לוסי – ביקורת סרט / עידן בן טובים

מאת: עידן בן טובים

סקרלט ג׳והנסן היא ללא ספק אחת השחקניות הכי עסוקות בעולם בשנים האחרונות, ובצדק. סקרלט היא שחקנית מוכשרת, יפהפיה ובעיקר: היא בוחרת תפקידים מעניינים ומגוונים. ״לוסי״ הוא לא אחד מאלה.

היוצרים של הסרט לא טורחים ליצור לנו חיבור רגשי עם הדמות בתחילת הסרט אלא בוחרים לזרוק אותנו ישר לתוך המים העמוקים שהם העלילה המעייפת של הסרט. כבר בסצנה הראשונה של הסרט לוסי מתחילה להסתבך ואנחנו בקושי מספיקים ללמוד עליה משהו לפני כן. מלבד היותה סקרלט ג׳והנסן, אין ללוסי שום אלמנט שגורם לקהל להתחבר אליה.

לוסי היא בחורה נורמאלית שמסתבכת עם בוס מאפיה (או יאקוזה, אין לי מושג מה הם) שסוחר בסם מיוחד ומתקדם שנראה כמו הוכחה לכך שעבודתו של אייזנברג מ״שובר שורות״ עוד ממשיכה לאחר אירועי הסדרה. המאפיה מחליטה לשתול בגופה שקית של הסם המסוכן בשביל להבריח אותו לאירופה, אך בטעות השקית שבגופה נקרעת והיא מקבלת מנת יתר מהסם שמעניקה לה את היכולת להשתמש ביותר יכולת שכלית ככל שהזמן עובר. מה שהופך אותה למעין סופר-אדם כאשר היא יכולה להשתמש בטלקינזיס, יכולה לחזות את העתיד, מקבלת כישורי נהיגה ספק מדהימים ספק מסוכנים ועוד (איך לעזאזל מישהו מקבל טלקינזיס והוא לא מנסה אפילו לעוף?? איך???). לוסי יוצאת למסע נקמה נגד המאפיה ומנסה לעצור את הברחת הסם לאירופה לפני שהיא עלולה לקרוס לתוך עצמה.

בדרך כלל הנוסחא הזאת של גיבור כלומניק שקורה לו משהו מדהים מקבלת טיפול זהה כמעט בכל הסרטים. לרוב הגיבור יופתע שהוא קיבל את הכוחות, יתלהב מהם בהתחלה, אחר כך יתכחש אליהם ואז ילמד שהוא יכול להשתמש בהם כדי לעשות טוב לעולם. כאן ״לוסי״ מפתיע. הסרט בוחר זווית אחרת לסיפור האיש שקורה לו משהו מדהים: לוסי מתעוררת עם הכוחות כשהיא בשבי והיא לא מופתעת בשום שלב מכוחותיה. היא לא מבוהלת מהם, היא לא לומדת איך להשתמש בהם. רגע אחד היא אדם נורמלי וחלש, רגע אחרי זה היא סופר-אדם, עד סופו של הסרט. הנקודה המעניינת הזאת בסרט, היא גם החולשה שלו.

מהנקודה בה לוסי מקבלת את כוחותיה, היא מאבדת את טיפת האישיות שבקושי הייתה לה בתחילת הסרט. אני לא יודע למה לוק באסון, הבמאי של ״לוסי״ (ושל ״האלמנט החמישי״ כמובן) ליהק שחקנית מוכשרת כמו סקרלט ג׳והנסן רק כדי שאחרי חצי שעה של סרט הוא יהפוך אותה לבלה מ״דמדומים״. אם הטריילר גורם ללוסי להראות קולית וקשוחה, בסרט עצמו היא סתם הופכת לרובוט מהלך. היא סתם מתחילה לדקלם שורות עם עובדות מדעיות מוטלות בספק רק כדי להשמע חכמה. הדמות של לוסי מפסיקה להתפתח דווקא ברגע שהיא רוכשת את הכוחות שלה, ולא ההפך. הסרט מאיץ ל100 רק כדי להתקע בעלייה ולהדרדר אחורה.

אבל סקרלט ג׳והנסן היא לא הדמות הכי משעממת בסרט: מורגן פרימן נמצא בסרט רק כדי שמישהו עם קול סמכותי יוכל לספר את הקשקושים המדעיים שהסרט מנסה בעזרתם להצדיק את העלילה שלו. אם לוקחים את מורגן פרימן ומוציאים אותו מהסרט, שום דבר, אבל שום דבר לא באמת משתנה. הוא רק אומר לה שכדאי לה להעביר את הידע שהיא רוכשת הלאה כדי שיוכלו ללמוד אותו. לוסי לא באמת צריכה אותו, היא לא מתייעצת איתו, הוא לא באמת עוזר לה בכלום והוא לא מקדם אותה.