כבר שנתיים שדצמבר הפסיק להיות סתם חודש בשבילי. מעולם לא הייתי מחובר יותר מידי לחגים, חנוכיות, סופגניות, עצי אשוח וסנטה לא הצליחו להפוך את דצמבר למשהו מיוחד עבורי. אבל אז הגיעה ההכרזה מאולפני דיסני, הם החליטו לקנות את המותג שכל כך קרוב לליבי "מלחמת הכוכבים" ולספק סרט חדש כל שנה, בחודש דצמבר. פתאום דצמבר הפך להיות החודש האהוב עליי בשנה. ל"מלחמת הכוכבים" יש משמעות אדירה בשבילי, סדרת הסרטים האלו מלווה אותי מגיל קטן, דארת' ויידר הוא הנבל האהוב עליי ביותר (ביחד עם הג'וקר) ואין שום סיכוי שאני עובר שנה קלנדרית מבלי לצפות בטרילוגיה המקורית. כן, מי שקורא ביקורת זו יכול לטעון שאני מעט משוחד לגבי סרט ביקום הנפלא הזה, אבל אל חשש, הביקורת אובייקטיבית לחלוטין. אחרי הכל, לדעתי הפריקוולים הם הזוועות הגדולות ביותר שיצאו מידיו של ג'ורג' לוקאס.
סקירה היסטורית קטנה לאלו שלא מעורים בעולם "מלחמת הכוכבים" (תתביישו) וסדר יציאת הסרטים. במהלך שנות ה 70-80 יצאה הטרילוגיה הראשונה של "מלחמת הכוכבים": פרק 4 – "תקווה חדשה" (1977), פרק 5 – "האימפריה מכה שנית" (1979) ופרק 6 – "שובו של הג'דיי" (1983). הסרטים תיארו את מלחמתם של המורדים כנגד "האימפריה הגלקטית" המרושעת והתמקדו בצעיר בשם לוק סקייווקר המצטרף למרד, גדל להיות "אביר ג'דיי" ועד שמביס את האימפריה ותוך כדי את אביו אנאקין סקייווקר הידוע בתור "דארת' ויידר", אביר ג'דיי שעבר לצד האפל. הטרילוגיה הראשונה של הסרטים זכתה להכרה ואהבה בינלאומית אם מבחינת האפקטים שבאותם שנים נחשבו פורצי דרך, המיתולוגיה והסיפור המיוחדים והדמויות הכובשות.
לקראת סוף שנות ה-90, יוצר "מלחמת הכוכבים" ג'ורג' לוקאס החליט לספר את הסיפור שקדם לטרילוגיה הראשונה, להראות את החיים ביקום בשנים שקדמו לסיפור המקורי. הטרילוגיה "החדשה" התמקדה במסעו של אנאקין סקייווקר אל הצד האפל, נפילת מסדר אבירי הג'דיי והתפוררותה של הרפובליקה והקמתה של האימפריה: פרק 1 – "אימת הפאנטום" (1999), פרק 2 – "מתקפת המשובטים", פרק 3 – "נקמת הסית'". בניגוד לטרילוגיה המקורית, הטרילוגיה החדשה (שנקראת בפי רבים, "הפריקוולים") הייתה נחותה בצורה משמעותית לקודמתה, סבלה מסיפור ותסריט מתישים, דמויות משעממות, עודף אפקטים מיוחדים ומשחק רע.
היה נראה שסדרת "מלחמת הכוכבים" הסתיימה בטעם מר עם איכותם הירודה של הפריקוולים. אך הסיפור עוד לא נגמר, בשנת 2012 "דיסני" הכריזה כי קנתה את מותג "מלחמת הכוכבים" מידיו של ג'ורג לוקאס. דיסני החליטו לחלוב את המותג הנצחי עד הסוף והודיעו על טרילוגיה חדשה של סרטים שתמשיך מאיפה שפרק 6 הסתיים ובנוסף יצאו סרטים נוספים מעולם "מלחמת הכוכבים" אך כאלו שאינם קשורים באופן ישיר לטרילוגיות או לגיבורים שלהם. כך בדצמבר 2015 יצא פרק 7 – "הכוח מתעורר" שממשיך את סיפור הסאגה לאחר פרק 6. השנה קיבלנו את הסרט הראשון שאינו חלק ישיר מהסאגה – "רוג אחד: סיפור מלחמת הכוכבים".
