סדרת Assassin's Creed ידעה עליות ומורדות לאורך השנים. אפשר להגיד שהיא הפכה לסוג של Call Of Duty או FIFA: כל שנה יוצא משחק חדש. אבל אחרי מיחזורים של דמויות, עלילות ומיקומים, נדמה שהסדרה איבדה את הכוח שהיה לה בעבר. במיוחד לאחר יציאה המשחק הקודם, Assassin's Creed: Unity, שהשקתו לוותה בבאגים כה רבים והזויים שהפכו לMemes שרצים עד היום. הצוות מאחורי הסדרה החליט לקחת צעד אחורה עם Assassin's Creed: Syndicate, ולטענתו מנסה לחזור למקורות של הסדרה ולתמצית של מה הפך אותה לכל כך מוצלחת וחדשנית.
סינדיקייט עוקב אחרי לא דמות מתנקש אחת, אלא שתיים: ג׳ייקוב ואיווי. זוג אחים לשושלת מתנקשים שמנסים לכבוש מחדש את לונדון, אשר נשלטת על ידי כנופיות והטמפלרים כמובן, ובמקביל מנסים למצוא כמו בכל משחק, את ה״”Piece Of Edan- אותו ממצא ארכיאולוגי שיעניק לאוחז בו כוחות על. ג׳ייקוב ואיווי לא בדיוק עובדים ביחד, ועם הגעתם ללונדון מתגלים ההבדלים בינהם: איווי רוצה למצוא את הPiece Of Edan ולעבוד לאט, בעוד ג׳ייקוב רוצה להגשים את החלום שלו ולהקים את הכנופייה שהוא תמיד רצה להקים, ה-Rooks. שניהם מחפשים יחדיו את שיחרורה של לונדון, אבל הדרך שלהם שונה. סיפור המסגרת של לונדון הוא חביב ומעניין יחסית, אבל הסיפור הכללי של סדרת Assassin's Creed נהיה עוד יותר סבוך ופחות קל למעקב עם כל משחק שעובר, וSyndicate מנסה אמנם להסביר אותו, אבל הוא עדיין מאוד קשה להבנה לדעתי.
כמיטב המסורת של משחקי הסדרה, גם המשחק הזה מתרחש כמובן בתקופה היסטורית באיזור מוכר יחסית, והפעם המשחק מתרחש, כאמור, בלונדון, והעיר פשוט מדהימה. השחזור של העיר מרשים ויפהפה, הגראפיקה מרשימה ועושה חסד עם העיר. בניגוד לרוב המשחקים הקודמים, העיר מרגישה יותר גדולה, יותר מגוונת ויותר חיה: אנשים הולכים למקומות, יש מבוגרים, ילדים, הפגנות, שוטרים, גנבים, בריונים, עשירים, עניים. כל התנועה הזאת יוצרת תחושה של עיר הרבה יותר מעניינת מהערים הקודמות במשחק. אם כי הרפטטיביות של סביבות אפרוריות כמו מפעלים, נמאסת בשלב מוקדם יחסית של המשחק.
הגראפיקה באופן כללי מצוינת. הדמויות נראות הרבה יותר חיות (בעיקר הדמויות הראשיות), מלאות הבעה ואפילו תנועות השפתיים שלהן הרבה יותר מוצלחות. הדובדבן שבקצפת הוא המודל של איווי, שפניה כל כך מדויקות ויפות, שמדובר באחת הדמויות היותר נעימות לצפיה שנתקלתי בהן במשחקים. עם זאת, גם במשחק זה יש כמה באגים משעשעים למדי כמו דמויות שנעלמות באמצע סצנת מעבר, ספרים מרחפים ובעיות קליפינג קלות.
הדיבוב במשחק הוא מצוין, ורוב הדמויות מדובבות ביד אומן ונשמעות הרבה יותר אמינות ופחות קלישאתיות ממשחקי העבר של הסדרה. פסקול המשחק הוא פשוט מושלם: כינורות נעימים יהפכו את המרדפים שלכם להרבה יותר מותחים ומהנים, ומנגינות בומבסטיות יהפכו סצינות אקשן ליותר מעניינות. המוזיקה בשילוב הדיבוב המוצלח והגראפיקה היפהפיה יוצרים עולם הרבה יותר מעניין, מוצלח, מגוון ובעיקר חי. דבר שהיה חסר כבר שנים רבות במותג לטעמי.
המשחק מאפשר לכם להסתובב באופן כמעט חופשי לחלוטין במפה הדי גדולה של המשחק ולבקר בלא מעט מקומות איקוניים בלונדון, ולפגוש דמויות אנגליות היסטוריות ומעניינות: צ׳ארלס דיקנס, צ׳ארלס דרווין, קרל מרקס, אלכסנדר גרהאם בל ועוד לא מעט דמויות. לכל אחת מהן אישיות משלה, ומשימות משלה שתוכלו לבצע במידה ותרצו. המשימות הראשיות של המשחק הן יחסית מעניינות ומגוונות ומאפשרות לכם לחקור איזורים שונים במפה ולבחור בשיטות התנקשות שונות לצורך ביצוע המשימה: לעיתים תוכלו להתנקש בדמות באמצעות שלוש דרכים שונות וליצור התנקשות הרבה יותר מעניינת ומאתגרת. לרוב, האתגר הזה אפילו שווה את המאמץ ולו רק בשביל אופן ההתנקשות הבאמת יותר מגניב ויצירתי מאשר סתם לדקור את האויב מאחורי הגב.
