Life Is Strange מספר את סיפורה של מקס קופילד, נערה אאוטסיידרית, מופנת, סטודנטית לאומנות בקולג׳ בארקדיה. יום בהיר אחד, בשיעור צילום משעמם להחריד, מקס מגלה שהיא יכולה להחזיר את הזמן אחורנית. היא מנסה ללמוד לשלוט כל הכוחות החדשים שלה תוך כדי שהיא מנסה לשרוד את חיי החברה בקולג׳, נתקלת בחברת ילדות שהיא לא ראתה כבר שנים, מקבלת חזיונות אפוקליפטיים ומנסה להבין אם כל זה איכשהו קשור להיעלמותה של נערה מהעיירה. נשמע כמו סדרת דרמה טלווזיונית, נכון? אז איך יכול להיות שאחת מסדרות הדרמה הכי בולטות של השנה היא דווקא משחק מחשב?
המשחק כל כך דומה לסדרת טלוויזיה, שהוא אפילו מחולק ל״פרקים״, כאשר כעת כל העונה הראשונה זמינה. ב״פרק״ אין הכוונה ל״שלב״, או משחק סגור. אלא ממש כמו פרק של סדרת טלוויזיה: יש לו פתיחה, אמצע וסוף. כאשר הסוף כמובן מוביל לפרק הבא.
הפרק הראשון עלול לשעמם רבים מכם: הוא מתעסק בעיקר בחיי הקולג׳ הקלישאתי שבו מקס לומדת וישנם רק מספר אירועים יחסית מעניינים. באופן כללי תחילת המשחק מלאה יותר ברגעים מתים יחסית ומשימות משעממות לעיתים בצורה קיצונית: למצוא חמישה בקבוקים, למצוא דיסק ולשים אותו במערכת וכדומה. בהמשך העונה, כמו ברוב סדרות הטלוויזיה, הפרקים הופכים להיות יותר ויותר אפלים, עם יותר ויותר טוויסטים חכמים וניצול מעניין של המנגנונים של המשחק. אם בפרק הראשון תשתעממו, בפרק השלישי ואליך אתם לא תרצו להוריד את היד מהשלט. אז אל תאבדו תקווה.
Life Is Strange הוא משחק פשוט אמיץ. הוא מתעסק בנושאים יחסית קשים מאוד בעולם הנעורים: סמים, חטיפות, נטיות מיניות, שיימינג, אבל ועוד נושאים רבים וקשים. הוא עושה זאת בצורה פשוט מדהימה ובוגרת. הסיפור הופך להיות אפל יותר ויותר ככל שתתקדמו בפרקים, פרקים 4-5 הם פשוט מעניינים, מרתקים ומותחים. כאשר הפרק האחרון הוא סיפור מופת שסוגר את העונה בצורה מעולה.
המשחק משתמש במנגנון שנדמה שנהיה נפוץ יותר מתמיד: ״אפקט הפרפר״. במהלך המשחק תקבלו פעמים רבות אפשרות להגיב לכל מיני סיטואציות: בין אם זה על ידי משפט שתבחרו לאחת הדמויות או פעולה שתחליטו לבצע, לכל בחירה שתבצעו במשחק יש השלכות. בתחילת המשחק ההחלטות יהיו מאוד פשוטות: ללכת לסרט עם הידיד הגיק? לאכול פנקייק או וופל? אך בהמשך המשחק, ובעיקר מהפרק השני, ההחלטות יהפכו להיות יותר ויותר קשות עם השפעות יותר קריטיות. דמויות יזכרו עובדות שציינתם בפניהן ובאופן כללי הסיפור כולו יתעצב על פי הבחירות הקטנות והגדולות שתעשו במשחק. פעולות שתבצעו בפרק הראשון יכולות להשפיע על אירועים בפרק הרביעי ולעיתים תרצו לעשות את ״הדבר הנכון״ ודווקא הוא יוביל את מקס להסתבך עוד יותר. מה שאומר שבשלב מסוים במשחק אתם תתחילו לשבור את הראש כמעט על כל בחירה מחשש שהיא תשפיע לרעה על העתיד. החלטות רגשיות נכונות ומושכלות יכולות להביא אתכם לתוצאות מהירות וטובות יותר בעיקר במערכות היחסים עם הדמויות השונות. אבל כמובן שכל זה לא היה מעניין אם לא הייתם יכולים להשתמש בכוחות העל שלכם בשביל להשפיע על התוצאות: כמעט כל החלטה שתקבלו תהיה מוטלת בספק, ולכן תוכלו באותו הרגע לחזור אחורה בזמן ולקבל החלטה שונה, שגם היא כמובן, מוטלת בספק. כל זה גורם לתוצאה מאוד מעניינת: אם אתם משחקים במשחק, וחבר משחק גם הוא במשחק בנפרד, שניכם יכולים לקבל חוויות די שונות ואירועים שונים. עם סיום העונה תוכלו גם לחזור לרגעים ספציפים במשחק ולקבל החלטות שונות ממה שקיבלתם בעבר ולראות את התוצאות השונות להחלטות אלו. אמנם אין כאן Replay Value גבוה במיוחד, אבל אני מאמין שאתם בהחלט תרצו לחזור לכמה רגעים במהלך המשחק ולנסות לראות אם תצליחו לשנות את התוצאות.
אחד הדברים היחידים שהציקו לי לאורך כל המשחק הוא הגראפיקה. מצד אחד המשחק מבוים ביד אומן: השוטים מורכבים, התאורה פנטסטית, הרקעים מעניינים וההעמדות חכמות לעיתים. אך מצד שני המעטפת הגראפית כולה נראית דומה למשחק שיכול לרוץ על סמארטפון עדכני בלי בעיה (ואני לא אתפלא בכלל אם המשחק יצא בגירסאת מובייל בשנים הקרובות). בכל פעם שמתמקדים על פנים של דמות שמדברת, תנועות השפתיים הכמעט לא קיימות שלה פשוט פוגעות ברגע. יש כאן בחירה ויזואלית מאוד ברורה, אבל לא מנומקת בתוך העולם של המשחק. המשחק מציג עולם כמעט יותר מדי ריאליסטי (אבל עם טוויסט כמובן) ולכן הגראפיקה המצועצעת יחסית לא נראית שייכת. אפשר להגיד שאם המשחק היה נראה גם קצת יותר טוב, היה מדובר כאן בסוג של רף חדש למשחקים.
הסיבה שהמשחק הזה כל כך חשוב היא שLife Is Strange פותח מבחינתי ז׳אנר חדש לחלוטין בתחום משחקי המחשב: דרמה-אינטראקטיבית. המשחק דומה מכל כך הרבה בחינות לתוכנית דרמה: החלוקה לפרקים ועונות כבר מסגירה את הכל. אבל בעיקר אופי המשחק (מלשון Acting), הדיאלוגים והכי חשוב, קצב המשחק, הופכים את המשחק לחוויה הכי קרובה לצפייה בסדרת דרמה עד כה. ההבדל היחידי הוא שסדרת הדרמה הזאת אינטראקטיבית ומשתנה בהתאם להחלטות שאתם בעצמכם תקבלו. ובואו נודה בזה, כמה פעמים צפיתם בטלוויזיה וצעקתם על הדמויות ״למה אמרת לו את זה?״? אז עכשיו יש לכם את הזדמנות להשפיע על הדיאלוג ועל ההחלטות.
זה לא משחק שיש לו משחקיות יוצאת מן הכלל, זה לא משחק שיש לו גראפיקה יוצאת מן הכלל, אבל כן יש לו משהו אחד : לב. המשחק הזה אוהב את הדמויות שלו, אוהב לצלול אל תוך התת מודע שלהם ולא פוחד לבחון נושאים קשים ולא נעימים שהם מנת חלקם של צעירים רבים.
השורה התחתונה
Life Is Strange הוא חוויה שאני מאמין שכל חובב סדרות טלוויזיה או משחקי מחשב חייב לעצמו. ואם אתם אוהבים את שניהם, תעשו לעצמכם טובה: תרכשו את כל פרקי העונה הראשונה, בטלו את התוכניות שלכם לסוף השבוע ותעשו לעצמכם משחק-בינג׳.
זמין לפלייסטיישן 3, פלייסטיישן 4, אקסבוקס 360, אקסבוקס וואן ו-PC (דרך Steam)
לסקירות גיימינג נוספות:
עידן בן טובים
בן 27. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״
"צל של מלחמה" שומר על האופי של המשחק הראשון בסדרה, תוך כדי פיתוח עלילה והרחבת האפשרויות לשחקנים. אמנם רמת ניהול היכולות גבוהה ודורשנית, אבל ההנאה מובטחת.