אם מישהו יבקש מטרנטינו לדרג את סרטיו במדד כאבי הראש שהם גרמו לו, אני די בטוח ש"שמונת השנואים" ידורג בין המקומות הראשונים. המיגרנות שהוא גרם לטרנטינו החלו עוד בשלב התסריט, שהודלף במלואו לאינטרנט כנראה על ידי אדם שקרוב אליו. התקף הטנטרום שנוצר בעקבות המצב המביך, גרם לטרנטינו להישבע שהוא גונז את הסרט, כמובן שאחרי מספר חודשים הסרט היה כבר בצילומים. הבעיות לא נגמרו כאן, "שמונת השנואים" הצליח להשתרבב לרשימת הסרטים שהודלפו לאחרונה למספר אתרי שיתוף קבצים. ואם כל זה לא מספיק, משטרת ניו-יורק קראה להחרים את הסרט עקב השתתפותו של הבמאי במחאה כנגד אלימות משטרתית במדינה. הגעתי למצב שאני רוצה לראות את הסרט לא כי מדובר בטרנטינו אלא כי רוויתי מלשמוע על הבעיות שהסרט מושך אליו. כשסוף סוף ראיתי אותו סלחתי לו, מדובר בסרט מדהים ומרתק שהשאיר אותי דבוק למסך.
"שמונת השנואים" הוא סרטו השמיני במספר של קוונטין טרנטינו, מספר שהוא דואג לציין בבירור בתחילתו של כל סרט. עם קריירה קולנועית לא נרחבת, השם שלו מצליח לייצר כמויות של הייפ שאנחנו רגילים לקשר לשמות כמו ספילברג, סקורסזה והאחים כהן. כנראה שהסגנון הטרנטינואי המיוחד שלו, יחד עם העובדה שהתחייב לביים 10 סרטים ואז לפרוש (נו באמת), מצליחים להציב אותו עם הגדולים ביותר.
סיפור הסרט הוא למעשה מערבון שמפגיש מספר דמויות תחת קורת גג אחת בזמן סופת שלגים קשה. צייד ראשים שבעברו היה חייל (סמואל אל ג'קסון) מצטרף לצייד ראשים אחר (קורט ראסל) בזמן הובלת אסירה לתלייה (ג'ניפר ג'ייסון לי). אל השלושה מצטרף אדם (וולטון גוגינס) שטוען כי הוא השריף החדש של העיירה שכולם מנסים להגיע אליה. עקב הסופה, הרביעייה נדרשת לחנות ללילה בסדקית של מיני, חנות מנוחה שאמורה לספק מחסה למי שצריך. בהגעתם לחנות, ארבעה גברים פוקדים גם את המקום על מנת להתחמק מן הסופה ומיני ובעלה "יצאו" לסידורים משפחתיים.
מהרגע שדלת הסדקית ננעלת אפשר לחוש את המתח הגואה באוויר, אנחנו בתור הצופים וגם הדמויות מבינים שמשהו לא כשורה. תקופת הסרט תורמת לא מעט לתסיסה בין הדמויות, בזמן שלאחר מלחמת האזרחים אמריקה יותר מפולגת מאשר מאוחדת. ה"מדינה" הקטנה שנוצרה בתוך הסדקית בנוייה משחורים, לבנים, צפוניים דרומיים, לכולם יש לפחות אקדח אחד ומרמור של מספיק שנים כדי להשתמש בו. המתח הגזעי והאידיאולגי הוא לא הגורם היחיד שמניע את העלילה, הסרט, לפחות עד המערכה השלישית, נותן דגש חלקי בלבד על תעלומת רצח שמתחוללת בסדקית.
אני חייב לומר שהכיוון של תעלומת הרצח לא עניין אותי במיוחד. אין בעלילה גיבור מובהק שאנחנו רוצים בניצחונו ונבל שדורשים במפלתו ובשום חלק לא נדרש להפעיל את התאים האפורים כדי לנסות להבין מה קורה. בשונה מסרטי תעלומה אחרים, במקום לגלות את הטוויסט בסוף ולהוציא אותנו מן האולם בתהיות וצורך לצפות בסרט פעם נוספת כדי לראות את כל הרמזים, אנחנו מקבלים קצת לאחר מחצית הסרט את כל התשובות באריזת מתנה עטופה יפה. אבל לא לזה הגענו, כיאה לסרטים האחרונים של טרנטינו אנחנו מחכים לנקודת השבירה של הדמויות. זאת שתגרום למרחץ דמים, שתציג את הגוף האנושי כמיכל דם האטום בלחץ גבוה ורק מחכה שיפוצצו אותו. "שמונת השנואים" לא מלא דם כמו "להרוג את ביל" אבל אני חושב שמדובר בסרטו האכזרי ביותר: אלימות חסרת רסן, ירי פסיכוטי, תליה והרעלה – לא נחסך מאיתנו כלום, לעומת "להרוג את ביל" שכלל בעיקר קטיעת גפיים. סצינה אחת (ומי שראה את הסרט יודע מה היא) מציגה בזמן קצר את הרוע האנושי במיטבו, אני מודה שחלק מהצופים יכולים להגיב אליה בצורה לא טובה אבל לדעתי היא מה שעושה את הסרט הזה כל כך שונה מסרטיו האחרים של טרנטינו.
קאסט הסרט הנפלא והכשרוני כולל גם את ברוס דרן, מייקל מדסן, דמיאן ביישר, צ'אנינג טאטום וטים רות'. אישית אני חייב לציין את וולטר גוגינס שלדעתי לקח את כולם בסיבוב בסרט הזה, משימה לא קלה בכלל מול קאסט כל כך מגוון ומרשים. אני חייב לחלק לא מעט קרדיט גם לג'ניפר ג'ייסון לי שגרמה לתחושת תענוג בכל פעם שתהחילה לדבר (או לירוק). יחד עם תחושת ההנאה שלי הסרט לא יכלתי שלא לשים לב למספר דברים שהפריעו לי בדמויות. הניחוש שלי הוא שבגלל שמדובר בסרטו השמיני של טרנטינו הוא החליט שאמורות להיות בו שמונה דמויות מרכזיות וחלקן הרגישו לי מעט חד מימדיות, בעיקר הדמות של מייקל מדסן. אי אפשר שלא לשים להופעתו של טים רות', רות' שחקן נפלא ואחד הפייבוריטים של טרנטינו, מבצע תפקיד שמזכיר בצורה מוגזמת את דמויותיו של כריסטוף וולץ. התחושה שקיבלתי היתה שטרנטינו לא הצליח לסדר את לוח הזמנים של וולץ שיתאים לסרט אז הוא קרא לרות'. רות' הגיע וסיפק את הסחורה בצורה שיכולה להשאיר את וולץ בבית לסרט הבא.
בסקירת האודיו ל"ספרות זולה", טרטינו ציין שכאשר יש לו רעיון לסרט הוא קודם כל עובר על האלבומים שלו כדי למצוא את מוזיקת הפתיחה. לטענתו, מוזיקת הפתיחה של סרט צריכה לתת לצופה של תחושה מה הוא עומד לעבור. פתיחת "שמונת השנואים", בהרים המושלגים של אמריקה, מול פסל עץ של ישו מלווה במוזיקה שמעידה על החוויה שאנחנו הולכים לחוות. הסרט כמו שציינתי מתנהל בלוקיישן אחד, הסדקית של מיני שמעוצבת בצורה מדוייקת, אותנטית ומרשימה. כלל העיצוב בסרט נראה מדהים ולא חוטא ולו פעם אחת.
כמעט 3 שעות טרנטינו הצליח להושיב אותי מול המרקע, ובמבחן השעון שלי הוא עבר בהצטיינות יתרה. לא הרגשתי ולו לפעם אחת את הצורך לבדוק מה השעה או לשלוח את היד לכיס לבדוק מה שלום הטלפון. צריך להודות באמת, הסרט לא חייב להיות כל כך ארוך וייתכן שחלק מן הצופים יסלדו מזמן צפייה ארוך שכזה. לי זה לא הפריע בשום צורה ואני כבר רוצה פעם שניה.
השורה התחתונה
טרנטינו עושה זאת שוב ומצליח לספק מערבון מלא דם, אכזריות, הומור ייחודי ודמויות מטורפות, כל זה במחיר של 3 שעות
נתי אקב
נתי אקב, בן 28, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים.
