"אנטמן והצרעה" – ביקורת סרט

“אנטמן והצרעה" הוא המשך ל"אנטמן", עוסק בהשלכות של אירועי "מלחמת האזרחים". כזכור, בסוף הסרט הזה, סקוט נתפס על ידי הממשלה ולאחר מכן הוברח מהכלא על ידי קפטן אמריקה. והוא כמובן גם עונה על השאלה 'איפה היה אנטמן בזמן "מלחמת האינסוף"? למרות הקשר החזק לשני הסרטים האלו, לא חובה לראות אף אחד מהם כדי להנות ממנו או להבין אותו. יש בו מספיק התייחסויות ודיאלוגים אקספוזיציונים כך שמי שלא חשוב לו לדעת כל פרט ופרט עדיין יבין מה קורה.

סקוט לאנג (פול ראד) הוא 'אנטמן', המוכר לנו כגיבור בעל חליפה מיוחדת שמאפשרת לו לשנות את גודלו. אבל כאן הוא לא יוצא להילחם ברעים ובעצם אין לו בכלל את החליפה, כי הוא במעצר-בית בעקבות איזו תקרית בינלאומית בגרמניה *קריצה קריצה*. התקרית הזו גם הובילה את השלטונות לרדוף אחרי מי שסיפק לו את החליפה – האנק פים (מייקל דגלאס) וביתו הופ ואן-דיין (אוונג'לין לילי) שלא היו הכי מרוצים מהעניין ולכן ניתקו כל קשר עם סקוט.

כשחלום מוזר או בעצם התסריט מוביל לחידוש הקשר, מתברר שהאנק והופ צריכים את עזרתו של סקוט. הם הקימו מעבדה בה הם בונים ציוד שיאפשר להם להתכווץ מספיק כדי להיכנס לממלכת הקוונטים, למצוא את ג'נט ואן-דיין (מישל פייפר) שאבדה שם לפני שנים, ולהחזיר אותה בשלום הביתה. הדברים מסתבכים כי המעבדה ניידת מאוד ויש אנשים שמאוד רוצים לגנוב אותה, למשל סוחר טכנולוגיות בשוק השחור (וולטון גוגינס) או דמות מסתורית בשם רוח רפאים' שמסוגלת לעבור דרך חומר מוצק, די ברור מהשם.

כנראה ששמתם לב שבניגוד לסרטי המשך אחרים ביקום של מארוול, "הצרעה" היא לא כותרת משנה של "אנטמן" אלא מצורפת לשם הסרט עצמו, ולא בכדי. 'הצרעה' היא דמות לא פחות ראשית כאן מ'אנטמן', שבחצי הראשון משמש בעיקר כאתנחתא קומית. הדמות עושה קפיצת מדרגה לעומת הסרט הקודם ולמעשה היא זו שמניעה את האירועים קדימה, בעוד סקוט מעוניין כל הזמן ללכת הביתה ולסיים את עונשו. אוונג'לין לילי מוסיפה הרבה חן, ולמרות שהיא לא סוחפת או גונבת את ההצגה, בהחלט הייתי רוצה להמשיך לראות אותה בעתיד.

החלק הראשון של הסרט לגמרי שייך לפול ראד והיכולות הקומיות שלו, חלק מהותי מהכיפיות של הסרט שבחלקים מסוימים מרגיש כמו קומדיה לכל דבר (ואני מתכוון לזה בתור משהו טוב). שימו בצד את שיתוף הפעולה עם אוונג'לין לילי – הכימיה האמיתית היא עם רנדל פארק, שמשחק סוכן FBI שמנסה לתפוס את סקוט על חם כשהוא מפר את מעצר-הבית שלו. הפגישות הקצרות ביניהם הן מהקטעים הטובים בסרט. עם כל זה, קצת חבל שלא היה מקום ללואיס (מייקל פנייה) לקבל יותר במה. הוא היה ההברקה של הסרט הקודם, וגם כאן יש לו כמה קטעים מעולים, אבל מרגיש שהוא נדחק הצידה ופחות בא לידי ביטוי.

האקשן קצת דל לעומת הקומדיה (עד שהיחס מתהפך במערכה השלישית) ולא מרהיב במיוחד. יש משחקים נחמדים של שינויי גודל (איך לא) שמקבלים יותר דגש, אבל לא מממשים את מלוא הפוטנציאל. ריבוי הנבלים עובד טוב וקצת מפצה על זה שאף אחד מהם לא באמת מעניין. הדמות של 'רוח רפאים' עוד מסקרנת בהתחלה עם הכוחות והמסתורין, אבל שיעממה אותי ברגע שהיא התחילה לספר את הסיפור שלה במונולוג קלישאתי להחריד. אם היו מחכים עם החשיפה שלה לשלב מאוחר יותר בסרט זה רק היה מוסיף.

"אנטמן והצרעה" הוא מה שמארוול יודעים לעשות מצוין – סרט קיץ קליל וכיפי, שיהנה ממנו כל מי שמחפש קומדיית אקשן מוצלחת, גם אם הוא לא ראה אף אחד מהסרטים הקודמים. מעריצי מארוול אולי יתאכזבו שבדומה לקודמו הוא לא מביא משהו חדש ליקום הקולנועי, וסובל מבעיית הנבלים המוכרת. אבל אם נתעלם מבעיית הנבלים, זה הסרט המתבקש עכשיו – קטן, נחמד ומהנה, מתמקד בדמויות שלו מבלי לפזול הצידה ליקום המורחב, ומהווה סוג של פריקת מתח אחרי שני סרטי מארוול האחרונים.

דין בלכמן

מנהל העמוד 'סרטים וזה' בפייסבוק. בעל חולשה למהדורות מיוחדות. צריך להתגלח