אירופה. זו ההרגשה שקיוויתי להרגיש בכל שלב של המשחק בין איטליה לאנגליה ביום רביעי בערב. כאדם שפוקד את מגרשי הכדורגל בארץ בכלל ואת בלומפילד בפרט ידעתי שלמרות התקווה להרגיש אירופה, אנחנו עדיין בישראל ולמרות שאופ״א הסכימה לקבל את קבוצותינו ונבחרותינו כמשתתפות לגיטימיות במסגרות אירופאיות (בעיקר מכיוון שבאסיה הפוליטיקה לא אפשרה לנו לשחק) ישראל היא לא אירופה. אפילו לא קצת.
את המשחק הלכתי לראות עם חבר טוב, אוהד איטלקי מושבע. בדיבור קל מתחת לשפם אפילו הודה בפניי שביום שבת יעודד את הנבחרת האיטלקית שתגיע לבלומפילד בשנית בכדי לשחק נגד כוכבי קבוצות התחתית של ליגת העל. אני יכול להבין אותו, למה לעודד נבחרת שמתעקשת לאכזב את האוהדים שלה שוב ושוב בצורה עיקשת להפליא ואפילו מקפידה לעשות באותה הדקה בדיוק. את שער השיוויון של סינג, החלוץ הנורווגי, ראינו כבר ביציעי בלומפילד במסך הענק שהותקן בו לאחרונה והיה אחת מנקודות האור היחידות של הערב. את המסך הישן של בלומפילד, שהציג תוצאות כאילו היה לוח תוצאות במתנ״ס עירוני ביבנה, היה צריך להחליף מזמן וטוב שישראל הצליחה לזכות באירוח טורניר היורו אחרת אוהדי הקבוצות התל אביביות המשחקות באצטדיון זה לא היו זוכים לשדרוג המסך גם עוד שנים רבות.
כשנגמר שידור המשחק בין ישראל לנורווגיה, עלו האיטלקים והאנגלים לחימום לפני המשחק ונראה שהופתעו מהעידוד לו זכו מהאוהדים הישראלים שנמצאו באצטדיון. כמעט ולא היה אוהד שלא לבש חולצת כדורגל של קבוצה אנגלית או איטלקית, בהתאם להעדפותיו, דבר שלא קורה אפילו במשחקי הליגה הישראלית שבה רוב האוהדים מגיעים בבגדי היום יום והמשקיעים אפילו דואגים שיהיו בצבע החולצה של הקבוצה שאותה אוהדים. לצערי, בתום החימום גם נגמרה אווירת הכדורגל במגרש. ברגע שהתחיל המשחק היה שקט מופתי ביציעים, אין מה לעשות, אוהדים ישראלים לא מכירים שירי עידוד לנבחרות זרות ולכן ניתן היה לשמוע כל דיון על כדורגל בין אנשים שישבו גם בצד השני של היציע וכמובן את צעקות השחקנים אחד על השני. ואם חשבתי שאיכות המשחק האירופאי תשפיע במעט גם על האוהד הישראלי הממוצע, כבר עם תחילת המשחק הבנתי שטעיתי. שתי שורות מהיכן שישבנו הגיעו מספר אוהדים קצת לאחר השריקה ולהפתעתם מצאו אנשים היושבים במקום המסומן על הכרטיס שרכשו. בהתחלה עוד ניסו להיות מתורבתים ולבקש בצורה נעימה מאותם אנשים לקום ולפנות להם את מקומם. אותם אנשים גיחכו עליהם ואמרו להם שאף אחד לא יושב במקום שיועד לו ושהם לא מתכוונים לקום. אז הלכו לקרוא לסדרן, והסדרן לא בא, זה לא בשבילו כל הריבים האלה, אז מה אם בשביל זה הוא נמצא שם ועל זה הוא מקבל כסף?
אז חוזרים לאנשים שיושבים להם במקום ומשנים פאזה, כל מילה שנייה היא ״בלאט״ וכולם קמים ומקרבים פרצופים, לראות מי ימצמץ ראשון עד שאחד מבין שבכל זאת, אירופה, וקם ועוזב את המושב, תוך כדי מחיאת כפיים לבחור עם אוצר המילים המגוון.
נגמר המשבר ואפשר להתעסק בכדורגל. הנבחרת האיטלקית הראתה עליונות מוחלטת על המגרש, שלטה בכדור והגיעה למצבים מסוכנים כמעט בכל התקפה. האנגלים הסתפקו במתפרצות מדי פעם שלא גרמו ליותר מדי דפיקות לב אצל האוהדים. זמן טוב לקנות שתייה. הטורניר הוא במסגרת אירופאית אז בטח יש פיקוח של אופ״א על המחירים ועל איכות המזון הנמכר לאוהדים נכון? לא נכון. כוס קולה ב10 שקלים כשאתה יכול לראות את המוכר מוזג את הקולה מבקבוק ליטר וחצי שעולה 5 שקלים בכל סופר. רעבים? נקניקייה בלחמניה ללא רטבים תעלה 20 שקלים או 4 יורו אם רוצים עדיין להרגיש קצת אירופה. אולי רק ארטיק? 15 שקלים לטילון נמס. אירופה.
לקראת סוף המחצית הראשונה התעניינתי מהי הדקה המדוייקת של המשחק, אך בשער 7 צריך לקום ולסובב את הראש בכדי להצליח לראות את הדקה במסך הענק שנמצא מעל השער. משום מה, הלוח האלקטרוני שהותקן מול שערים 7-8 לא עבד במהלך המשחק, למרות שבמשחקי הליגה הישראלית נוסה ועבד מצויין, אלא פשוט הציג מסך כחול כשל טלוויזיה שלא עובדת. גאווה ישראלית.
תחילת המחצית השנייה ואנגליה כובשת, השופט מצביע לעיגול האמצע והחגיגה באצטדיון מתחילה, מוזיקה קצבית נשמעת והכרוז יוצא מגדרו. רק חבל שהייתה עבירה והשער נפסל. לכרוז לקח זמן רב לשים לב לכך ובזמן שהשחקנים מחדשים את המשחק ממקום העבירה ולא מעיגול האמצע כמו שקורה לאחר שמובקע שער, הכרוז מכריז שהתוצאה היא 1-0 לאנגליה ומכריז את שם כובש השער בהתלהבות ובגאווה על המבטא הישראלי שהצליח להכניס לכל מילה שאמר באנגלית. שתי דקות מאוחר יותר הוא יבשר שנפסל השער בעת התקפה מתפרצת של נבחרת איטליה.
בואכם לשלום, צאתכם בספק
בדקה ה80, אינסינייה, שחקנה של נאפולי האיטלקית יציל אותנו מ0-0 רב אירועים בבעיטה חופשית נפלאה היישר לחיבורים של באטלנד האנגלי, שער נפלא שבשבילו אנשים רבים שילמו 60 שקלים לכרטיס. זהו המקום גם להחמיא להתאחדות הישראלית, מחירי הכרטיסים היו יותר מהוגנים: 60 שקלים למבוגר, 30 לילד, חייל או סטודנט. מחירים שמאפשרים לכל אחד שרוצה לראות את הכוכבים העתידיים של הכדורגל האירופי לעשות זאת ללא דאגה. בסוף המשחק כל הקהל מחא כפיים לשחקנים הצעירים והחל לזרום לכיוון השערים עם הרגשה טובה על כך שראה משחק אירופי. יצאנו משערי האצטדיון ומיד שמענו: ״3 קסטה ב10!״. אירופה.
הערת העורך: דור לוי הוא סטודנט לתקשורת, בן 26. עצלן מקצועי, גרגרן חובב וכותב מתחיל. פעם בזבז את כל הונו על נסיעה לאירוע ספורט עלום שם בדרום אפריקה וחזר משם עם כאבי אזניים לא מוסברים.
One Dor, one cup
