אני חייב לומר שלא יצא לי לראות יותר מידי מסרטיו של פיטר ברג. הסרט האחרון שלו שראיתי היה "הנקוק", זוכרים את אותו סרט "גיבורי על" עם ויל סמית? כן, אותו סרט עם הפוטנציאל הלא ממומש. רק לקראת הצפיה בסרט הנוכחי, "הגיבורים של בוסטון", שמתי לב לשיתופי הפעולה האחרונים שלו עם מארק וולברג – "אסון בלב ים" ו"השורד האחרון". וולברג לא יושב ברשימת עשרת השחקנים האהובים עליי, כנראה שגם לא בעשרים או בשלושים. אך עדיין, יש לו תכונות של כוכב קולנוע, הוא הפיק סדרות טלויזיה מוצלחות כמו: "הפמליה" ו"אימפריית הפשע" וכשהוא מצליח לבחור את הסרטים הנכונים הוא מספק הופעות טובות. בתור היותו יליד בוסטון (מישהו פספס את המבטא?) וולברג היה כנראה הבחירה הראשונה של ברג לסרט, "הגיבורים של בוסטון".
לפני כשלוש שנים בוצע פיגוע במהלך מירוץ המרתון של העיר בוסטון. בפיגוע נהרגו שלושה בני אדם, בניהם ילד בן ,8 ומעל 200 פצועים. לאחר מספר ימים של מרדף, לחץ ופחד אחד הטרוריסטים נהרג והשני נעצר. זה היה רק עניין של זמן עד שהוליווד הייתה הופכת את האירוע הטראגי לסרט, מה שהפתיע אותי יותר היה התזמון. פחות מארבע שנים לאחר הפיגוע והסרט כבר נמצא באקרנים. ייתכן שהאירוע המינימליסטי יחסית (לעומת פיגועי ה 11 בספטמבר) ותחושת האחדות שמאפיינת את החברה האמריקאית כנגד הטרור הניעה את גלגלי הסרט הזה מהר יותר מהרגיל.
הסרט מתמקד במספר דמויות לפני המרתון, במהלכו ואחריו כאשר השוטר טומי סאונדרס (מארק וולברג) הוא הדמות הראשית. בחירה זו היתה נכונה, באירועים טראגים כאלו שמשפיעים על חייהם של יותר מאדם אחד, כל אחד צריך למצוא את נקודת ההזדהות שלו: האבא שחרד לגורל ילדו, הזוג הצעיר שמחפש את אחד השני בכאוס והשוטר שצריך למצוא את האחראים.
בניגוד לתחזית שלי, הסרט לוקח את הזמן כדי להגיע לנקודת השיא, רגע הפיגוע. אנחנו לומדים להכיר את הדמויות, הסיפור הבסיסי של כל אחד מהם וגם את רגעי התכנון של הטרוריסטים. אין ספק שהמציאות יודעת לייצר את הסיפורים הטובים ביותר, הסרט לא הפסיק להפתיע אותי שבמקום להפוך לפרק ארוך ב CSI בוסטון, המצוד אחרי הטרוריסטים היה יותר כמרדף מלא אקשן. מזירת הפיגוע לא נחסך מאיתנו דבר אם מדובר בדם, איברים קטועים, כאוס ופחד. האקשן, ולמרבה הפתעתי היה המון ממנו, תורגם היטב מן המציאות אל המסך.
הבעיה העיקרית שלי עם כל הסרט היא אופן הצילום שלו. הרצון לעשות אותו קרוב למציאות ככל שניתן גרם לצילום הסרט בצורת מצלמה רועדת (שייקי קאם), ככה שכל פעם שיש התרחשות כלשהי הצילום הוא תזזיתי ומהיר עד שאי אפשר להבין מה קורה. זה טוב ויפה בסרטי פאונד פוטג' או דוקומנטרים אמיתיים, אין לזה כמעט שום מקום בסרט רגיל. הוא לפחות מכפר על כך בשילוב תצלומים אמיתיים מהאירועים של אותם ימים. כל אלו רק מוסיפים לחיבור הצופה אל הסרט, אנחנו מקבלים את התחושה שאנו צופים באירועים האמיתיים.
מארקי מארק עושה בסך הכל עבודה לא רעה בכלל, הוא עושה בדיוק את השטיקים של יליד בוסטון שהוא עושה ברוב סרטיו והפעם זה עובד לו. שאר הקאסט בנוי מכשרונות כמו ג'ון גודמן, קווין בייקון, ג'יי קיי סימונס ומישל מונהגן. כולם עושים עבודה טובה, אבל אין פה איזשהי הופעה בלתי נשכחת או ראויה לאזכור.
הסרט לוקח תפנית מעניינת לקראת הסוף, הוא מתקדם צעדים נוספים לקראת הדוקומנטרי, מה שעושה לו די חסד. אנחנו רואים את הפרצופים האמיתיים מאחורי הסרט, שומעים את הסיפור שלהם, אין ספק שזה די מרגש אך משרת בעיקר מטרה אחת: זריקת אגו לא קטנה לעם האמריקאי ובמיוחד לתושבי בוסטון. כאן גם מגיע הפספוס של הסרט, אז מתגלה לנו העובדה שהדמות של וולברג אינה מבוססת על דמות אמיתית, היא ככל הנראה הומצאה בשביל השחקן. העובדה הזו גרמה לי לצאת בתחושת חמיצות מהסרט, כאילו עבדו עליי. לא מספיק שסרטים אשר מבוססים על אירועים אמיתיים תמיד נותנים את התחושה שהם שינו קצת את המציאות, פה אפילו לא ניסו להסתיר את זה. מצאתי בכוחי לסלוח לסרט על הטעות הזו, במקרה הזה יתרונותיו גברו על חסרונותיו.
שורה תחתונה
"הגיבורים של בוסטון" מצליח לספק סרט מתח לא רע עם אקשן עשוי טוב ועם מנה לא קטנה של אגו אמריקאי
שווה צפייה
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
