ביקורת סרט כפולה – היפה והחיה

אבל, וזה אבל גדול, יוצרי הסרט הגדילו לעשות ובחרו להרחיב חלקים שלא קיימים בסרט המקורי, ואפילו שיפרו חלקים בעייתיים בקלאסיקה. שנים רבות סיפור הכישוף של הנסיך מוצג באור מעט מגוחך כיוון שבמקור של דיסני, המכשפה הטילה כישוף על הנסיך בהיותו ילד קטן שלא הסכים להכניס זקנה זרה ומפחידה לטירתו (לא הייתם מעדיפים שהילד שלכם יפעל כך?). בגירסה הנוכחית יש סיפור מעט שונה שמדגיש באופן חכם יותר את הפקת הלקח של הנסיך במהלך הסרט, ובעיקר הופך את הסיפור לקצת יותר הגיוני (עד כמה שסיפור אגדה יכול להיות שכזה).

כשהיוצרים יוצאים מהקיבעון לסרט המקורי, הסרט ״פורח״. הם מוסיפים אלמנטים חדשים יצרתיים כמו למשל הטירה עצמה, אשר מתפוררת וקורסת ככל שיותר עלי כותרת נופלים מהוורד האיקוני כל כך. זה רעיון מקסים שעובד מעולה בסרט. בנוסף, להפתעתי, העיצובים של החפצים והרהיטים המדברים עבדו בצורה מצוינת. דמות ארון הבגדים למשל, מראה את כוחה של היצירתיות של הסרט בעיצוב מעורר השראה ומוצלח במיוחד. גם תוספות קלות, כמו הback stories שהצמידו לבל, לנסיך, ולחפצים, ושינויים קלים למילות השירים המקוריים לא מזיקים ומעוררים מיד את תשומת לב הצופה שכל כך רגיל לטקסט המקורי (שמצוטט פה כל דקה כאמור). אלה הם הרגעים שבהם הסרט באמת לוקח צורה משל עצמו, אך מספר שניות לאחר מכן שוב נופל למלכודת הנוסטלגיה.

הטירה עצמה מרהיבה ביופיה. העיצוב שלה מקסים, מעניין והסטים הענקיים שנבנו לטובתה מורגשים היטב. לעומת זאת, העיר והפאב נראים כמו סט ברודווי קטנטן וזול. בחיי, אפילו חלק מהבליינים בפאב יושבים על מעין מדרגות במקום שהמקום יראה כמו פאב חי ולא תפאורה של פאב.

אני חושב שבשלב זה אני אקח מחסה, ואחרי שאוודא שהדלת של הבית שלי נעולה, אגיד שהחלק החלש ביותר של הסרט הוא, לצערי הרב, אמה ווטסון בתפקיד בל. זהו ליהוק לא ברור ולא הגיוני). היא פשוט סתמית, היא לא מגיבה ברגש כמעט לשום דבר בסרט. אפילו בסצנה המבוצעת היטב של "Be Our Guest", היא נראית כמעט משועממת. הבעיה השנייה שלה, בואו נודה בזה, היא שווטסון לא זמרת. רק תקשיבו לביצוע של המדובבת המקורית של בל מבלי אפילו לצפות בווידאו, ותקשיבו עד כמה אישיות היא מקרינה רק באופן שבו היא שרה את אותן המילים. זה קסם שקורה רק באמצעות אמן בעל שליטה מדוייקת בקולו. אז לא, אף אחד לא ציפה שיביאו את המדובבת המקורית לסרט, אבל המינימום הוא להביא זמרת מוצלחת. אמה ווטסון נמצאת בסרט הזה בעיקר בשביל למכור כרטיסים, ולא מכיוון שהיא השחקנית שמתאימה לתפקיד.

לעומתה, דן סטיבנס, עושה עבודה טובה בתור ״החיה״. מעניין לראות איך בעיצוב דמות החיה ניתן עדיין לזהות את תווי פניו של השחקן, והוא מכניס חיים לדמות המאוד ממוחשבת הזאת. גם סטיבנס, כמו ווטסון, שר די גרוע, והשיר החדש שהחליטו להוסיף לו הוא די נוראי, גם כשיר וגם בהקשר שלו בסרט, זה כאילו פאנטום האופרה קפץ לביקור.

