מאחורי זוטרופוליס (2016) של חברת דיסני עומדת היסטוריה עשירה, גם בהקשרים לסרטים קודמים וגם בסגנון של הסרט. זהו סרט "ניאו-נואר" – סוג סרטים שמציג סגנון חדש לנושאים ועלילות שהיו מקובלות בסגנון ה"פילם-נואר" האמריקאי, שהוא בעצמו מעין הלחם בין ז'אנר סרטי הפשע האמריקאיים המוקדמים וזרם האקספרסיוניזם הגרמני. ההקשר הבא הוא בלתי-נמנע, שכן אחד מהסרטים שמזוהים ביותר עם זרם זה הוא מטרופוליס של פריץ לאנג (1927).בשניהם נחשפת קנוניה בקנה-מידה עירוני, בשניהם ישנו עיסוק ב"צד האפל של האדם" – במטרופוליס באמצעות כפילה-רובוטית של מריה ובזוטרופוליס באמצעות הניגוד בין החייתי-ייצרי לחייתי-מואנש, ושני הסרטים מציגים עיר שעוצבה בהשפעת ניו-יורק. עם זאת, בכל אחד מהסרטים תאומת ניו-יורק מוצגת באור שונה: במטרופוליס זו עיר בעלת הפרדה מעמדית, ובזוטרופוליס נראית עיר משובררת אך סובלנית: הדלתות מותאמות לגבהים של חיות שונות, כל החיות מקבלות שירות בהתאם לצרכיהם וגודלם והחלוקה של העיר לאזורים שונים לא מציגה הפרדה מעמדית, אלא "מרחבים בטוחים" לכל חיה. לכאורה, זוהי "זוטופיה" (וזו גם הכותרת תחתה הופץ הסרט מחוץ לאירופה וישראל).
מתוך "זוטרופוליס"
מתוך: "מטרופוליס"
לכל אורכו נדמה שהסרט חוזר לקלישאה של "הצמד ההופכי", שבסרטי-שוטרים פעמים רבות התבססה על ניגודים גזעיים: "שוטר אמריקאי ושוטר אסיאתי", "שוטר לבן ושוטר שחור" וכו', ובמקרה הזה "שוטר אוכל-עשב (הרביבור) ושוטר טורף (קרניבור)", ארנבת ושועל. אבל המסר של הסרט שונה: בסוף הסרט אנחנו מגלים שה"הבדלים" ה"גזעיים", שמהדורת החדשות גרמה לכולם לחשוב שהם "טבעיים", הם למעשה הבניה של ראשת העירייה, הכבשה הרשעה, שרצתה לגרש את הטורפים מהעיר על לא עוול בכפם. לכאורה הסרט נראה ביקורתי ומעמיד באור שלילי קולות שנשמעים מהצד הרפובליקני, בארה"ב כולה בנוגע לקליטתם של מהגרים וגם בניו-יורק בפרט בהקשר ליחס לאוכלוסיה השחורה. אבל יחד עם הביקורת כלפי הממשלה ניתן לראות הקשר לסרט נוסף, מייצג בולט במיוחד של האקספרסיוניזם הגרמני: הקבינט של ד"ר קליגרי (1919).
בסרט זה ד"ר קליגרי, בעלים של מופע נודד, מציג לקהל הסקרן אדם סהרורי ורואה-עתידות בשם סזארה. עם הגעתו לעיירה מתחיל גל של רציחות מסתוריות, אותו חוקר הבלש פרנסיס. אם בהתחלה נדמה שהרוצח האכזרי הוא סזארה, בהמשך מתברר שד"ר קליגרי היפנט אותו ושילח אותו לבצע את הרציחות במקומו.סזארה אינו רוצח, אלא כלי-רצח –קורבן של ד"ר קליגרי בפני עצמו. ד"ר קליגרי נמלט לתוך מוסד לחולי-נפש, אך כשפרנסיס מוצא אותו מסתבר שהוא מנהל המוסד.עלילה זו,אותה לאנג היה אמור לביים,הציגה ביקורת קשה על ממשלת גרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה, אשר שלחה את בניה לקרב למלחמה אכזרית על-מנת להרוג ולהיהרג. אך עם החלפתו של לאנג בבמאי רוברט וינה התווסף לסרט סיפור-מסגרת, בו מתגלה בסוף כי פרנסיס בעצמו הוא חולה-נפש ומאושפז במוסד, וכל הסיפור הוא לא יותר מאשר בדיה. ד"ר קליגרי, שסימל את ממשלת גרמניה, הוא כבר לא סמל לטירוף של הממשל המיליטריסטי: הוא המושיע שיציל את פרנסיס ממחלתו.
מתוך "זוטרופוליס"
מתוך "הקבינט של ד'ר קליגרי"
כמעט מאה עברה, ונראה שזוטרופוליס ממשיך בדרכו של רוברט וינה. מחד, נראית בסרט ביקורת על אידיאולוגיה מדירת-"זרים" שנגלית בארה"ב, שמתבטאת באמירה ברורה: אנשים הם לא שוחרי-רעות מטבעם או מלידה, אלא כי כך הם חונכו. אך הצגה זו נלווית לאמירה נוספת ושחוקה: לא משנה אם אתה עבריין-רחובות טורף או ארנבת כפרית תמימה -אם תגיע לעיר הגדולה ורק תשקיע בעצמך ובמטרותיך, תוכל להשיג הכל. זהו החלום האמריקאי, שנדמה ששברו, שנוכחותו בקולנוע הפופולארי מורגשת כבר מאז שנות השישים, עוד לא הגיע לסרטים של דיסני. בעולם של זוטרופוליס ריבוי הזהויות והמוצאים הוא מקור להרמוניה ולא לסגרגציה, ובעולם זה לא קיימות תקרות הזכוכית שאביו הקדמון, מטרופוליס, מציג בצורה מפורשת. וכך סרט שנראה כמבקר בכנות כתם בחברה האמריקאית – בפועל הנציח כתם אחר בהתעלמו ממנו,ורוחו של קליגרי עדיין מרחפת על-פני דיסני.
אלון יודקובסקי
בוגר המגמה לקולנוע בתיכון ע"ש רבין כפר-סבא ובעל תואר ראשון B.F.A. מהמכללה האקדמית ספיר. כיום מסטרנט M.A. באוניברסיטת תל-אביב. נטש בלב שלם את המצלמה לטובת העט ומתמקד במחקר קולנוע יומם וליל. טוחן קולנוע בזמנו הפנוי מאז שזוכר את עצמו, ומוזיקאי בזמן הפנוי שנשאר. וחוץ מזה חובב לא קטן של פיזיקה וביולוגיה. לא ברור איך ולמה.
עוד בקולנוע:
Featured
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?