"גורד שחקים" – ביקורת סרט

ויל סויר (דה רוק) הוא סוכן FBI לשעבר שמקבל הזמנה להגיע להונג קונג עם משפחתו, אשתו שרה (נב קמפבל) וילדיו על מנת לבחון את בטיחותו של המגדל הגבוה ביותר בעולם, הפנינה, לפני שהוא נפתח לאכלוס. הבדיקה הפשוטה כמובן מסתבכת כאשר לגורד השחקים מסתננים טרוריסטים אשר מציתים את המגדל כדי לקדם את מטרותיהם שלהם. סויר כמובן חייב להציל את משפחתו, על הדרך לחסל את הטרוריסטים ולצאת מהסיטואציה בקושי עם שריטה.

אם התרחיש הזה נשמע לכם מוכר, אתם ממש לא טועים. איש חוק, משפחה במצוקה, מגדל בסכנה וטרוריסטים אירופאים, הסרט הזה הוא בגדול "מת לחיות", או כל חיקוי שיצא ל"מת לחיות" במהלך שנות ה-90. ג'ונסון אפילו צחק על העובדה שעלילת "גורד שחקים" דומה באופן מוגזם בכך שפרסם פוסטר קידום לסרט, על פי אותם המאפיינים של "מת לחיות". וכמו כל סרט אקשן שיצא החל משנות ה-90, "גורד שחקים" עמוס בכל קלישאה אפשרית שסרטי אקשן יכולים להכיל: הגיבור שמסוגל לבצע מעשים פיזיים בלתי אפשריים, כל סיטואציה שהוצגה במערכה הראשונה הופכת להיות משמעותית במערכה השלישית, גיבור אחד ללא כלי נשק מסוגל להביס קבוצה שלמה של טרוריסטים ואשתו איכשהו תמצא את עצמה גם במרכז הסיפור.

אחד הדברים שבלטו ביותר בפרסום הסרט היא העובדה שלדמותו של סויר אין רגל, אותה הוא איבד במהלך פעילות מבצעית שפותחת את הסרט. הוא כמובן מתנועע עם תותב מלאכותי ובסרט של קצת מעל שעה וחצי, ההשלכות של חוסר הרגל בולטות אולי פעמיים. זו פשוט כתיבה ובימוי רעים, אם הוחלט לתת לגיבור של הסרט מגבלה פיזית, לכו עם זה עד הסוף, שזה יפריע לו בכל שלב, לא רק בחלקים שאתם רוצים שזה יקרה ואם זה לא כזה קריטי, אז שפשוט לא יהיה חלק מהסרט. איך אפשר להנות מסצנה שבה סויר רץ על מנוף ולא לתהות מדוע הוא רץ רגיל לחלוטין או לפחות צולע מעט? אני אולי נשמע קטנוני, אבל השטן נמצא בפרטים, אלו הדברים הקטנים האלו שמסוגלים לנתק את הצופה מחוויית הסרט.

בסך הכל הסרט מהנה לחלוטין ומספק חוויה לא רעה בכלל. הוא לא סרט אקשן טיפוסי בו כל 5 דקות הגיבור ייקלע לקרב יריות, אבל הוא מצליח לספק רגעים מותחים ואקשן כן במקומות הנכונים. אבל יחד עם זה מגיעה הבעיה היותר גדולה של הסרט, הוא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות. איפשהו בכתיבת התסריט היה צריך להבין שמדובר בסרט אקשן על טהרת שנות ה-80 וה-90 וזה בסדר להכניס קצת הומור, מלבד הבדיחה הבודדת במהלך כל הסרט. ולא רק זה, הבימוי לא מנצל את הנכס הגדול ביותר שלו, דה רוק. אם פתחתי את הביקורת הזו בכך שמה שעושה את הרוק כוכב קולנוע כמו שהוא, זה כמות הכריזמה והחיוך והכובש הוא מביא למסך, אבל הפעם נראה שביקשו ממנו להשאיר את שני הנשקים הגדולים ביותר שלו מחוץ לסט.

"גורד שחקים" הוא לא סרט האקשן הטוב ביותר והוא גם לא הגרוע ביותר, למי שמחפש בידור קליל למשך שעה וחצי (זמן ראוי לסרט מהסוג הזה) שלא דורש יותר מידי מחשבה, זה הסרט בשבילו.

נתי אקב
 

בן 30, עורך אתר גיקסטר. חובב סרטים באופן מושבע, בעל חיבה מוגזמת לאיסוף פופים ופיגרים