הליהוק של גסטון הוא יחסית מוצלח, ולוק אוונס מצליח ליצור דמות אלימה וקומית למדי (איך לעזאזל, דווקא לסרט הזה לא ליהקו את ״דה רוק״? הוא יודע לשיר בערך כמו כל האחרים בסרט). אם כי חסר לו הפאתוס של הדמות המקורית של גסטון. באופן משונה, מכל החלקים שהחליטו להעתיק מהסרט הקודם, את הסצנה של המוטיבציה של גסטון לא הכניסו. המקום בו גסטון נהיה כועס ואלים כלפי בל ואביה הוא כאשר בסרט המקורי בל משפילה אותו מול כל תושבי העיירה בעת הצעת הנישואין הכפויה שלו, ואז האגו הפגוע שלו מוביל אותו הלאה בסרט הנוכחי בל פשוט טורקת עליו את הדלת. זהו. אין צורך להעתיק את הסצנה, אבל בגרסא הזו אין לו סיבה לכעוס או לפעול, ואין לו סיבה לרדוף אחריה. הוא פשוט רוצה אותה וזהו.

אוהבים את "היפה והחיה"? במיוחד בשבילכם: מהדורה מיוחדת של "גיקונים" עם המוצרים הכי שווים שאפשר להשיג ברחבי הרשת.

הליהוק של ג׳וש גאד (שהבריק ב-״Book Of Mormon״ ומוכר לכם בעיקר מ-"Frozen" בתור אולף איש השלג) הוא מהליהוקים היותר מתאימים לסרט גם מבחינה ויזואלית וגם מבחינת כריזמה. אתם וודאי כבר יודעים שדמותו אמורה להיות הדמות הלהט״בית הרשמית הראשונה בתולדות דיסני, אך לצערי עצם העובדה שהוא מאוהב בסתר בגסטון, ונטייתו המינית מוצגת בסרט בעיקר בצורה קומית, ומכאן נוצרת בעצם הגחכה של הדמות וה״הישג״ שניסו לשאוף אליו נמחק כלא היה.

רבים יגידו, ״עידן. תפסיק להשוות את הסרט החדש לסרט המקורי של דיסני. תשפוט את הסרט כסרט בפני עצמו״. אז זהו, שאם הסרט לא היה מתעקש כל הזמן להשען על הגירסא המקורית, היה ניתן לשפוט אותו כיצירה בודדת. לצערי, הרצון של היוצרים להזכיר כל הזמן את הסרט המקורי החל מרמת השירים, שורות ואפילו שוטים, הוא מה שפוגע בסרט בסופו של דבר ויוצר את ההשוואה הבלתי אפשרית מול הקלאסיקה הפנומנלית של דיסני מהעבר. לא אתפלא אם חלק ענק מהצופים בסרט החדש יחזור הביתה עם רצון עז לראות את הסרט המקורי ולהאזין לשירים המקוריים.

השורה התחתונה

״היפה והחיה״ הוא סרט מבדר שנשען יותר מדי על המקור המצויר ומנסה לשחזר כמעט במדויק נוסחה שעובדת בפורמט אחר. עם זאת, הרגעים (המעטים מדי) שבהם הסרט מתנתק מהמקור ומנסה לעשות משהו מקורי ומיוחד משל עצמו, הופכים אותו לסרט הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שהוא יהיה. מי יתן וברימייקים הבאים והבלתי נמנעים של שאר הקלאסיקות של דיסני, התסריטאים והבמאים יעזבו את הסרטים המקוריים לנפשם, וינסו ליצור סרט מקורי עד כמה שניתן.

עידן בן טובים

בן 28. בוגר לימודי טלוויזיה וקולנוע. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״

אל תלכו לשום מקום! יש לנו גם סוף טוב. הביקורת השניה:

אם הייתי צריך לתאר את אולפני דיסני במילה אחת, הייתי משתמש במפלצת. לא מדובר במובן הרע של המילה, חס וחלילה. אולפני דיסני מחזיקים תחת המטריה שלהם את "מלחמת הכוכבים", היקום הקולנועי של מארוול, סרטי פיקסר ומאז שנת 2010 גם את גרסאות הלייב אקשן ללהיטים הגדולים ביותר שלהם. יש כאלו שיגידו שזהו, מהרגע שדיסני החלו ליצור גרסאות לייב אקשן לסרטים שלהם, נגמרה להם המקוריות. לאמירה זו אני אומר – שטויות, דיסני מעולם לא היו חסרי מקוריות. האולפן מוציא מידי שנה סרטים מקוריים באותה מידה שהוא מוציא סרטי המשך או רימייקים. רק בשנת 2016 זכינו לראות את "זוטופיה" ו"מואנה" שהראשון זכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר.

בשנת 2010, זכינו לראות את הגרסה הראשונה לסרטי הלייב אקשן לקלאסיקות שגדלנו עליהם עם "אליס בארץ הפלאות" שגרף למעלה ממיליארד דולר. הסכום בעל 9 הספרות נתן אור ירוק לאולפן להמשיך לקחת את הקלאסיקות ולתרגם אותן ללייב אקשן. ככה קיבלנו את "מליפיסנט", "סינדרלה", "ספר הג'ונגל", "חברי הדרקון אליוט" והחל מהיום את "היפה והחיה".

פה בדרך כלל מגיעה הפסקה שבה אני מספר על העלילה של הסרט וזה מרגיש לי די מוזר. מי מכם שגדלו בכוכב אחר לא ראה את "היפה והחיה", אחד מסרטי האנימציה הגדולים ביותר שאי פעם נוצרו ובואו לא נשכח, סרט האנימציה הראשון שהועמד לפרק האוסקר על הסרט הטוב, כאשר לא היתה קיימת קטגוריה של סרטי אנימציה. טוב נו, הסיפור של היפה והחיה החל כאשר נסיך צעיר סירב לקבל אל טירתו אישה זקנה שהציעה לו ורד. הזקנה הייתה פיה בתחפושת ולאור התנהגותו של הנסיך היא שינתה אותו מנער צעיר למפלצת מחרידה ואת משרתיו לחפצים חיים. הכישוף יבוטל רק אם הנסיך בצורתו החדשה יוכל למצוא מישהו שהוא יאהב והיא תאהב אותו, אחרת הוא ישאר חיה לנצח.

בל (אמה ווטסון) היא נערה צעירה ומתקדמת לזמנה שמתגוררת עם אביה בכפר בצרפת. חייה של בל מורכבים מהרבה מאוד שגרה וניסיונות התחמקות מהצעות הנישואין של גסטון (לוק אוונס), "הגיבור" והבריון המקומי. לאחר שאביה נעלם בצורה מסתורית, בל יוצאת לחפש אותו ומוצאת אותו כלוא בטירה שנשלטת על ידי החיה (דן סטיבנס). בל מסכימה לקחת את מקומו של אביה כאסירה בטירה בתמורה לשחרורו של אביה.  

אני חושב שהחטא הגדול ביותר של העיבוד החדש בא לידי ביטוי בכך שהוא מנסה להרחיב סיפור שהיה מושלם ולא דרש הרחבה. הגרסה המחודשת הרגישה את הצורך לתת לנו אקספוזיציה על על חייהם של בל ושל החיה לפני אירועי הסרט. למה הנסיך גדל להיות אדם אכזר ושחצן? למה אמא של בל מעולם לא היתה בתמונה? איך תושבי העיירה לא ידעו על החיה? אלו סוג השאלות שהסרט רוצה לתת להן מענה בגרסה הנוכחית. נכון, שאלות מעניינות והתשובות שלהם אכן מגדילות לנו את התמונה, אך אין בהן צורך. בכל פעם שהסיפור סטה מן המקור שלו רמת העניין שלי ירדה והיה ניתן לחוש בירידת מקצב הסרט.

בשנים האחרונות ניתן לראות מגמה ברורה בעליית אורך הסרטים, נראה שלא ניתן למצוא סרטים שאורכם הוא פחות משעתיים. בעוד שהגרסה המקורית של היפה והחיה עומדת על זמן מכובד של שעה ועשרים, הגרסה המחודשת עומדת על שעתיים וקצת ואני שואל למה? השאלה הזו מתקשרת בדיוק לנקודה שציינתי מקודם, אקספוזיציה מיותרת ומידע שלא ביקשנו האריכו את זמן הסרט. נראה שבמקרה הזה, הרצון המיותר לגרום לסרט לעמוד בזמן ריצה של שעתיים פלוס, פגע באיכותו.

בשונה מ"מליפיסנט" או מ"ספר הג'ונגל", היפה והחיה לא מוותר על כמעט על אף שיר מהארסנל המכובד שמעטר את הגרסה המקורית וטוב שכך. אחד מהחלקים הבלתי נשכחים של גרסת האנימציה היו השירים שלו, שמחתי לשמוע את כולם בגרסאות מחודשות שכיבדו את המקור. השירים הבלתי נשכחים כמו: Be Our Guest ו Gaston מצליחים לשמור על מה שעשה אותם מיוחדים ולבצע את המעבר מגרסת האנימציה לגרסה האמיתית בצורה חלקה, שנשמעת מצוין, נראית נפלא ונותנת לסרט מעין הרגשת ברודווי שרק תורמת לחוויה. בדומה לסיפור שהורחב לא כצורך, לסרט מצטרפים גם שירים חדשים שלא נכללו בגרסה המקורית, הייתי רוצה לומר שהשירים החדשים יצליחו להישאר לי בזכרון, אבל לא, הם מחווירים לעומת המקוריים ונשכחים די מהר.

