כאשר הוכרז שדני בויל הולך לביים את "טריינספוטינג" 2, שאלה אחת עלתה בראשו של כל חובב קולנוע או מי שזכה לראות את הסרט הראשון, למה? מה עבר במוחו המוכשר של בויל שהוא החליט שזהו סיפור שצריך לחזור אליו. עברו 21 שנה מאז "טריינספוטינג", הסרט שהציג את סצינת הסמים באדינברו, סקוטלנד בהתמקדות על חייהם של מספר צעירים כאשר במרכזם, מארק רנטון (יואן מקרגור).
טריינספוטינג הוא מסוג הסרטים שלא דורשים סרט המשך. אמנם הסרט הסתיים בסוף פתוח אבל מעולם לא הרגשתי שאני צריך לדעת מה קורה עם החבר'ה האלו. כאשר ישנו מצב שהסרט הראשון נחשב כל כך טוב ומוערץ, לסרט ההמשך כמעט אין סיכוי לשחזר את אותה תהילה. כמו שחבר טוב ציין בסטטוס לאחרונה, זה כאילו שטרנטינו יקום מחר בבוקר ויחליט לעשות סרט המשך ל"ספרות זולה". מרגע ההכרזה הסרט יתקבל אך ורק בפקפוק ביכולתו לעמוד למול קודמו האהוב.
מצד שני, טריינספוטינג מעולם לא היה הצלחה כלכלית עצומה. הסרט הבריטי הצליח להרוויח 16 מיליון דולר (סכום זעום) ועם השנים בנה את קהילת המעריצים שלו. ההצלחה המזערית שלו ככל הנראה הבטיחה שלאולפנים לא יהיה פנאי או רצון להתעסק יותר מידי בסרט ההמשך ולתת לבויל יד חופשית בבניית היצירה. בנוסף, בויל (במאי) וג'ון הודג' (תסריט) חזרו יחד עם כל הקאסט המקורי. האמנתי כשכל הנבחרת הזו חוזרת להפקה, ייתכן שבאמת יש להם סיפור חדש להציג לנו.
20 שנה לאחר שגנב את הכסף מעסקת הסמים וחי מחוץ לסקוטלנד, מארק רנטון (יואן מקרגור) חוזר לעיר הולדתו ומתאחד עם חבריו: סיימון (ג'וני לי מילר), ספאד (יואן ברמנר) ובגבי (רוברט קרלייל). חזרתו של רנטון מלווה באיחודים מרגשים, חזרה לזכרונות כואבים, חוויות וחברים שנבגדו.
כמו כל סרט המשך אי אפשר שלא להשוות את טריינספוטינג 2 לקודמו וברובו המוחלט, ההמשך מצליח לספק את הסחורה. כיף לחזור לחבר'ה האלו, אנחנו אכן מקבלים את ההרגשה כאילו מדובר בחברים שלא ראינו זמן רב ועכשיו אנחנו נפגשים סוף סוף. נראה שברוב הסרט בויל בחר את הכיוון הנכון של הסיפור. בעוד שהמקור דיבר על התמכרויות ושאיפות בחיים, השני נטה לכיוון של יחסים בין בני אדם ובמקרה שלנו, היחסים הספציפים של רנטון עם חבריו.
השעה הראשונה של הסרט זורמת ובנויה בצורה מדויק משתי סיבות עיקריות שמבוססות על הסקרנות הטבעית שלנו. האחת, אנחנו רוצים לדעת מה קרה עם הדמויות ב-20 השנה האחרונות והשניה היא שאנחנו רוצים לראות את התגובה של כל אחד מהחבורה לחזרתו של רנטון. כזכור, בפעם האחרונה שהם היו ביחד, הוא גנב מהם לא מעט כסף על מנת למצוא חיים טובים יותר.
למרות שהסרט מתחיל בכיוון הנכון, לספק לנו דרמה בין חברים, הוא משנה את הטון שלו בערך 3 פעמים נוספות עד סופו. הוא עובר יותר מידי פעמים בין להיות סיפור דרמה, לקומדיה, לסרט סמים ומשם לסרט נקמה. כל התזזיתיות הזו פשוט פוגעת בחויית הצפייה. לא ברור מה המטרה מאחורי המהלך הזה, אולי הניסיון לספק כמה שיותר קווי עלילה או לקשר את הסרט החדש לכל האירועים אשר התרחשו בסרט הראשון. בכל מקרה, שינויי הכיוון האלו רק פוגעים ומפספסים את המטרה של לספק סיפור פשוט. אך למרות כל הקפיצה בין הסיפורים יצאתי מסופק, קיבלתי את החוויה שלשמה באתי, סרט נחמד ומהנה שממשיך סיפור שאהבתי.
