משחקי חובה – ביקורת סרט

הטריילר חושף פרטי עלילה משמעותיים, אני אישית ממליץ לוותר עליו.

מכירים את התופעה הזו שמתרחשת לאחרונה, אנשים הולכים לכל מיני מקומות עם הראש תקוע בטלפונים, נפצעים תוך כדי ועושים דברים די מוזרים? אז אני לא מדבר על "פוקימון גו", אני מדבר על הסרט החדש שמגיע היום לקולנוע "משחקי חובה". אני אתאר את הסרט הזה בצורה הפשוטה ביותר, "פוקימון גו" פוגש את "ג'קאס" בהנחייתו של ג'ולס מ"ספרות זולה".

וי (אמה רוברטס) היא תלמידת תיכון ביישנית ומופנמת, לאחר לחץ חברתי בריא וי מחליטה לשחק ב"משחקי חובה". המשחק דורש ממשתתפיו לבצע משימות מסויימות וכאשר הן מבוצעות המשתתפים מרוויחים כסף, תהילה והזדמנות להגיע למקום הראשון. המשחק שמתחיל בתור דרך חביבה ובלתי מזיקה לעזור לוי להיפתח אל העולם, מתדרדר במהירות לרצף משימות אכזריות ומסכנות חיים. לוי מצטרף איאן (דייב פרנקו), שחקן נוסף שנדרש לבצע את המשימות שלו יחד עם וי, הכל לפי דרישת ה"צופים" – האנשים הפשוטים שמנהלים את המשחק, קובעים אלו משימות לבצע ושולטים בחייהם של השחקנים.

אמה רוברטס ודייב פרנקו סוחבים את הסרט על הגב שלהם והם עושים עבודה לא רעה בכלל. שניהם שחקנים צעירים עם כישרון רב והכימיה בניהם נראית על המסך, הוא הבחור המסתורי והספונטני והיא הבחורה הפשוטה והביישנית, הכימיה בניהם עובדת מעולה וההפכים שלהם נמשכים. הסרט מתחיל כמו שכל צופה ממוצע מצפה, המשימות שהצופים מחלקים לוי ואיאן מקרבות בין השניים ופותחות את וי לעולם, אבל ההתרדרות המוסרית והאנושית של הצופים משפיעה על כלל השחקנים במשחק. המשימות מתחילות להיות מסוכנות יותר ויותר, תחושות הפחד, הסיכון והאדרנלין מועברות בצורה מושלמת ומרתקת. אך מצד שני, הסרט חוטא בלא מעט רגעים הזויים ומופרכים, הם נדרשים כדי למכור לנו את הסיפור אבל בסופו של דבר, ברגעים מסויימים אתה יכול לשבת באולם ולתהות כמה מטופש היה מה שראית עכשיו.

הסרט כולו נשען על המסר והביקורת שהוא מציב לנו כחברה. ברמה הפסיכולוגית אני מניח שאפשר לדבר עליו שעות ואף להעביר שיעור בקורסי פסיכולוגיה מסויימים. כל פרט בחברה שלנו עסוק כל כך הרבה שעות בטלפון שאיתו אנחנו יכולים לעשות הכל, אנחנו רואים סרטוני אלימות, אנשים שפוגעים בעצמם במעשי שטות, התערבויות של חברים ומעבירים כסף למי שצריך. התרחיש בסרט אמנם לוקח את הכל בצורה מאוד מהירה והרסנית אבל החברה שלנו לא רחוקה כל כך מהיום שאנחנו נציע לאנשים זרים סכום סימלי כדי לעשות משהו מביך או מצחיק. כל מי שרואה את הסרט מקבל את המסר בצורה החדה ביותר שאפשר לקבל, אי אפשר לראות אותו, לצאת מאולם הקולנוע ולא לחשוב לאיזה כיוון החברה שלנו הולכת ובכך הסרט הצליח ללא ספק.

אז רוצים להעביר מסר, רוצים לזעזע את הקהל, רוצים לשלוח אותנו הביתה במחשבות בלתי פוסקות ומה עושים? בוחרים את הסוף ההוליוודי הקיטשי ביותר שאפשר לדמיין. הייתי קורא לסרט מרשים אם הוא היה לוקח את הצעד הנוסף הזה כדי להראות לנו את היכולות ההרסניות שלנו כחברה, גם כשאנחנו עושים פעולה פשוטה שנראית לנו לא משמעותית, כמו ללחוץ על מסך המגע של הטלפון. אך כנראה שקבוצות המיקוד בהוליווד חשבו שאנחנו לא מספיק חזקים או שהמסר הועבר כמו צריך גם אם אף אחד לא נפגע.

שורה תחתונה – "משחקי חובה" הוא סרט עם מסר שכל אדם צעיר בחברה שלנו צריך ללמוד. אבל, הוא גם סרט שאפשר לחכות לראות בבית מאשר לרוץ לבית הקולנוע הקרוב. 

נתי אקב

בן 28, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים.