גילוי נאות, לא יצא לי לראות את תוצריו הקולנועיים של יימו ז'אנג. שמעתי ממספר חברים כי סרטו מ-2002 "גיבור" הוא תענוג לעיניים וסרט קונג פו סיני שכל חובב אומניות לחימה כמוני יתפעל ממנו. בשבת האחרונה ישבתי וראיתי את "גיבור". קיבלתי הרבה יותר ממה שרציתי, היה מדובר בסיפור נקמה פשוט שהצליח להכיל בתוכו רבדים עמוקים, האקשן היה מיוחד והצבעים, הסרט היה מעוטר בכל כך הרבה גוונים מיוחדים שהותאמו לכל סצינה בצורה מושלמת וגרמו לי להתרגש מהיצירה. "גיבור" הוא סרט שנועד לאומנות הקולנוע, אי אפשר לקבל אותו במדיום אחר.
לקראת סרטו החדש של ז'אנג, "החומה הגדולה" הורדתי את ציפיותי לקבל את אותה חוויה שקיבלתי מ"גיבור". זאת לאור מספר סיבות. בכתיבת הסרט השתתף טוני גילרוי, כותב שניתן למצוא את חתימתו מאחורי סדרת סרטי ג'ייסון בורן שאמנם היו בעלי אקשן מהנה אבל לקו בעלילה, פיתוח הדמויות והתסריט. הסיבה השניה היא תקציב הסרט, בעוד ש"גיבור" הופק בתקציב זעום של 31 מיליון, מה שאפשר החזרת ההשקעה בקלות. "החומה הגדולה" הופק בתקציב של 150 מיליון מה שאומר שהאולפנים ירצו לוודא שהסרט יחזיר את ההשקעה, זאת אומרת ללכת למחוזות בטוחים ולא לתת לז'אנג יד חופשית.
ניתן לחוש את התערבות האולפנים רק מפוסטר הסרט שמציב את מאט דיימון כגיבור הראשי. אין לי שום בעיה עם פועלו של דיימון, אבל זהו המחיר שצריך לשלם בסרט בעל תקציב גבוה, נדרשות פנים מוכרות כדי למשוך את הקהל ובמקרה שלנו – התוצאה היא גבר לבן אמריקאי, בסרט שמתרחש כולו בסין. בהכרזה הראשונית על הפקת הסרט אולפני Legendary ציינו שהסרט כולו יהיה בשפה האנגלית, זאת כמובן להקל על הקהל האמריקאי ששפות אחרות כנראה שורפות לו את עור התוף, למזלנו, האולפן חזר בו מהחלטה זו.
ויליאם (מאט דיימון) וטובאר (פדרו פסקל, "משחקי הכס", "נרקוס") הם שני שכירי חרב אירופאים שהגיעו לסין במטרה למצוא אבקת שריפה, מה שנחשב באותה התקופה לכלי הנשק ההרסני ביותר. השניים מגיעים לחומה הסינית בה הם נתקלים בצבא שלם שמוצב על החומה על מנת למנוע פלישה של מפלצות מצידה השני.
אני חייב לומר שהתאכזבתי מהסיפור שהסרט הציג. נכון, מדובר בסרט פנטזיה-אקשן ולא חשבתי שהוא יהיה עמוק מידי אבל הוא התסריט נכתב בצורה הגנרית והצפויה ביותר שאפשר לדמיין. החל מהגיבור שמגיע כדי למצוא אוצר ונשאר בשביל המטרה, חברו החמדן, הקשר הרומנטי עם הגנרלית מהצבא הסיני והמפלצות שנשלטות על ידי מלכה אחת שרק אותה נדרש לחסל כדי לעצור את האיום. גם הצופים הלא מנוסים ימצאו את עצמם מנחשים עד כדי דיוק מושלם את נקודות העלילה מתחילת הסרט ועד סופו.
