ג'ייסון בורן – ביקורת סרט

סדרת סרטי בורן הוא אחת מסדרות הסרטים האהובות של שנות ה2000. בעולם של סרטי CGI מפוצצים על חייזרים, רובוטים, ומדע בדיוני, ג'ייסון בורן שומר את הרגליים על הקרקע עם אקשן קלאסי. מבלי לספור את הסרט מ2012, " זהות גנובה", הסרט העולה בימים אלו לאקרנים הוא הסרט החמישי בסדרה, והרביעי העוסק בגיבורנו ג'ייסון בורן.

למי שישן מתחת לאבן בעשור האחרון, ג'ייסון בורן הוא סוכן-מתנקש בשירות הCIA אשר סובל מאובדן זיכרון קיצוני המנסה לפענח את זהותו במהלך הסרטים בסדרה. יחד עם בורן, הנמלט הן מהCIA והן מאויביו שצבר במהלך השנים כמתנקש, אנחנו מגלים אט אט את הסיבות לאובדן הזיכרון שלו, שמו האמיתי והתוכניות הזדוניות של מערכת הממשל עבור יצירת מתנקשי על. לאחר ש"חוסל" כביכול, הותרנו את בורן בנהר ההאדסון בניו יורק.
אז מה עכשיו, תשע שנים אח"כ?

חיים במחתרת, התפרנסות בדוחק כמתאגרף רחוב, (צריך להוציא אגרסיות איכשהוא) ובנתיים העולם והCIA כמנהגם נוהגים. מתנדנדים בין שמירה על החוק, לבין איסוף מידע לשם ביטחון המולדת בדרכים קצת פחות חוקיות.

עלילת הסרט מתרכזת פחות במקורתיו של בורן, (למרות שהם גם לוקחים חלק ולא קטן אך לא באמת מתקשרת לעלילה המרכזית) אלא יותר בדיון על שאלות של מהו "ביון מודרני". בעולם חדש  של רשתות חברתיות, מידע פרוץ וזמין לכל, ודיון מתמשך על פרטיות לעומת ביטחון. זה רק טבעי שז'אנר סרטי הריגול יושפע ממנו.

הסרט מעמיד את ההבדלים בין יכולות של ה-CIA לבין יכולתיו של בורן, בזמן שהם צדים אותו ברשת החברתית, טכנולוגיית זיהוי פנים, במצלמות מעקב,, מאתרים אותו איתו בעזרת אלגוריתמים מבוססי מיקום, בורן עדיין מצליח להערים על כל הטכנולוגיה ולברוח מהם פעם אחרי פעם. מרגל אנלוגי בעולם דיגיטלי. ואלו מעניקים לסרט הרבה יותר עניין ומעוררי מחשבה מיקירינו ג'ייסון בורן.

צוות השחקנים מחזיק את הסרט בצורה נהדרת, הדמויות מעניקות נופך מרתק לעולם הביון האמריקאי המודרני, ונותן כאן ביקורת לא רק על תעשיית הביון, אלא גם על החברה האמריקאית עם קורטוב של גזענות. טומי לי ג'ונס הוא הליהוק המושלם ואפילו המובן מאליו מרוב שהתפקיד הזה נדוש עבורו, אך כאן הוא מתאים כמו כפפה ליד. הוא מגלם את מנהל הCIA העייף, הזקן ובעיקר החסר סבלנות כלפי אל הת'ר לי, (סוכנת סייבר של הCIA,) אישה שאפתנית המבקשת ללכוד את בורן ואהרון קאלור, ממוצא הודי, מייסד רשת חברתית גדולה עליה הוא מנסה להשתלט עבור איסוף מידע.

האקשן הוא קלאסי, אמיתי, ללא אפקטים מיוחדים וכמעט ללא CGI.  הוא מציב את הגיבור בתוך מהומות ביוון, ובכנס טכנולוגיות בוגאס, שניהם לוקיישנים לא צפויים לסרט אקשן. מרדפי הרכבים מצטיינים כאן בעבודה מעולה של ניהול מצלמה היוצרים יודעים איך לעבוד עם לוקיישנים עמוסים כל כך. הן מבחינת הבימוי, הצילום והעריכה.

בסופו של דבר זה סרט של סגירת קצוות, למרות שלא כל כך ביקשנו, וקצת פתיחה של קצוות חדשים. הסגירה של הסרט הקודם הייתה מספקת עבור המעריצים, ויש רק לשבח את מאט דיימון ואת פול גרינגראס, שחיכו לתסריט הנכון כדי לקדם את סדרת סרטי "בורן". ודילגו בשקט בשקט על התסריט הרביעי בסדרה. להגיד לכם שזה הסרט הטוב ביותר בסדרה? הוא לא. אבל בעיניי העלילה שלו היא המטרידה ביותר, המעלה שאלות נוקבות לאחר ״פרשת סנודן״.

שורה תחתונה:
נחמד לפגוש שוב גיבור ילדות, ואחלה אקשן.