אלמנות – ביקורת סרט

אחרי פתיחה רוויית אקשן, הקצב מהר מאוד יורד בכמה דרגות. ארבעה אנשים מתו, עכשיו תנו לזה לשקוע – וזה אכן שוקע עמוק בבטן. ההתמקדות היא בעיקר באבל של ויקטוריה, והסיפור משתהה בחלק הזה ולא ממהר לשום מקום. ויולה דייויס בהופעה מצוינת ועוצמתית תופסת אותך ולא משחררת, גורמת לך להרגיש יחד עם הדמות שלה את העצם בגרון. המצב קצת שונה עבור האלמנות לינדה ואליס (מישל רודריגז ואליזבת דביקי) שבעיקר סבלו מהבעלים שלהן, ועכשיו המוות שלהם הוא יותר כמו עוד תיק שהם הפילו עליהן והן צריכות להתמודד איתו. את האלמנה הרביעית דווקא בקושי רואים, וחבל.

שלא תטעו, אין פה רק אבל ודיכאון. במקביל אנחנו מקבלים גם את סיפורי היריבים בבחירות לראשות המחוז, מליגן ומאנינג. מליגן מגיע משושלת של ראשי מחוז ובעיקר לא רוצה להפסיד בבחירות ולאכזב את אביו, בעודו מודאג מירידה בסקרים. מאנינג מגיע מעולם הפשע ומעוניין בראשות המחוז כדי להתמקם בעמדת כוח, ובינתיים ממשיך לשלוח את הבריונים שלו, בראשות אחיו ג'טם (דניאל קלויה מ'תברח'), למשימות מפוקפקות.

המרדף של האחים מאנינג אחרי ויקטוריה והכסף הוא מה שמניע את העלילה ומוסיף עניין, אבל הסרט לא מסתפק בזה. הבמאי סטיב מקווין ('12 שנים של עבדות') כתב את התסריט עם גיליאן פלין ('נעלמת'), ויחד הם פורשים את הסיפור עוד ועוד, נכנסים לפרטים בנושא הבחירות ומליגן עצמו, חושפים חלקים מעברה של ויקטוריה, מוסיפים עלילת צד לאליס, וזה נהיה כבר יותר מדי. הנסיון הזה להימנע מדמויות שטוחות ולתת לכולן עומק באמת ראוי להערכה, אבל הוא מעמיס על העלילה ועל הצופה שלא לצורך. בשלב מסויים מצאתי את עצמי תוהה למה אני צריך לדעת מה קורה בבית של הבייביסיטר.

בנוסף, יש לא מעט קטעים שנוגעים בעניינים אקטואליים בארה"ב, כמו למשל פיקוח על החזקת נשק או יחס לשחורים. הקטעים האלה לא תמיד מרגישים אורגניים, אלא כאילו הכניסו אותם בכוח רק כדי לסמן על הנושאים האלה 'וי'.
ומלבד הדרמה מרובת הדמויות והסיפורים עדיין יש כאן שוד, כולל כל השלבים המוכרים של הצטיידות, איסוף מידע, תכנון וביצוע. הצד הזה של הסרט אמנם יותר קליל וזורם, אבל כולל גם כמה קטעים מוזרים, בעיקר כשהוא מנסה להשתמש באליס כאתנחתא קומית.

בסופו של דבר, 'אלמנות' הוא סרט טוב שהלך לאיבוד בין כל הדמויות, העלילות והאמירות החברתיות שלו. הוא לא מצליח לקחת סרט שודים ולהרים את הרמה שלו, לא בגלל ההתעסקות בדמויות וברקע שלהן – את זה הוא דווקא עושה מצוין – אלא כי הוא מוסיף עוד ועוד אלמנטים מעבר לזה. התוצאה היא יצור כלאיים שמבזבז תצוגת משחק גדולה של דייויס על סרט מבולגן, בנסיון להשיג יותר מדי מטרות בבת אחת.

דין בלכמן

מנהל העמוד 'סרטים וזה' בפייסבוק. בעל חולשה למהדורות מיוחדות. צריך להתגלח