצליחה להיות גיבורה כמעט בכלל, אלא מנסה להשתחרר משליטה שעדיין יש עליה לאורך חצי עונה עד כה, ויש לי תחושה שהיא לא משתחררת ממנה בפרקים הקרובים.
פשוט מדהימה אותי העובדה שלמרות הרפטטיביות של סצנות המעקב אחרי מלקולם, בכל פעם שהמצלמה חושפת את קילגרייב, אני פשוט מוצא את עצמי מפחד. אני לא זוכר בשנים האחרונות תוכנית שהצליחה לגרום לי לחשוש כל כך מרשע. בפרק הזה הפחד הגיע לרמות קצת מביכות, כאשר נפלט לי ״הנה הוא!״ לא רצוני כשהמצלמה בחרה שלא להתמקד בקילגרייב שישב בבית הקפה. יכול להיות שקילגרייב השתלט גם עליי וגורם לי לחשוב שאני צופה ב״דורה החוקרת״.
לכמה רגעים גם אני הרגשתי שהתוכנית לחטיפת קילגרייב הולכת לעבוד. אולי תרמה לכך העובדה שהחבורה נתקלה בבעיות עוד לפני שהם הצליחו לירות בקילגרייב, מה שהוריד את החשש מבעיות נוספות בעתיד. אבל כמו שאנחנו כבר רגילים, אם זה טוב מדי, זה פשוט לא נועד לקרות, וסצנת החילוץ של קילגרייב היא די מייאשת. לא במובן רע, אלא במובן שבו עד שהדמויות שלנו הצליחו להוציא לפועל את התוכנית הזאת, וסופסוף ג׳סיקה בעמדת כוח מעל קילגרייב (Pun intended), שוב קילגרייב נמצא עוד שני צעדים לפניהם.
אנחנו גם רואים את ההשפעה האמיתית של קילגרייב. הוא לא רק יכול לגרום לבן אדם לעשות מה שהוא רוצה מקרוב, אלא אפילו כשהוא לא נמצא בקירבתו כמעט כולם סרים למרותו. הוא חייב להראות לג׳סיקה שלמרות שהיא כמעט התגברה עליו היום, הוא חזק יותר ממנה, היא בשליטתו. אלה משחקי כוח מטורפים של מגלומן חולני, ו״רשע״ יוצא מן הכלל.
הפרק החמישי מעניק תחושה של סיפור Origin. הוא עוקב באופן עקבי באמצעות הפלאשבקים אחרי התבנית של סיפורי מקור של גיבורי על, כולל שלב הצלת הילדה הקטנה ממכונית דורסת, אבל סוף הסיפור הזה הוא טראגי. זה לא סיפור שמסתיים בהפיכת הדמות לגיבורת-על כל יכולה, אלא לאישה אלכוהוליסטית, פגועה ופאסימית. בכך התוכנית חוזרת לבקר את היסודות הקומיקסאיים המקוריים שלה, אבל מציגה את הזווית החדשנית שלה, כמו בכל פרק.
השורה התחתונה
הפרק החמישי של ״ג׳סיקה ג׳ונס״ מצליח להשאיר את הצופה על קצה הספה מרוב מתח, לשבור לו את הלב, ולגרום לו להתייאש. וכל זאת בלי לפגוע ברצון העז להמשיך לצפות בפרקים הבאים.
עידן בן טובים
בן 27. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״
לביקורות טלוויזיה נוספות:
Featured
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.