במקביל למשימות הראשיות, ג׳ייקוב ואיווי רוצים לשחרר את לונדון מהדיכוי בו היא נמצאת, ולצורך כך יש לרשותכם את המשימות המשניות, בהן תצטרכו לשחרר ילדים מעבדות, לחסל ראשי כנופיות, לחטוף ראשי כנופיות ועוד. בכל פעם שתשלימו משימה בהצלחה, האיזור במפה בו מתרחשת המשימה ״ישתחרר״. המשימות האלה חביבות, והאתגר של שיחרור שכונות בלונדון הוא יחסית ממכר, אבל המשימות מאוד רפטטיביות. כשתכנסו שוב ושוב למפעל שנראה כמעט זהה כדי לשחרר כמה ילדים, אתם תתחילו להשתעמם מאוד בקלות ורוב הסיכויים שתחזרו למשימות הראשיות מהר מאוד. עם זאת, מיטיבי לכת ימצאו שיש להם המון מה לעשות במשחק כדי להגיע ל100% הצלחה, ויבלו הרבה שעות בחיפושים אחר ממצאים ארכיאולוגיים, ״גליצ׳ים״, מפות ומאות משימות צדדיות (אם כי לא מגוונות במיוחד כאמור).
המשחקיות נשארה כמעט זהה, ותצטרכו להסתמך על כישורי ההתגנבות שלכם בשביל לבצע את המשימות בצורה הטובה ביותר. עם זאת, נראה שבהרבה מהמשימות אפשר גם לבוא בגישה הרבה יותר התקפית וכמעט חסרת התגנבות ואסטרטגיה ובכל זאת להצליח בה בלי הרבה יותר מדי בעיות. מה שכן מתחדש במסגרת המשחקיות, הוא ה-Grappling Hook שמאפשר לכם לטפס על גגות גבוהים למדי בכמה שניות, ולתלות חוטים בין בניינים שיאפשרו לכם לעבור בינהם מבלי לרדת אל הקרקע או לרוץ בין הגגות. האפשרות הזאת תאפשר לכם להשתמש באסטרטגיות חדשות, אם כי לא משנה באופן מהותי את המשחק.
במהלך המשחק, אתם יכולים לבחור כמעט בכל נקודה עם מי תרצו לשחק כעת: ג׳ייקוב, או איווי. את משימות הצד תוכלו לבחור לבצע עם איזו דמות שתרצו, אך משימות הסיפור מקובעות לדמויות ספציפיות. אמנם לכל אחד מהאחים יש את היכולות שלו, אך הם לא מרגישים שונים באופן מהותי, וחבל. עצם העובדה שאי אפשר לבצע משימות מקביליות שבהן אפשר לעבור בין הדמויות בשביל לנצל את היכולות אחת של השניה (כמו למשל בGTA), הופכת את ההחלפה בין הדמויות לגימיקית בלבד, ומאוד חבל שכך.
בניגוד למשחקים הקודמים, בפעם הראשונה מזה הרבה שנים, לSyndicate אין מצב משחק מרובה משתתפים. הצוות המפתח טוען שהדבר איפשר להם להתרכז ביצירת משחק (לשחקן יחיד) יותר טוב ויותר מוצלח. מצד אחד, מצב שחקן היחיד באמת יותר מוצלח מהמשחקים האחרונים בסדרה, ומצד שני, ערך המשחקיות מחדש (Replay Value) נמוך למדי: רוב הסיכויים שתשלימו את משימות הסיפור בערך בכ-12 שעות. לאחר מכן ישארו לכם מספר משימות צד מעניינות, וכל השאר הן משימות רפטטיביות ומעייפות לאחר זמן מה. האם באמת הויתור על מצב המולטיפלייר איפשר את ההצלחה של מצב השחקן היחיד? אי אפשר לדעת. אבל חוסר המולטיפלייר מורגש ומאכזב. לאחר סיום המצב הראשי של המשחק רוב הסיכויים שתנטשו את המשחק, וחבל.
השורה התחתונה
בסופו של דבר, Syndicate מצליח ליצור חווית שחקן יחיד מוצלחת מאלו שהתרגלנו אליהן בשנים האחרונות, ומצליח ליצור משחק מהנה, משעשע, מבדר ומעניין. היעדר מצב המולטי-פלייר והרפטטיביות של משימות הצד מורידות מערך המשחק לאורך הזמן, אבל אם אתם מחפשים חווית משחק ליחיד שתחזיר לכם את הכיף מסדרת Assassin's Creed, תוכלו למצוא אותה בSyndicate.
עידן בן טובים
בן 27. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״
"צל של מלחמה" שומר על האופי של המשחק הראשון בסדרה, תוך כדי פיתוח עלילה והרחבת האפשרויות לשחקנים. אמנם רמת ניהול היכולות גבוהה ודורשנית, אבל ההנאה מובטחת.