ניתן להתנער מהעלילה הגנרית באמצעות סצינות האקשן שמלוות את הסרט. למזלו, הסרט אינו מבזבז זמן באקספוזיציה מיותרת ופחות מרבע שעה לאחר תחילת הסרט אנחנו ניצבים כבר בתחילתו של הקרב הראשון. האקשן משתנה בין סצינה לסצינה, הוא מצליח להשאיר את הצופה רענן ומפיק הנאה.
אין ספק שקל לראות את נגיעותיו הויזואלית של ז'אנג לאורך כל הסרט, אך מצד שני נראה שלא ניתנה לו האפשרות ללכת עד הסוף עם החזון שלו. התפאורה ומחלקת הלבוש הוא איפה שז'אנג יכל לפרוח. במיוחד בבניית הצבא הסיני. הייחודיות של כל לוחם באה לידי ביטוי בצבעים שעיטרו את שיריונו, החיות שסימלו את יחודיות זו, סגנון הלחימה והמראה הכללי של הצבא. כל מה שקשור לצבא הסיני היה פשוט חגיגה לעיניים שלי, הצלחתי להתפעם מהם כל פעם מחדש מרמת בדיוק ויכולת ההפרדה בין הפרטים השונים. ההחמצה היחידה שלי מהויזואליות המדהימה היא עודף המסך הירוק והאפקטים המיוחדים. הם נמצאים בכל פינה, עד שנראה שאי אפשר להתחמק מהם. בסרט שצולם כולו בסין, מתרחש על החומה הסינית ואין לנו ולו שוט אחד של החומה האמיתית, הכל ממוחשב. לפי הבנתי לא היה ניתן לצלם בחומה הסינית האמיתית, אבל האם היה כל כך קשה לבנות סט אמיתי מאשר להשתמש במסך ירוק?
הסרט הציג את דיימון בתור אדם שבמשך כל חייו נלחם למען הסיבות הלא נכונות: כוח, עושר, עוצמה והישרדות. גם משימתו הנוכחית היא מציאת אבק השריפה שרק יעזור למטרתו. הצבא הסיני נלחם במשך כל חייו למטרה אחת, הגנה על האנושות. לא קשה לפספס את ההקבלה כאן, האדם הלבן והחומרי שנלחם על מנת להעשיר את חייו לעומת האנשים שמקריבים את חייהם לטובת הכלל. נכון, הסינים מוצגים בסרט בתור בעלי המוסר והאלטרואיסטים, אלו שחייהם הם מחיר קטן לטובת ההגנה על האנושות אבל בסופו של דבר, הם אלו שנואשים לעזרתו של דיימון, לא מסוגלים לנצח את המלחמה הזו בלעדיו והוא בעל היכולת לסיים במספר ימים מלחמה שמשתוללת מאות שנים.
הייתי שמח לומר שפדרו פסקל, אחד השחקנים האהובים עליי שפועלים היום עשה תפקיד משמעותי בסרט. הוא מילא את תפקיד האתנחתא הקומית בסרט ולא יותר מזה, כל שחקן אחר בעל מבטא אירופאי היה יכול לקחת את התפקיד הזה ולא היינו מרגישים בהבדל. הייתי שוב שמח לומר שהרגשתי את נוכחתו של ויליאם דפו בסרט אך אני לא יכול לומר זאת, הוא היה עוד יותר מיותר מפסקל. היה עדיף לוותר על כל קו העלילה שלהם ולקצר את הסרט בעוד מספר דקות.
הסרט נמשך קצת יותר משעה וחצי, פרק זמן אידיאלי לסרטים מהסוג הזה. למרות הבעיות בו, הוא לפחות לא נותן תחושה של מריחה
שורה תחתונה
"החומה הגדולה" מצליח לספק רגעי אקשן מהנים מלווים בויזואליות מרהיבה. חבל שהוא עטוף בסיפור גנרי, צפוי וחסר מעוף.
לראות אם אוהבים את עולם הפנטזיה, אחרת אפשר לוותר
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
