יוביסופט החליטו לשחרר עוד משחק עולם פתוח מגוף שלישי עם אלמנטים של RPG. אבל רגע רגע, לפני שאתם עוברים הלאה, אני מדבר אליכם נפגעי ה-Division, כדאי לכם לקרוא את זה.
אז מה זה בכלל Tom Clancy's Ghost Recon: Wildlands? זה משחק שלפי יוביסופט נמצא בפיתוח עוד מ-2012 והוכרז לראשונה ב-E3 2015. אך הפעם בניגוד לשאר הטריילרים, המשחק באמת עומד בציפיות. החברה הבטיחה שמדובר בעולם הגדול ביותר שהיא יצרה וכשזה מגיע מחברה שנאמר עליה שעשתה קופי פייסט על המפות של שני משחקי פאר קריי עוקבים, הדבר בהחלט טעון בדיקה.
כששיחקתי בבטא וקראתי פיסות מידע על המשחק, העלילה נראתה לי כמו עונה של הסדרה המוכרת "נרקוס", תחליפו את קולומביה בבוליביה, את אסקובר ב"אל סווינו" ואת המשטרה בכוחות ה"יונידד" (עוד עליהם בהמשך) זהו! אך בפועל העלילה הרבה יותר מורכבת מזה. לא אגזים אם אומר שכל סרטוני המשחק, האופציונלים והחובה יכולים למלא סרט באורך מלא.
הסיפור שלנו מתחיל בבוליביה, מדינה שנחשבת "מדינת סמים" ומפיצת הקוקאין הגדולה בעולם, שזה אומר שהכלכלה, הפוליטיקה ואפילו כוחות הביטחון כולם נשלטים על ידי ברוני הסמים והקרטל. חלקים גדולים מהמדינה עברו לייצור\הפצה\מכירה של סמים, ויש יותר מקורות סמים במדינה מאשר כוחות משטרה. חקרתי קצת את הנושא, ויש דבר כזה. טג'יקיסטן של שנות ה-2000 נחשבה כמדינה סמים.
מה הקשר שלנו? הבעיות מתחילות כשהקרטל (שם יפה ומאורגן למאפיה) של "סנטה בלנקה" חוטף את ריקרדו "ריקי" סנדובל, סוכן ממחלקת הסמים (DEA) בעיר לה-פז שהיא בירתה האדמיניסטרטיבית של בוליביה. הם מענים אותו ולאחר מכן הורגים אותו. אמריקה מחליטה שלא עוד ומחליטה לשים קץ לטרור והאחיזה של "סנטה בלנקה" בבוליביה גם כפעולת נקם על ריקי וגם בכדי למנוע התפשטות מחוץ למדינה.
סרטון הפתיחה מאוד מרשים וקצת מגוחך. אנחנו רואים את אל סווניו, "הבוס של הבוסים" עם הגב למצלמה, מדבר על זה שהוא הרג אנשים, שילם לממשלות, קנה את דרכו לתהילה, גנב ילדים מביתם אבל מעולם לא שיקר! כי שקר זה פשע נגד עצמך. טוב נו. כמו לד"ר מרטין לותר קינג גם לבוס הגדול יש חלום. החלום שלו קצת יותר קודר מזה של הכומר האפרו-אמריקני, החלום שלו הוא שבוליביה תהיה מדינת סמים מוחלטת ושהם ישלטו גם בממשלה. ניתן להבין למה ארה"ב מתנגדת לנושא.
לפרק את הקרטל לא יהיה קל, לא יהיה קל בכלל. הקרטל מתחלק ל-4 מדורים: הברחה, הפצה, אבטחה והשפעה. תחת כל מדור עומד בוס, מתחת לכל בוס עומדים סגנים. מעל כל המבנה הזה עומד כמובן אל סווניו ועכשיו אתם יודעים למה הוא נקרא "הבוס של הבוסים". כל אזור בבוליביה שייך לבוס או לסגן ובתחילת המשחק אנחנו יודעים רק על סגן אחד, המענים של ריקי ואת השאר נצטרך לגלות בעצמנו. מבולבלים? גם אנחנו, אבל המשחק מאוד נזהר לא להעמיס עלינו מידע. כשנבחר משימת סיפור הוא יתן לנו בריף קצר ויראה לנו במה מדובר למקרה ששכחנו, מאוד יעיל.
קשה להסביר במילים את העולם העצום שיוביסופט יצרו פה, אבל זה נראה לי בגדול כמו שלוש מפות של "פארקריי 3" מחוברות זו לזו. אפשר לבלות זמן רב בכל אזור וזה עוד לפני שמגיעים לאוויר ולים. המשחק לא חוסך בכמות הרכבים שהוא מספק לשחקן: כבר מההתחלה ניתן לשלוט בכלי תחבורה בים, באוויר וביבשה. בכבישים הראשיים נמצא מכוניות של התושבים אותם ניתן לחטוף בסגנון GTA. ליד אזורי מפתח ימצאו אופנועים, מסוקים ואפילו סירות. מצאתי את עצמי מאוד נהנה עם האופנוע בעיקר, מעבר לזה שכל רכב הוא גם שטח, השטחים שם כל כך עצומים שכיף ללכת לאיבוד שם ולמצוא כל מיני משימות קטנות כמו: "מצא את המסמך" וכו'.
