הפרק האחרון של ריברדייל התחיל והסתיים בצורה נהדרת אבל האמצע לא היה כזה להיט.
מעריצי ארצ'י קומיקס המושבעים מתלוננים ללא הפסקה (וסוגשל בצדק) שכל קשר בין הסדרה לקומיקס האהוב הוא מקרי לחלוטין ובעבר גם דיברנו על כך שלמעט השמות של הדמויות והמראה החיצוני הכללי אין באמת הרבה דימיון בין 2 המדיומים. נראה שמפיקי CW החליטו להשתמש בשם גדול מהעבר לצורכי הנוסטלגיה כדי ליצור סדרת דרמת-מתח-נעורים חדשה עכשיו שכמה מהסדרות הותיקות שלהם יורדות מהמסך (ע"ע יומני הערפד). אך השבוע קיבלנו הצצה קטנה לאיך הסדרה היתה יכולה להיראות אם היו מעבדים את הקומיקס בצורה נאמנה ובכנות, זה נראה די מגוחך.
הפתיחה הנפלאה לקחה אותנו לסצנה הישר משנות ה40 בה כל הדמויות היו לבושות בדיוק כמו בקומיקס, כולל הכתר שעל ראשו של ג'אגהאד. הדמויות הנשיות היו מעוצבות כמו נערות פינאפ במטבח רטרו-צבעוני בזמן שהשאר ישבו מסביב לשולחן במעין ארוחת חג ההודיה היישר מפרסומת אמריקאית ישנה.
בזמן שעבורי הסצינה הזאת היתה קסומה לחלוטין בשל חיבתי הגדולה לאותה תקופה בהיסטוריה האמריקאית עבור ג'אגהאד זהו היה סיוט ממנו הוא התעורר כמעט בצרחות במיטתו המאולתרת בסגנון הארי פוטר בארון שרתים בבית הספר בו הוא לומד.
זה נכון שלראות את כל הדמויות עם התלבושות האייקוניות שלהן, באווירה הטבעית שלהן, כפי שהן נוצרו, היה התגשמות פנטזיה אבל אנחנו ב2017 ועד כמה שהגימיק של הרטרו באופנה הוא לא היה מחזיק פרק שלם שלא נדבר על עונה שלמה. מצד אחד חבל, מצד שני, דיי מתבקש, אך אני בהחלט מודה למפיקי הסדרה שנתנו לנו את האפשרות לראות איך זה היה יכול להיראות.
שאר הפרק היה קצת מייגע, הפינג פונג בין המשפחה הפסיכוטית של ג'ייסון בלום למשפחה הפסיכוטית של פולי (ובטי) קופר היה מעיק. ביימנו אי אפשר לצעוק "רצח!" בלי הוכחות וכל ההתנהלות של העיירה והשריף בפרט מתאימה לאיזה ציד מכשפות מלפני כמה עשורים טובים. קודם האשימו את פולי ואחר כך האשימו את ג'אגהאד ולשום דבר אין שום בסיס ואכשהו למרות הכל המשטרה משתפת פעולה עם זה. ה-ז-י-ה.
שריל בלוסום וורוניקה לודג' מעתיקות אחד לאחד דמות CW אייקונית אחרת, בלייר וולדורף, קווין בי, מגוסיפ גירל, כולל המיניונים, רשת המידע, החוש אופנה הקטלני וההתנהגות המרדנית ששולטת באמהות שלהן ביד רמה, רק שזה לא מעניין, ראינו את זה כבר ואף אחת מהן לא באמת משכנעת בשום דבר מעבר לצורך שלהן בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי.
ארצ'י הוא הדמות הראשית הכי גרועה בעולם, אין בו טיפה של כריזמה, הוא לא מצחיק, כל עניין שהיה לו לגמרי נבלע בצל הענקי של הדמות הכי מעניינת בסדרה, ג'אגהאד. ג'אגהאד שלא רק נוטף סקס אפיל (למורת רוחם של המעריצים הותיקים שמאוד רצו שהדמות תשאר אותנטית ותהיה א-מינית/ א-רומנטית) אלא גורם לכולם לרצות לחבק אותו, לדעת עליו יותר, לדאוג לו והכי חשוב כנראה שגם הכותבים מרגישים ככה כיוון שהם ממשיכים לדחוק את ארצ'י לפינה לטובת פיתוח העלילה של ג'אגי. הפרק גילינו, שהוא לא הקורבן היחידי להתעללות מצד ההורים שלו, אלא שיש לו גם אחות קטנה שקוראים לה ג'לי-בין, כן, כמו הסוכריות. מישהו מ-מ-ש חייב לשלוח למשפחה הזאת עובדת סוציאלית.
כל הגילוי המרעיש (אבל לא באמת) שאבא של ג'אגהאד היה החבר הכי טוב של אבא של ארצ'י וששניהם היו שותפים עיסקיים עד שהסתבכויות עם החוק ואלכוהול נכנסו בניהם, זעזע עד מאוד את שני החברים הכי טובים, אבל מבחינתנו כצופים, זה לא באמת היה מפתיע. או מעניין.
מה שכן היה מעניין היו השניות האחרונות בפרק בהם ראינו את המעיל נבחרת של ג'ייסון בלום שוכב בארון של אבא של ג'אגהאד, שכידוע הוא ראש כנופיה, אלכוהוליסט ועבריין מורשע. האם הוא רצח את ג'ייסון? אולי. האם שילמו לו לעשות זאת? סביר להניח.
סך הכל זהו לא היה פרק מוצלח במיוחד, למעט סצנת הפתיחה והסיום ואני רק מקווה שהם יחזרו לעצמם בפרקים הבאים.
ניצן ניקי מור
בת 34, מורה לאנגלית, חובבת קולנוע, טלויזיה, קומיקס, היאבקות ואופנה. שואפת השראה יומיומית מבאפי סאמרס והרמיוני גריינג'ר. אמא לכלבים, אספנית כפייתית ומכורה לקינוחים מושחתים.
