אני לא רוצה להגיד שאת הולכת למות, אבל הדדייטס אוהבים ברביקיו אוסטרלי
היו לנו הרבה טרנדים בשנת 2015. אבל הטרנד שאני הכי נהניתי ממנו היה הטרנד של חידושים של סרטים וסדרות קלאסיות, שלא היו גרועים. תחשבו על זה: סטאר וורס חדש, רוקי חדש, סדרות נטפליקס שממשיכות סרטים וסדרות קאלט כמו Wet Hot American Summer ומיסטר שואו. כל החידושים האלה הצליחו לשמר את התחושה של המקור ולהוסיף לו, שזה דבר לא קל. והשבוע הגיע לסיום עוד חידוש שכזה, ההמשכון הטלוויזיוני של סדרת סרטי הקאלט ״מוות אכזרי״. מה אני עוד יכול להגיד על הסדרה הזאת שלא אמרתי בכל הביקורות הקודמות שלי. כלום. כי אני כל הזמן חוזר על עצמי.הפעם, הכל מגיע לסיום בצורה מצחיקה, מפחידה, מגניבה מבחילה כרגיל, אבל לא מספקת לגמרי.
G'day, mate!
הכל מסתיים במקום בו הכל התחיל. אש, קלי ופבלו מתעמתים עם הכותבת המקורית של אותו ספר נוראי שגרם לכל הבלאגן הזה, הנקרונימיקון אקס מורטיס, או ״ספר המתים״, או ״הספר הרשע הזה עם הפרצוף עליו״. אותו הפרצוף עכשיו מולבש על פבלו החמוד שלנו מה שנותן לכותבת, שמגולמת ברשעות נפלאה על ידי לוסי לולס, לשלוט בו. אש יורד למרתף הבקתה כדי לנסות להציל את פבלו אבל מוצא את עצמו חזרה איפה שהכל התחיל. או לפחות איפה שהכל התחיל שוב, בפרק הראשון של הסדרה. אש נמצא שוב עם אותה בחורה מקועקעת מהבר ומתכוון להקריא לה ״שירה״ מהנקרונומיקון , מה שגרם לדדייטס לחזור. אבל זה בעצם רק הדרך של לולס להציע לו הצעה. לעשות איתה ועם צבא הרשע שולם, ובתמורה הוא יכול לחזור לחיים הנורמליים שלו לפני הפעם הראשונה שהוא קרא מהספר, ולבלות את שארית חייו בג׳קסונוויל, פלורידה. אש כמובן, לא מסכים ומחליט להרוג אותה במקום. לפחות בהתחלה. אחרי מסכת עינויים, ניסיונות לא מוצלחים להרוג אותה, מוות התיירת האוסטרלית, צפייה בפבלו ״יולד״ ילדי מוות שחורי עיניים מהפה שלו, אש מסכים לתת לכוחות הרשע הזדמנות, בתנאי שתספק לאש ולחבריו מקום מבטח בג׳קסונוויל. ״ועשרת אלפים דולר במזומן״ ״אני לא בנק״ ״כסף לדלק?״ ״בסדר. כסף לדלק.״
וככה הפרק הנגמר. אש, פבלו וקלי נוסעים במכונית לעבר פלורידה בזמן שמסביבם העולם מתפרק. סיום די משונה. אבל גם היגיוני. אחד מהדברים שאהבתי בסדרה הזו, הייתה ההתרכזות ברגשות של אש בקשר למצב שלו. למרות היותו גיבור האקשן המושלם, הוא אף פעם לא רצה את כל זה. הוא רצה חיים נורמליים עם חברה שלו בג׳קסונוויל, אז זה היגיוני שהוא יסכים לעסקה הזו. זה לא נחמד אבל היגיוני. הסיום משאיר לנו הרבה שאלות פתוחות: מה יקרה לעולם עכשיו? מה יקרה עם מערכת היחסים של קלי ופבלו? האם אש יתחרט על ההחלטה שלו. נקווה שתהיה עוד עונה שתענה על כל זה.
אבל מספיק להתלונן. בואו נדבר על הדברים שאהבתי בפרק הזה לפי הקריטריונים שאני כל הזמן מדבר עליהם. מצחיק: אש משווה את התכנית של לולס להביא איזון לטוב ולרע בעזרת שליטה בכחוחות הרשע לסנדק, ומוסיף ״לא אהבתי את הסרט הזה. יותר מדי ארוך ומשעמם ובלי מספיק ציצים.״ יש גם עוד ציטוטים מעולים שאני אפרט למטה ב״הערות נוספות״. מבחיל: פבלו יולד מתוכו תינוקות מוות.מפחיד: תינוקות המוות עצמם. מגניב: אש תופס את המסור שוב והורג דדייט שקופץ עליו מלמעלה. איזה פרק. איזה סדרה. איזה כיף.
טוב, אם לא תהיה עונה שניה אולי הוליווד תעשה עוד רימייק מעפן לקארי.
הערות נוספות:
אש בחידוש לשורת ה"Honey, you got real ugly" הקלאסית שלו, הפעם לפישר הדדייטית: "I dumped you at just the right time"
אחד מהטריידמרקים הקלאסיים של סדרת "מוות אכזרי" הוא הסלפסטיק בסגנון Three Stooges שלהם. יש טוויסט נחמד על זה בפרק הזה, כשאש מנסה לדחוף לילד מוות שתי אצבעות לעיניים, אבל יוצא מהעיניים השחורות שלו עם נוזל משונה ונגעל.
אש:"Well, I just wanna bang Mary-Anne from Gilligan's Island, but that's not gonna happen".
דקת דומייה לאנשים שאיבדנו במהלך הסדרה: השכנה הזקנה של אש, ההורים של קלי, הדוד של פבלו, התיירת האוסטרלית, פישר וכנראה עוד. יהיה זכרם גרובי.
מקווה שנהניתם מהביקורת האלה כמו שאני נהניתי לכתוב אותם!
השורה התחתונה
זה אולי לא בדיוק הסיום שהייתי רוצה, אבל עדיין סיום טוב לסדרה מעולה.
יונתן עמירן
קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית.
אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.
לא אוהב: סרטים משעממים
נגמרו לי הציטוטים וזה.