דבר אחד שלא עבר טוב בעניין התחבורה הוא השליטה במסוק. לא רק שבלתי אפשרי לכוון את התת מקלע האדיר, שכן הוא מקובע לקדמת המסוק וזה אומר שלאן שאנחנו נטה את הג'ויסטיק אז הוא גם יוטה, אלא שגם אין כוונת בכלל. בכדי לטוס קדימה צריך גם להשתמש בג'ויסטיק ולהטות אותו קדימה וגם בכפתור ה-R2 מה שיגרם לעילוי. התוצאה: המסוק זז קדימה ולמטה כל הזמן וצריך לייצב אותו עם הבקר. לא הכי נורא, אבל לא כיף אם נתחשב למשל בשליטה במטוס, שדומה יחסית והרבה יותר נוחה.
המפה של בוליביה היא פשוט ענקית, אבל מאפשרת Fast Travel לכל מקום כמעט. עדין לא פיצחתי מה נותן לי "לכבוש" אזור, אבל אני מניח שזה לחסל את כל האויבים בו, כי אין באמת סרטון "ברכות! כבשת" כמו שזכור לנו ממשחקי פארקריי.
איתנו תמיד בקבוצה עוד שלושה אנשי צוות, יש להם תפקידים כמו צלף, מכונאי אבל בפועל הם כולם אנשי לוחמת שטח. אופציה מאוד חביבה לחיסול אויבים היא אופציית ה-Sync Shot הניתנת לשימוש מההתחלה וניתן לשדרגה בהמשך. ניתן לקבוע מטרה ולהורות לאיש מהצוות שלנו להוריד אותה, לרוב זה יהיה הצלף והיא תחוסל בחשאי. באחת המשימות היו מולי 3 אויבים, רציתי להוריד אותם בחשאי. שמתי את המשתק והוריתי לאנשי הצוות שלי לחסל שניים מבין שלושת האנשים, ברגע שלחצתי על X הם ירו בהם וגם אני יריתי בשלישי וכך אף אחד לא שם לב לקיומנו. אלו הרגעים הקטנים שגורמים למשחק להרגיש מהנה ומיוחד.
אנשי הצוות לא פראיירים בכלל. למרות שראיתי מספר דיווחים על AI לוקה בחסר, לא נתקלתי בבעיות מיוחדות. הם יורים שצריך, עוצרים שצריך ועושים את העבודה. ניתן לשלוט על פעולות בסיסיות כמו המתן, התקדם, אש וכו' דרך תפריט מאוד פשוט תוך כדי משחק. כשהתקרבתי לעמדת אויב אמרתי להם להמתין מאחור, הורדתי את הצלף ושני שומרים בכניסה למוצב ואז צלף אחד שם לב אלי. לא הייתי לי ברירה, ולכן נתתי להם פקודת "אש" והם עזרו לי להוריד את מי שצריך. הם גם לא חלשים, באחד מקרבות הסגנים ירו בי ומתתי (זה הזמן להגיד שמוות במשחק הוא זמני שזה אומר שניתן להחיות אותך אבל אם הורגים גם את כל חברי הצוות אז המשחק חוזר לנקודה האחרונה), הייתי בטוח שזה "Game Over" עבורי, אבל להפתעתי לא רק שהחיו אותי די מהר, הם גם הרגו את הסגן בעצמם, מרשים!
הייתי רוצה אפשרות לקצת יותר קוסטומיזציה לדמויות, מדובר ב-3 אנשי צוות שאיתי בכל שלב של המשחק, הייתי רוצה לעצב איך הם יראו כמו שאני מעצב את המראה שלי. גם השדרוגים שניתנים להם די לקונים וחבל, כי צוות אישי שעיצבתי ושדרגתי בעצמי (כולל שמות) יתן להם יחס מיוחד ויגרום לי להתחבר אליהם יותר.