אחת הנקודות החלשות ביותר מבחינתי היא דווקא אמה ווטסון בתפקידה של בל. ווטסון אכן שחקנית נפלאה שראויה לכל קרדיט שמחלקים לה, אבל הליהוק שלה היה תקוע לי כמו עצם בגרון בעיקר בגלל שתי סיבות: הראשונה היא למרות שווטסון נולדה בצרפת, היא בריטית לכל דבר. ללהק אותה בתור בל אמנם הלהיב את המעריצים והצמיד שם גדול לסרט, אבל לא היה הגיוני בעליל, לא הצלחתי לראות אותה באף שלב בתור נערה צרפתייה. הסיבה השניה לבעיית הליהוק שלה היא היכולת או במקרה הנוכחי, חוסר היכולת שלה לשיר. ווטסון היא שחקנית מצוינת אבל אין לה שום יכולת שירה אמיתית, לסרט הזה היה נדרש ללהק שחקנית שגם יודעת לשיר.

הקרדיט הליהוקי כן מבחינתי הולך לשניים ללוק אוונס בתור גסטון ולג'וש גאד בתור עוזרו של גסטון, לה-פו. השניים היו צמד קומי מושלם, האינטראקציה בניהם היתה מדהימה וכל רגע שלהם על המסך הוא תענוג. למרות שמעולם לא אהבתי את העבודות האחרות של אוונס, אני חייב לומר שהוא הצליח לגלם את גסטון בצורה מושלמת, הוא גס, וולגרי, בריוני, שחצן אבל עדיין מצליח לשדר סוג של קסם כובש מהול בהומור.

דמותו של לה-פו גררה לא מעט ביקורת ממדינות מסוימות בשבועות האחרונים, דמותו שהוצגה בתור הדמות הלהט"בית הראשונה בהיסטוריה של דיסני גררה את גניזת הסרט ממדינות מסוימות בעולם. גאד בשלו, מצליח להיות אתנחתא קומית מצוינת וגונב כל סצינה ברגע שהוא מבליח על המסך. העובדה שהוא מאוהב בסתר בגסטון רק מוסיפה למשחק המצוין של גאד ולדמות של לה-פו שבסרט המקורי קיבלה זמן מסך מינימליסטי ולא הוטמעה בזיכרון של אף צופה. גאד מצליח להראות שאין תפקיד קטנים ושם את לה-פו במרכז הבמה.

שאר הדמויות בסרט הן CGI טהור, כי בסופו של דבר חצי מהדמויות בסרט הם בני אדם שהפכו לחפצים דוממים. החיה (דן סטיבנס), קוגסוורת' השעון (איאן מק'לן), לומייר הנר (יואן מקרגור), פוטס קנקן התה (אמה טומפסון) ומאסטרו הפסנתר (סטנלי טוצ'י( עושים את תפקידם בצורה נאמנה ומדויקת. הם קודם כל נראים נפלא ומצליחים למקם את עצמם בדיוק בנקודה שהם לא נראים ממוחשבים מידי אבל מספיק אמיתיים. אין ספק שמאחורי הדמויות שלהם עומדות מאות שעות של עבודה על מחשב על מנת להפריח חיים בחפצים פשוטים כמו שעון ונר. הקולות שמאחורי הדמויות רק מוסיפים לחוויית הסרט.

הייתי רוצה לומר שדן סטיבנס עושה עבודה בלתי נשכחת בתור החיה, אבל אני לא יכול. בסופו של דבר הוא שחקן שעליו יש ערימות של CGI ושעות מחשב. אתה צריך להיות שחקן יוצא דופן, ברמתו של אנדי סרקיס (גולם משר הטבעות) על מנת שיכולות המשחק שלך יוכלו לפרוץ מבעד לאפקטים הממוחשבים.  

כל המינוסים שאני מתאר פה לא מצליחים לשנות את העובדה שהתרגשתי, נהניתי וצחקתי במהלך הסרט. נראה שלמרות הניחוח המסחרי שעולה מן החידושים לסרטי האנימציה, דיסני עדיין מצליחים לספק סרטים מצוינים.

השורה התחתונה

אין ספק שהיפה והחיה הוא הסרט שאתם רוצים לראות בסופ"ש, זה לא משנה אם גדלתם על מסורת דיסני או לא. הוא פשוט סרט טוב, אבל לא מושלם.

נתי אקב

בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים