"הפלאש" התחילה כסדרה קלילה על בארי אלן, עובד מעבדה במשטרת סנטרל סיטי, חנון מן השורה שהופך לבעל כוחות על ויחד עם צוות של חברים, חנונים שכמותו, עוזר לעיר בה הם גרים להתמודד עם פשיעה. זה מתחיל בפשיעה רגילה, אבל זה נהיה קל מידי מהר מאוד. אותו אירוע שיצר את הפלאש העניק לאנשים נוספים כוחות על, רק שאף אחד מהם לא הגיע עם מטען של טוב לב ורצון לעזור לזולת כמו בארי, ואלה מנצלים את כוחות העל שלהם לרעה. המשטרה חסרת אונים מול אותם ארכי-פושעים, מה שמוביל את בארי אלן להפוך לכח שיטור עליון של אדם אחד, וכמה עוזרים.
מעונה לעונה מספר החברים בצוות שגם זוכים לכוחות על מכפיל את עצמו, ובעונה הרביעית המצב כל כך מגוחך, שהסדרה הפכה להיות ילדותית ואובר-דרמטית ברמה שקצת קשה לשאת. אבל רגע. לפני שניתן דעה נחרצת, בואו נסקור איפה אנחנו עומדים לאחר בערך חצי עונה.
העונה השלישית הסתיימה בצורה הכי צ'יזית שאפשר לקבל בסדרה מהסוג הזה: אחרי שעונה שלמה בארי עובד על דרך להציל את אייריס ממוות צפוי, הוא עומד במשימה ואז מקריב את עצמו ונכנס לשדה-המהירות כדי לייצב אותו ולהציל את שאר העיר/עולם, סיום הירואי שהולם את עולם הקומיקס. כבר בפרק הראשון של העונה הרביעית, באורח פלא, סיסקו מציא מתקן שיכול גם לחלץ את בארי וגם לייצב את שדה-המהירות ובעצם להחזיר הכל לקדמותו.
מבחינתי כבר שם התגלו הסדקים בעלילה ותחילת הסכסוך שלי עם הסדרה. לקחתם חצי עונה לפתור את ההתמודדות עם סאביטר והמוות הצפוי של אייריס, אבל פחדתם להשאיר את הסדרה שנקראת "פלאש" בלי הפלאש ליותר מחצי פרק. הפשרה הזאת הביאה לפיתרון קל מידי שהורס את כל מה שבניתם עד אותה נקודה, אבל זו היתה רק האבן הראשונה שסדקה את הזכוכית הדקה שנותרה ביני לבין העולם של הפלאש.
כשבארי יוצא משדה הכח הוא לא זוכר כלום ואז הכותבים פנו לשיטה הנדושה של "אהבה תפתור הכל". אייריס מסכנת את עצמה כדי לגרום לבארי להיזכר מי הוא. זה עובד בעלילה – ממש לא כפיתרון תסריטאי. חומר שיכול היה להספיק ל-3 פרקים בלי בעיה נדחס לפרק אחת מבולגן רק כי היה להם רעיון להגיע אליו כמה שיותר מהר – קליפורד דה-וו ("החושב") שגוייס להיות האויב החדש של צוות פלאש.
כמה הרבה יותר טובה היתה יכולה להיות פתיחת העונה אם היו מאפשרים לאיזה רע או שניים לעשות קצת מהפכות בעיר, בהיעדר מי שיעצור אותם, ואז יכלו לפתח את דמותו של קליפורד דה-וו בשונה מהפוסטר הדו-מיימדי שעשו ממנו. באותו זמן אפשר היה להראות את הקשיים של הצוות לתפקד עם וואלי (פלאש קיד) שעוזב אותם, סיסקו (וייב) וקייטלין (קילר פרוסט) והחברים חסרי הכוחות המיוחדים. להראות את הכשלונות שלהם או הצלחות חלקיות שיבליטו עד כמה בארי חשוב לצוות לא רק ברמה המבצעית. 3 פרקים כאלה היו מאפשרים לדמויות אחרות להתפתח, וגם החזרה של בארי היתה יכולה להיות מרגשת יותר, מה שהיה גם מחזק את מעמדו ככוכב של הסדרה.
אחרי פרק הפתיחה נוצר רושם שהעונה הולכת לעבוד בתבנית קבועה של מטה-היומן אחד לשבוע עד להשלמת הצוות של דה-וו. למרבה המזל התבנית הזאת נשברה לפני כמה פרקים שהביאו לסדרה את הטוויסטים שהיא היתה צריכה ודחוף. באופן מצער, כמו הפתיחה המואצת, כך גם האמצע היה מואץ כדי לפנות מקום למה-שזה-לא-יהיה שמחכה לנו בחלק השני של העונה. כאילו קיבלנו מושב בשורה הראשונה של מופע הפוטנציאל של הסדרה, רק כדי לראות אותו מתפוצץ לנו בפרצוף ומשאיר טעם מר בפה.
אחרי שהצוות התביית על דה-וו ונראה היה שהם מצליחים לסגור עליו, הוא מפליל את בארי ברצח. בהיותו אדם מוסרי וישר כמו סרגל, בארי נשאר להתמודד על הוכחת חפותו בבית משפט, שם ההפקה הלכה לכיוון הלא משתדל. במקום להשקיע כמה פרקי התנהלות של משפט, להלל את בארי אלן ולהראות לנו איך מהירות-העל שלו היא רק חלק ממה שהופך אותו לגיבור, אנחנו צופים במשפט שלא מראה קו הגנה בכלל והתביעה כל כך חלשה שסטודנט למשפטים שנה א' היה מוציא את בארי זכאי.
מצד אחד בטח היינו צולבים אותם אם הם היו הופכים את הפלאש לדרמת-בית-משפט, אבל בין מה שהם עשו למה שאפשר היה לעשות, היה מספיק מקום לעלילה מלהיבה, אירועים מעשירים ופלאשבקים מרגשים. בנוסף תוך 2 פרקים בארי נכנס לכלא ויוצא ממנו נקי. נכון, גם לא רצינו עונה של "נמלטים", אבל המהירות שבה האירועים רדפו אחד את השני: רצח-משפט-כלא-שחרור הקטינו את הדרמה האמיתית, שבמקומה קיבלנו שוב ושוב את הויכוחים והקשיים במערכת היחסים של ג'ו וסיסיל.
בשתי העונות הראשונות הפלאש היתה סדרת קומיקס מהנה בתקציב בינוני וכתיבה כיפית. בעונה השלישית הם קצת איבדו גובה עם ההתמקדות באויב אחד, הניסיון להציל את הדמות החלשה ביותר בסדרה – אייריס וההתעקשות על יקומים מקבילים אין סופיים. סדרות קומיקס מראש בונות על זה שנקבל את חוקי העולם בו הן מתקיימות כדי להנות מהאשליה בצורה מושלמת. הפלאש בעונתה הרביעית הופכת את המשימה הזאת לבלתי אפשרית. זה יכול להיות בגלל שהם מציגים פתרונות קלים מידי לבעיות לא פתירות (בארי איננו, בארי חזר, בארי לא זוכר כלום). או שזה בגלל עומס בסיפורים אישיים שאמורים לתרום לדרמטיות (חתונה, הריון, בעיות בין אב לביתו), או החדרה בכח של עוד חברים לצוות והקניית כוחות-על לכל אחד מהם כמעט. התשובה היא כמובן שזה השילוב של כל אלה שמוציא את החשק מהסדרה.
מבחינת מספרים – ב-2015 הסדרה היתה במקום ה-53 ברשימת הסדרות הנצפות ביותר בארצות הברית, וב-2016 מקום 47. השנה אי אפשר למצוא את הפלאש ברשימת 100 הסדרות הנצפות ביותר. הסדרה משודרת בארה"ב בערוץ CW, שלא מפיק להיטים שכובשים את אמריקה, לא מצפה לרייטינג דו סיפרתי מאף פרויקט, והם היו די מרוצים שם מרייטינג של 1.7% בשתי העונות הראשונות. בעונה השלישית הסתפקו ב-1.4% שזה כבר פחות משמח אפילו בשבילם. העונה הנוכחית מתקרבת לאיזור האחוז הבודד, שזה כבר מספר שמראה שעלות ההפקה גדולה מהרווחיות של הסדרה, וללא ערך מוסף (מרצ'נדייז) אין סיבה להמשיך אותה לעונה נוספת.
זה עדיין לא סופי, כי יש לצוות הפלאש הזדמנות אחת להציל את עצמם, וזה יקרה רק אם הפרקים הבאים של הסדרה יהיו טובים בצורה יוצאת דופן. איך הם יכולים לעשות את זה, אתם שואלים? בעזרת סגירת הקצוות שנשארו פתוחים וכל אחד מהם לבדו יכול להרים את הרמה שהוצגה עד כה:
דה-וו שאב כוחות מכמה מטא-אנושיים שהוא יצר כשהם ברחו מהכלא, בהתאם לתוכניתו המקורית, וצוות פלאש הבין שגם ראלף, שקיבל את כוחו האלסטי באותו אוטובוס, על הכוונת של דה-וו. התלכדות הצוות כדי להציל את ראלף תהיה שינוי מבורך אחרי שלאורך העונה הנוכחית הם עובדים בצוותים קטנים ואף פעם לא כולם ביחד.
עכשיו כשבארי השתחרר מהכלא, הצוות יכול שוב להתרכז בלנסות להיות חכמים יותר מהאדם החכם בעולם. לא שחסר שכל בחבורה הזאת, הם רק צריכים לסמוך פחות על כוחות על ויותר על כח המחשבה שהם יכולים להעצים בעבודה משותפת.
וואלי, קיד פלאש, עזב באופן פתאומי את הסדרה. לרוב הטריק הזה מנוצל רק כדי שהוא יוכל לחזור ברגע מכריע להטות את הכף לטובת הצוות. ואם לא הוא, אז החץ, סופרגירל או אגדות המחר שכבר ראינו שהם יכולים להתארח אלה אצל אלה, יכולים להיות האקס פאקטור של הפלאש.
יותר "אמיונט" – המטה ששולטת בברזל כמו מגניטו אבל ברמה הרבה יותר בסיסית, ועם מבטא בריטי הרבה יותר מודגש. אחת הדמויות היותר מסקרנות בסדרה. דווקא העובדה שהיא הלכה וחזרה רומזת לנו שהמפיקים גם ראו את הפוטנציאל במשחק המוגזם שלה והם שמחים לכתוב בשבילה עוד הופעות אורח.
אנחנו רק יכולים לקוות שהסדרה תשתפר, אנחנו לא נהנים לכתוב דברים לא טובים על מוצרים שאמור לגרום לנו הנאה.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
Featured
שתפו:
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.