המשחק נותן דגש חזק מאוד על קו-אופ וניתן לסיים את כל המשחק עם עד 3 חברים. זה הזמן לציין ממש לשבח את האופציה להצטרף למשחק אחר: פשוט מצטרפים! איך לא חשבנו על זה קודם? בלי שליחת הזמנה, בלי אישור הזמנה, בלי כל התיווך הזה (לפחות בפלייסטיישן, למי שמסתמך על שרתי Uplay נאחל בהצלחה). ברגע שאני רואה שחבר שלי מחובר אני פשוט נכנס למשחק שלו או הפוך. מעולם לא ראיתי קו-אופ כל כך קל. מה שקורה הוא שהצוות שלי שנשלט על ידי המחשב נעלם והחבר מופיע במקומם. החבר המצטרף מופיע כחבר צוות אצלי אבל מפת ההתקדמות שלו נשארת זהה. זה אומר שהוא יכול להתקדם בסיפור שלו או במשימות צד ולצבור נקודות איתי.
הרמות במשחק פועלות בצורה קצת מוזרה. אין מד התקדמות של הרמות עצמם, אבל בתוך הרמות ניתן לקנות הרבה מאוד יכולות. בשביל לקנות יכולות צריך נקודות יכולת וגם נקודות נוספות. הנקודות הנוספות הם: דלק, רפואה, תקשורת ואוכל. את הנקודות נוספות ניתן לקבל עם משימות צד קטנות שמסומנות בירוק, ואת הנקודות יכולת ניתן לקבל עם משימות צד בכחול. כך למשל אם ארצה לשפר את הרחפן שלי, אני צריך גם נקודות יכולות וגם כ-50 נק' תקשורת. על פניו זה אולי נראה כמו ניסיון לשלוח יד לארנק שלנו, אבל יש מספיק נקודות מכל סוג שפזורות במפה וזה לא הרגיש לי כמו מסחטת כספים.
השדרוג נעשה גם לנשקים כאשר ניתן למצוא נשקים חדשים ושדרוגים לנשקים קיימים, ניתן גם לקבל אותם מאויבים\בוסים שנפלו. השדרוגים הרבה יותר מעניינים. רובה הסער ההתחלתי הופך למפלצת של ממש כאשר מחברים לו מטול רימונים, כוונת לייזר, ידית אחיזה ועוד. יוביסופט לא חסכו פה ונותנים לשדרג כמעט כל חלק ברובה, החל מסוגי המחסניות ועד לטריגר עצמו. כיוון שהשדרוגים כל כך מוסיפים לנשקים, סביר שתישארו עם אותם הנשקים שמצאתם בתחילת המשחק, רק משודרגים הרבה יותר, מאשר עם נשקים חדשים שתמצאו בשטח.
אז כמו בשנת 2016, גם המשחק הזה הולך בגישה קצת יותר עתידנית. אני לא מדבר על לייזרים ורובוטים, אלא על רחפן שיש לנו וניתן לסקור איתו את השטח באין מפריע. ברמות המתקדמות יותר הוא גם משמש לתקיפה. לרוב מדובר בכלי מאוד יעיל וכשמשחקים עם חבר אז רואים את הרחפן שלו על המפה וניתן לחלק את אזור התצפית. מסמנים את המטרות וניתן לדעת איפה האויבים מסתתרים. המשחק "רומז" לנו עם נקודות גדולות על המפה אך מסתיר את המיקום המדוייק, ומשאיר לנו את תפקיד הגילוי האמיתי.
בוליביה נראית לא רע בכלל על הפלייסטיישן 4 פרו. מעבר למעברים בין יום ולילה, מזג האוויר, הפיצוצים האנשים והטקסטורות, הכל נראה פשוט טוב. זה לא איזה אנצ'רטד 4 שרץ מדהים, אבל זה נראה לא רע בכלל גם ב-30 פריימים לשנייה. לאוהבי המספרים המשחק רץ על P1440 עם Upscale ל-2160. בהשוואה למחשב חזק במיוחד זה נראה טוב וההבדלים בעיקר ב-Draw distance. יחידות העיבוד של הפלייסטיישן (שהיא צוואר הבקבוק) עושה הנחות בטקסטורות שרחוקות מהשחקן, בפועל בזום קרוב הפריטים יראו קצת יותר מטושטשים. על טלוויזיית ה-55 אינץ' שלי זה לא הורגש.
המעברים בין יום ולילה הם לא רק ויזואליים, הם משחקים תפקיד חשוב מאוד במשחק עצמו, בעיקר במשימות התגנבות. המשחק מאוד ליברלי ונותן לסיים משימה איך שרק נרצה, אין נקודות על חיסולים בחשאי, אלא רק Trophies של ה-PSN. למרות שאין ערך משחקי לחיסול בחשאי זה בהחלט מאתגר את השחקן.
בלילה האויבים לא יראו אותנו בכלל אם ניצמד לצללים. יש לנו ראיית לילה וגם ראייה תרמית (שנקנה בהמשך), אבל כדי להתגנב בצללים נצטרך לכבות את העזרים המיוחדים ולירות (עם משתק) בפנסים. אפשרות נחמדה היא להפיל את גנרטור החשמל וכך לא יהיה לאויב חשמל. אז נפעיל את ראיית הלילה ונטווח באויב משל היה דג בחבית.