הסיפור של "רוג אחד" מתרחש כרונולוגית בין הטרילוגיה החדשה אל הישנה ולכן אפשר לקרוא לו מעין פרק 3.5. זוהי תחילתה של המלחמה בין כוחות המורדים לבין האימפריה ואמור להיות שונה מכל סרט "מלחמת הכוכבים" אחר שיצא לנו לראות. הוא לא אמור להציג אבירי ג'דיי בכל פינה וללא משפחת סקייווקר עם הדרמות הבלתי פוסקות שהורסות את היקום. היה לי חשוב לקבל משהו אחד מהסרט, להרגיש שאני בעולם של "מלחמת הכוכבים" אבל לקבל תחושה חדשה או שונה מזו שקיבלתי משאר סרטי הטרילוגיה ואוי איך שהסרט הזה הצליח לעשות זאת ובגדול. את הסרט ביים גארת' אדוארדס שלפני כשנתיים ביים את החידוש ל"גודזילה", סרט שמצאתי מהנה אבל עם לא מעט בעיות.
כזכור, תחילת הסיפור של "מלחמת הכוכבים" החלה עם הגעתם של תוכניות "כוכב המוות" הראשון אל ידיהם של לוק סקייווקר ואובי וואן קנובי. ג'ין ארסו (פליסיטי ג'ונס) היא בתו של המדען הראשי שעומד מאחורי בניית כוכב המוות, היא מתבקשת על ידי כוחות המורדים להצטרף לשורותיהם ולעזור בגניבת התוכניות מידי האימפריה. ג'ין מתלווה אל קסיאן אנדור (דיאגו לונה) ועוד מספר מורדים ודמויות שהצטרפו תוך כדי כדי לבצע את המשימה שתתחיל את אחד הסיפורים הנפלאים ביותר .
עד ל"רוג אחת" כל סרטי מלחמת הכוכבים מתחילים באותה צורה: המשפט "A long time ago in a galaxy far far away" אחריו מגיעה הנעימה הכל כך מוכרת שמפגיזה את הצופה ואחריה עוברות המילים הצהובות על רקע הכוכבים שחושפים את שם הפרק ואת תקציר העלילה לסרט הנוכחי. ב"רוג אחת" קיבלנו רק את משפט הפתיחה, לא יותר ולא פחות בשניה אחת הבנתי שלא מדובר בסרט "מלחמת הכוכבים" טיפוסי.
ברובו המוחלט הסרט עובד ואפילו טוב מאוד. אי אפשר שלא לשים לב לא שהוא מחולק בצורה מעט גסה לשני חלקים. החלק הראשון בנוי יותר מאקספוזיציה, הצגת הדמויות והסיפור בעוד שהחלק השני הוא עיקר העלילה – גניבת התוכניות.
כל הבעיות של הסרט נובעות מהתסריט ומתרכזות בעיקר בחלק הראשון של הסרט. תחילת הסרט היא בעיקר אקספוזיציה, אנחנו צריכים להבין את הסיפור ולכן במשך השעה הראשונה אנחנו עוברים בין בערך חמישה כוכבי לכת שונים ומוצגות לנו לא מעט דמויות משנה. אין בכך שום בעיה אבל התסריט עשה טעות קריטית בלעשות את כולן די שטחיות. כמות דמויות המשנה השפיעה באופן ישיר על החיבור שלנו איתן. אנחנו לא מכירים אותן, לא יודעים מה הסיפור שלהן אך מצפים שנתחבר אליהן ונבין את הפעולות של כל אחת מהן. הדמות הראשית ג'ין, גם היא לוקה בחסר, היא מסוג הגיבורים שבתחילת המסע המלחמה לא מעניינת אותו ומצידה להישאר תחת שלטון האימפריה כל עוד זה לא מפריע לה. גיבורה מהסוג הזה אמורה לעבור את השינוי בשלב מסויים, בדומה מאוד להאן סולו שבתחילת הטרילוגיה מתרחק מהמלחמה ומהמרד, אבל בסופו של דבר עושה את הדבר הנכון. עם ג'ין זה קורה גם, אבל השינוי שלה יותר מידי מהיר, עד שזה לא נראה לנו טבעי.
גם נבל הסרט לוקה במעט שטחיות, אורסון קרניק (בן מנדלסון) הוא מנהל תוכנית "כוכב המוות" ובעצם נמצא בסרט כדי להיות ייצוג הנבל בסרט ולחלק פקודות, הוא לא עושה יותר מידי וחבל כי היה אפשר לעשות איתו המון. רוב הדמויות הן אכן שטחיות אבל מפצות על כך בהיותם מגוונות אחת מהשניה, לא מדובר בהעתק-הדבק של לוחמים גנרים אלא יותר באנשים שונים, כל אחד עם יכולות וסגנון משלו שמצטרף למשימה. כמובן שכמו בכל סרט "מלחמת הכוכבים" יהיה לנו את הרובוט (אלן טודיק) לטובת הפוגה קומית, שמצליח להכניס לא מעט קלילות לסרט.
הסרט מבחינתי הצליח במשימה העיקרית שלו, להיות סרט בעולם "מלחמת הכוכבים" מבלי להיות סרט "מלחמת הכוכבים". אין לנו אבירי ג'דיי, לייטסייברים או משפחת סקייווקר והעיקר הוא שאנחנו מקבלים תחושה מלוכלכת יותר מהסרט. בשונה מהסרטים המקוריים שבו הסיפור נגמר על הצד הטוב ביותר, הגיבורים הם הטובים והנבלים הם רעים בצורה מוחלטת, הסרט מצליח להכניס הרבה מאוד אפור. הוא צובע את המורדים בצבעים פחות מוסריים ממה שראינו אותם עד עכשיו, זו מלחמה שבה כולם מפסידים וצריכים לוותר על העקרונות שלהם כדי לנצח.
אדוארדס ביצע בסרט שני דברים שמבחינתי היו מושלמים. הוא הצליח לשמור על המהות וההרגשה של הטרילוגיה הישנה – אם זה בעיצוב הדמויות, העולמות וכוחות האימפריה והמורדים בסרט. באותה נשימה הוא גם הצליח לייצור דברים חדשים, הויזואליות בסרט הצליח להמם אותי בכל שניה. אם חלקו הראשון של הסרט היה קצת עמוס ושטחי החלק השני הצליח לכפר עליו בכל מידה. העולם והויזואליות שאדוארדס בנה פשוט שבו אותי, נראה שכל דולר נוצל עד הסוף ביצירת הסרט. האקשן נע מקרבות חלל שמוכרים מהסרטים הקודמים ועד לקרבות יבשה שמצד אחד ברור שנעשו במחשב אבל שולבו עם סביבה אמיתית כדי לתת תחושה כל כך אמיתית. ארבעים וחמש הדקות האחרונות של הסרט הן פשוט ממתק לעיניים.
מילה לגבי ה CGI מבלי להיכנס לספוייילרים, לדעתי נעשו בסרט מספר דברים שנחשבים פורצי דרך, כאלו שלא חשבתי שאפשר לעשות. חלקם בוצעו בצורה מושלמת, אחרים דורשים קצת תיקונים וטכנולוגיה מתקדמת. אבל אי אפשר שלא להודות שאנחנו בפני תקופה מסעירה. למעריצים הכבדים, הסרט עמוס במחוות קטנות ויפות. הם משולבות בצורות כל כך אינטיליגנטיות שהם יעברו מעל הראש של צופה רגיל ויגרמו למעריץ אמיתי לקפץ בכיסא כמו ילד בן 3.
דארת' ויידר, אי אפשר שלא לדבר על אחד הנבלים הגדולים ביותר בהיסטוריה הקולנועית. הטריילרים חשפו שהוא מופיע בסרט, השאלה שנשאלת כמה גדול תפקידו והאם הוא הכרחי. אין ספק שויידר הוא גימיק לסרט, העלילה אינה דורשת את הנוכחות שלו. אבל אדוארדס הצליח להשתמש בו במידה המושלמת. כשהוא נמצא הוא לא מאפיל על הסרט, אנחנו נהנים לראות אותו וכמובן שמחים לשמוע אותו. כשהוא נמצא על המסך הוא אותו אדיר, אותו נבל עוצמתי, מפחיד ומרושע שלמדנו להכיר לפני 40 שנה. בשתי מילים, דארת' ויידר בסרט הזה הוא פשוט Bad-Ass, אין דרך טובה יותר לתאר אותו.
שורה תחתונה
"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" ממשיך את המומנטום הטוב שיש לדיסני עם המותג. הוא סרט עשוי טוב, מהנה ומרשים. הוא לא חף מבעיות אבל לדעתי הן מתגמדות לעומת שאר היתרונות של הסרט. לכו לראות!
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