בסופו של טריינספוטינג רנטון מחליט לעזוב את סקוטלנד, ההירואין לעבר החיים הבורגניים שבעבר סלד מהם. בתחילת ההמשך נראה שאנחנו אכן פוגשים רנטון שונה: הוא נשוי, בעל ילדים, מתאמן בחדר כושר, לבוש במותגים, בעל עבודה משרדית ומדקלם קלישאות גישה חיובית כדי לספר על הגמילה שלו. אנחנו מקבלים את התחושה שרנטון אכן השתנה והצליח להשיג את מה שלפחות רצה בסוף הסרט הקודם, אך ככל שאנו מתקדמים בסרט אנחנו מגלים יותר ויותר דברים על דמותו "החדשה". השינוי של רנטון בא להציג רעיון פשוט, כאשר אנחנו במצוקה או משהו בחיים לא מסתדר לנו, אנחנו חוזרים הביתה, למקומות שגדלנו בהם ועיצבו אותנו. אנחנו יכולים לשים על האדם הזה כמו שיותר בגדים חדשים, כסף, טכנולוגיה וגישה חיובית אבל בסופו של דבר אי אפשר לשנות את מי שאתה.
למרות שרנטון הוא הדמות הראשית, אנחנו לא פוסחים על שאר דמויות המשנה ומקבלים את הסיפור שלהם: בגבי מבלה את זמנו בכלא, כי מי תיאר אחרת? ספאד עדיין מכור לסמים וסיימון מרוויח את לחמו באמצעות סחיטת אנשים אמידים. נראה ששני העשורים לא השפיעו ולא לשניה אחת על השחקנים, הם מצליחים להיכנס לנעלים הקודמות שלהם בצורה חלקה מאוד. אך גם דמויות המשנה מסקרנות, לכל אחד יש את האתגרים או יותר נכון הבעיות שהם צריכים להתמודד איתם. בויל מצליח לספק דמויות משנה עגולות ולא רק כאלו שתומכות בגיבור הראשי.
הסרט עמוס במחוות, אזכורים וקריצות לסרט הראשון. איפה שלא מסתכלים מסתתר לו איסטר אג. אם זה בשחזור מדויק של סצינות, דמויות שפוגשים, פלאשבקים וכמובן הפס קול. בסרט אחר הייתי אומר שמדובר בעצלנות התסריט והבמאי ושלא היה ניסיון אמיתי להתקדם אלא לשחק על נוסטלגיית הסרט הראשון. אבל משהו מרגיש פה שונה, המקום שהם גדלו בו והחוויות שהם עברו הם אלו שעיצבו אותם, הפעם הם חווים חוויות דומות פשוט מעיניים בוגרות יותר, זה מרגיש נכון ובמקום.
האם היה צריך לעשות את טריינספוטינג 2? כמו שציינתי בתחילת הביקורת, כנראה שלא. לא היה קיים צורך אמיתי לחזור לסיפור ולדמויות כאן, אבל אחרי שצפיתי בו בויל מבחינתי צלח במשימה. הוא סיפק סרט המשך שמקדם את העלילה, מפתח את הדמויות, מחזיר אותנו לעולם אחרי שנים שלא נגענו בו ושומר על ההרגשה הנכונה. נכון, הוא קצת מסתבך עם כיווני וטון העלילה והיה צריך להוריד 10-15 דקות מזמן הריצה אבל בסופו של דבר יצאתי מרוצה.
אם לא ראיתם או אהבתם את הסרט הראשון, טריינספוטינג 2 הוא לא הסרט שאתם מחפשים. כרגע אני לא מרגיש שהסרט החדש מתעלה על הראשון, אבל אולי אני צריך עוד כמה צפיות, או 20 שנה.
שורה תחתונה
אם אהבתם את טריינספוטינג, זה סרט ההמשך בשבילכם. אם לא, עדיף שלא תבזבזו את הזמן
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