האויבים במשחק מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות ובוסים\סגנים: יש את קרטל הסנטה בלנקה, שמסומנת באדום ולרוב כולל חיילים פשוטים עד בינוניים ללא שיריון מיוחד ויש את היונידד. חיילי היונידד הם הצבא במשחק ולא קל לגבור עליהם. הם יבואו עם שריון כבד ורק יריית ראש תוריד אותם ולפעמים גם זה לא יספיק.
יש להם משבשי תדרים שיפגעו ברחפנים שלנו והרמות שלהם עולות כמו המשטרה ב-GTA כאשר הם ישלחו אחרי השחקן מסוקים וגם ארטילריה כבדה ככל שנעשה יותר בלאגן. ואז יש את הבוסים\סגנים כמובן שעולים בדרגות הקושי ככל שנתקדם בסיפור ובהיררכיה של הקרטל. כך למשל סגן של אזור יהיה קל יותר מהבוס עצמו והוא יהיה קל יותר מהבוס של הבוסים: אל סווניו. לא צריך להרוג את כל הבוסים\סגנים בכדי להגיע אליו.
מעבר לעזרה מהמחשב או מחברים ניתן להשתמש במורדים. צוות המורדים של "קטאריס 26" (כן אני יודע, יש הרבה שמות מוזרים במשחק) הם קבוצה של לוחמי גרילה שיעזרו לנו בקרובות מול היונידד והסנטה בלנקה. בקרב מול כוחות האויב הם עלולים לעבור באזור ולהצטרף למאבק ואפשר גם לקרוא להם. בכדי לשפר את היכולות שלהם ישנם תתי-משימות נוספות.
למשחק החדש מסדרת גוסט ריקון יש המון מה להציע. עם כל יכולת חדשה שנקבל המשחק יתן לנו טוטוריאל ב-3 תמונות שמאוד עוזר, נשקים חדשים יופיעו עם סימן מיוחד, כנ"ל לגבי קניית יכולות חדשות. ישנו גם מגוון של אויבים וגם כשנראה שהמשימות חוזרות על עצמם אפשר תמיד לבצע את משימות הצד. הכל עובד טוב מאוד ולא נתקלתי בבאגים מיוחדים. האם זה שווה מחיר מלא? אם יש לכם כמה חברים שרוצים לשחק איתכם (לא באותו מסך, כי אין תמיכה לוקאלית) אז זה בהחלט יכול להיות משחק קו-אופ מהנה שיחזיק אותכם מרותקים לאורך זמן ולמי שאין כרגע שותף לפשע, למרות היכולת להצטרף למשחק פומבי און ליין, אולי עדיף לחכות להנחה קטנה.
השורה התחתונה
Tom Clancy's Ghost Recon: Wildlands הוא משחק שלוקח את עצמו ברצינות, אולי ברצינות יתרה עם עלילה מרתקת, מערכת שדרוג מתוחכמת ויכולות קו-אופ נוחות. הגרפיקה שלו טובה וגם המשחקיות, עם חבר הוא הופך מהנה פי כמה, מומלץ למי שאוהב משחקי יריות מגוף שלישי ויש לו הרבה שעות לשרוף, כי זה מה המשחק ידרוש מכם.
ועכשיו, לתחרות!
אהבתם את הסקירה? רוצים לזכות בעותק של המשחק לXbox One? יש לנו שני עותקים לחלק לכם מתנת הד ארצי! אז כל מה שאתם צריכים לעשות בשביל לזכות בפרס הוא פשוט:
1. וודאו שעשיתם לייק לדף הפייסבוק של גיקסטר
2. כתבו לנו בתגובות לפוסט הפייסבוק מה היה הכינוי ה״קרטלי״ שלכם. כמו למשל: אור ״אטארי״ קורץ. השמות שהכי נאהב יזכו את הכותבים שלהם בעותק!
וזהו. אתם בתחרות. אם אתם רוצים להגדיל את סיכויי הזכיה שלכם/שלכן אתם מוזמנים לעשות Share על ״פומבי״ (Public) לפוסט הפייסבוק. השיתוף איננו הכרחי להשתתפות, אבל יכול להכריע במידה ויהיה תיקו.
בהצלחה לכולם!
אור קורץ
בן 32. כותב על טכנולוגיה מעל עשור. מעצב משחקים, חיית פייסבוק, חתולאי וגיימר בנשמה. מעדיף את הסוני פלייסטיישן 4 פרו (ב-4K בבקשה) אבל יש לו גם משהו עם עכבר ומקלדת בבית בשביל הפייסבוק ויוטיוב. אייפוניסט אבל לא שולל מעבר לצד האפל (שמע שיש עוגיות ויש לו רק אייפון 6 פלוס). בעבר שימש כעיתונאי טכנולוגי ראשי בוואלה! TECH.