גיקסטר - לגיק שבכולנו

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

"פרא" – ביקורת סרט

"פרא" מביא לנו כוכב ענק בדמותו של דווין ג'ונסון, למפגש עם יצורי ענק, בסרט המבוסס על משחק ארקייד ישן, אבל הוא לא שוכח לספק את הסחורה

שתפו:

ונפתח בהצהרה שתפתיע בדיוק 0 מקוראי גיקסטר – דווין "דה רוק" ג'ונסון (סדרת "מהיר ועצבני", מואנה, "ג'ומנג'י") הוא כוכב על בלתי מעורער, ללא ספק אחד מהכוכבים הכי גדולים שהנפיקה הוליווד בעשור האחרון, הוא עושה קומדיות, הוא עושה אקשן, מד"ב (רק בדרמה רצינית עוד לא ראינו אותו) וכמעט כל ז'אנר באמצע. אז נכון, הדרך שלו לרמת "סופרסטאר" לא היתה נטולת מהמורות (אהמ, "דום", אהמ, "הרקולס"), אבל הוא כאן, ויש לנו בשנה הקרובה לפחות עוד שני סרטים נוספים בהם יופיע, ואלו הסרטים שאנחנו יודעים עליהם, בהחלט ייתכן ויש עוד.

אני לא יכול לדבר בשם כולם, אבל אחד הדברים האהובים עלי בג'ונסון הוא ללא ספק רמת הצ'ארם והמחויבות שלו לקידום של כל סרט וסרט ללא כל קשר לסיכויי ההצלחה שלו, ג'ונסון "זורק" את עצמו לקידום סרט ובעצם לכל תפקיד כפי שמעטים עושים, ובשלב זה, נראה כאילו הצלחת הסרטים שלו היא בגדר "מחשבה בוראת מציאות" – הוא רוצה שהסרט יצליח, והיי – זה קורה.

MV5BMTAyMzA2MTcwNDFeQTJeQWpwZ15BbWU4MDQxOTkyMDUz._V1_SX1392_CR0,0,1392,999_AL_.jpg

הניסיון הקודם שלו להפיח חיים בפרנצ'ייז מבוסס על משחק וידאו היה כשלון בכל רמה אפשרית, אבל הוא היה לפני 13 שנה, אז ננסה לא להחשיב את זה נגדו (בעיקר כי הוא עשוי להכאיב לנו). אז גם "פרא" מבוסס על משחק וידאו, בערך, טכנית, זה היה משחק ארקייד (כן ילדים, פעם, מזמן מזמן, ההורים שלכם היו הולכים לבלות באולמות חשוכים מלאי מכונות משחק ומבזבזים חלק נכבד מדמי הכיס שלהם על משחקים כמו RAMPAGE ו STREET FIGHTER, בהנחה שההורים שלכם היו סוג של גיימרים כמובן).

כשנכנסתי לסרט "פרא" לא הייתי בטוח למה לצפות. התהיה הראשונה והבלתי נמנעת הייתה מה תהיה מידת ההתאמה בין הסרט למשחק הארקייד המפורסם של Midway  משנת 1986, האם בכלל יהיה מאמץ כזה או שפשוט שילמו כאן על הזכויות ואמרו "לעזאזל הדמיון, מספיק קוף אחד מגודל". שאלה נוספת שהטרידה אותי היא האם מי שטרם מלאו לו 35 שנים ולאהכיר את המשחק המקורי (או פשוט גדל לעולם של פלייסטיישן) יוכל ליהנות מהסרט באותה מידה.

MV5BMTE0MDg3Njc5MzleQTJeQWpwZ15BbWU4MDA5ODkyMDUz._V1_SX1777_CR0,0,1777,744_AL_.jpg

התהיה הראשונה קיבלה מענה בשלב מעט מתקדם יותר של הסרט – לשמחתי, גם אם אין התאמה מלאה, קריצות למשחק ואפילו לעידן המשחקים שהוא מייצג לא היו נדירות במהלך שעה וחמישים דקות. את התשובה לשאלה השניה קיבלתי הרבה יותר מוקדם והיא באופן די חד משמעי – כן. כבר מהפתיחה הסרט לא מבזבז זמן בהגדרת הנבלית של הסיפור, עובר ישר לדמות הגיבור הטיפוסי שלנו (שיש לו את אחד מהשמות הכי דביליים ששמעתי "מודבק" לגיבור – דייויס אוקויי, אבל זו סתם אנקדוטה) וזהו, זאת רמת "בניית העולם" שאנחנו מקבלים פחות או יותר.

בהתאם למשחק וידאו, רמת האקשן הולכת ומתגברת עם הזמן, זה צפוי וידוע שהסרט ייבנה לקראת סוג של BOSS FIGHT, אבל מה שלא צפוי, לפחות מבחינתי היתה רמת ההומור, כלומר, בהתחשב בכוכב ובסוג הסרט צפיתי לשורות בודדות פה ושם שיגרמו לי לצחקוק קליל, אבל קיבלתי אתנחתות קומיות ארוכות יחסית ומשמעותיות שהעלו הרבה יותר מסתם צחקוק קליל, כראוי לסרט שיודע בדיוק מי הוא ומה הוא אמור להיות, ואף יותר חשוב מכך – למה הצופים מצפים ממנו.

RAM2.jpg

אז כן, אל תצפו כן להפתעות גדולות או מיוחדות, הברקות תסריטאיות שישארו את הפה שלכם על הרצפה או רמת משחק שתגרום למריל סטריפ לפרוש, ונכון, יש כמה חורים בגודל קינג קונג בעלילה, וכמה פערי היגיון רציניים, אבל שוב, אם תזכרו לאיזה סרט נכנסתם, תורידו את רמת ההיגיון ותקחו במקום דלי אקסטרה גדול של פופקורן, קיים סיכוי סביר מאוד שתצליחו להנות מ"פרא" בתור מה שהוא אמור להיות.

פאן טהור, אקשן סביר בהחלט ואחלה סרט קיץ.


שתפו:

Picture of רשף שייר

רשף שייר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *