ביקורת טלוויזיה : "משבר על כדור הארץ X"

העלילה המרכזית בקרוסאובר התמקדה בנסיונותיהם של אוליבר וקארה של ארץ-X, היקום ה-53 בו הנאצים ניצחו במלחמת העולם השנייה ושלטו בעולם מאז, בחיזוקו של איאוברד ת'ון של ארץ-1 (שחזר בתירוץ הקבוע שלו: חוקי המסע בזמן והפיזיקה לא חלים עליו), להרחיב את שליטתם לשאר היקומים האחרים, החל מארץ-1. העלילה הגדולה נסובה סביב כך, וסביב נסיונותיהם של גיבורי שלנו, בחיזוק של כמה מארץ-X, לעצור אותם. אבל בשורה התחתונה? העלילה הכילה כל כך הרבה יותר מזה.

קווי העלילה המרכזיים של הסדרות המרכיבות את הקרוסאובר אומנם נזנחו, אבל נקודות חשובות שנגעו בהן במהלך העונה בסדרות אלו, לא רק שלא נזנחו, אלא גם ניתנו להן פתרונות, או לפחות התקדמויות שונות, שהוצדקו במהלך הקרוסאובר. בין אם אלו היו רגשות האשם של אלכס לאחר הפרידה ממגי, החתונה של בארי ואייריס, היחסים בין אוליבר לפליסיטי, המחסור שמרגיש מיק רורי מאז שסנארט יצא מחייו או אפילו המשך הבעיות של קייטלין עם קילר פרוסט.

אבל קו העלילה הכי בולט, הוא היפרדותם של ג'קס וסטיין מהציוות הגרעיני הנקרא פיירסטורם. מאז שעלתה הידיעה על רצונו של ויקטור גרבר (מרטין סטיין) לעזוב את התפקיד, התחילו לראות בסדרתו, אגדות המחר, את התהליך שייגמר בהישארותו של ג'קס כחצי משלם. עקב הולדת נכדו, למרטין "נשבר" מחיי ההרפתקאות, והוא רצה לחזור הביתה ולהיות עם משפחתו, והציפייה הייתה, לפחות מבחינתי, שהוא יקבל סוף טוב: באיזשהו פרק, בהמשך העונה של אגדות המחר, תימצא הנוסחה להפרדתם של הצמד, ומרטין יקבל סוף טוב ויוכל לצאת לפנסיה.

אך ההפתעה התרחשה בתחילת החלק הרביעי של הקרוסאובר – מרטין לא יזכה לסוף טוב. החלק הזה המשיך לרגעים עצובים בהם ג'קס נפרד מחברו, שותפו ודמות האב המובילה בחייו, ולאחר מכן הוצגו תגובות שאר גיבורי העל, כולל אוליבר ושרה, הנחשבים "קרים" יותר. זה היה מפתיע, אבל זה נעשה בצורה טובה. סטיין יחסר בנוף של הסדרות האלו, ובמיוחד באגדות המחר, ונותר לנו רק לחכות ולראות איך מותו ישפיע על שאר חברי הצוות, ובמיוחד על שותפו לשעבר.

בקשר לעלילה הכללית, אומנם היה חסר קצת סיפור רקע של ארץ-X (למה אוליבר הוא הפיהרר? למה איאוברד ת'ון הגיע לשם? למה הוא נותן למישהו חסר כוחות לתת לו פקודות? וכו'), ואומנם ניתן יותר מידי דגש ל-2 דמויות לא ממש אהובות בסדרות האלו, אבל בכל פעם שעלתה לי איזושהי שאלה, ובכל הזדמנות שהציקה לי איזושהי בעיה, היה משפט, התרחשה סצינה, או היה משהו שגרם לי להתעלם מכל החסרונות, ולחייך.

אני מוכן אפילו לסלוח לעניין החתונה של אוליבר ופליסיטי, רק בגלל ההופעה של דיגל בסוף. האירוע הזה הראה בדיוק, אבל בדיוק, למה יש צורך בהיכרות מוכרת עם דמויות שונות, במצבים שונים, לפני שמחברים בינהן. אפקט המוות של סטיין, החיבורים בין ריי וליאו, או בין שרה ואלכס, התחושה בכניסה של ריי פאלמר להציל את המצב, ההפתעה בהופעה של טומי מרלין, או אפילו המוזרות בנשיקה בין אוליבר לקארה – את כל אלו אפשר להשיג אך ורק כשיש חיבור לדמויות. וזה עבד מעולה.

בסיכום האירוע הזה נתקלתי בבעיה: כל סצינה שאכתוב עליה, כל שורה שאזכיר, כל בדיחה שאעלה על הכתב – יעשו עוול לדוגמאות אחרות שלהן לא יהיה מקום בסיקור הסופי. היו אינספור ציטוטים זכורים (כולל אחד מ"סופרמן 2"), המון הערות משעשעות, ולא מעט סצינות אקשן שנראה שהוקדשה להן לא מעט מחשבה, ועבודה. נכון, תמיד אפשר למצוא בעיות, בטח בסדרות האלו – אפשר לדבר על הרגשנות המוגזמת, על פליסיטי ואייריס, על המחסור בג'ון ג'ונס ות'יאה, או על מיליון דברים אחרים. אבל זה סתם מיותר. מכיוון שאחרי שמנטרלים את העובדה, כן – העובדה, שהאירוע השנתי הזה היה יותר משעשע, עם יותר דמויות, ויותר רציף וחלק, קריטריון רציני אחד נותר בולט, והוא: "האם שווה לצפות בזה שוב?". מבחינתי, התשובה היא כן. בלי שום צל של ספק.

ועדיין, יש משהו אחד שנשאר בראש. עניין אחד קטן שנותר ללא מענה: מי היא המלצרית שדיברה עם בארי לפני החתונה, והאם קוראים לה דון (Dawn), או…בארט?

אייל אמיר 

בן 30, גיק בהתהוות. בעל חיבה מוגזמת לסרטים וסדרות, אשר שנייה ברמתה רק לאהדה לברצלונה. מנטור רוחני – צ'נדלר בינג.