חודשים לא קלים עברו על WB לאחר יציאתו של "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", הסרט שלפי ההערכות היה אמור לזכות בליבם של מבקרי הקולנוע ולסיים את הריצה הקולנועית שלו עם לפחות מיליארד דולר, התרסק עם ביקורות שפל וסכום של כ-800 מיליון דולר בקופות (גרושים, אני יודע). אולפני WB מאז קיבלו החלטות חצי דרסטיות לגבי האופן שבו הם הולכים לנהל את היקום הקולנועי שלהם שבמרכזו "ליגת הצדק" – הסרט שמאחד את באטמן, סופרמן, וונדרוומן ועוד גיבורים רבים בשעתיים וחצי של פסטיבל גיקי. מבחינת האולפן השנה הנוכחית הולכת להיסגר עם "יחידת המתאבדים". הסרט החדש נושא על כתפיו תקוות רבות של האולפן, לסיים את 2016 בבום, להראות לעולם שיש להם עוד הרבה מה להראות, להציג את הג'וקר החדש (ג'ארד לטו), להציג דמויות חדשות שהמעריצים משתוקקים להם כבר שנים ולהרוויח מספיק כסף כדי להראות למארוול שהם לא השחקנים היחידים במשחק.
הניסיון שלי עם סרטי DC ידע עליות ומורדות, "איש הפלדה" הסרט שהציג לראשונה את הגרסה החדשה של סופרמן בגילומו של הנרי קאוויל הייתה אהובה עליי במיוחד. הגורל רצה להתאכזר אליי במיוחד וכאשר ראיתי את שני הגיבורים הגדולים בעולם נלחמים אחד בשני ב"באטמן נגד סופרמן" יצאתי מאוכזב, כועס ומתוסכל מהסרט. למרות האכזבה העצומה, הגעתי ל"יחידת המתאבדים" עם ציפיות ותקוות לא מעטות. ב-2008 הית' לדג'ר נפטר באופן מפתיע לאחר ביצוע מדויק, מושלם, מפחיד ומרתק של הג'וקר, ג'ארד לטו נבחר למלא את הנעליים העצומות שלדג'ר השאיר מאחור. הג'וקר הוא אחד הנבלים הגדולים בהיסטוריית הקומיקס, אם לא הגדול מכולם ואחד שאהוב עליי ביותר. "יחידת המתאבדים" הוא הניסיון של האולפן להראות ש-DC יודעים לקחת סיכונים וללכת לכיוונים חדשים מאשר למוכר והבטוח (סופרמן ובאטמן), יחד עם קאסט שבנוי מכוכבים בעלי כישרון וטריילרים מרתקים הרצון שלי לראות את הסרט המשיך לעלות עד ליום שלישי האחרון.
למרות הציפיות הגבוהות היו לי לא מעט חששות, קבוצת נפלים סוג ז' מחוייבת לשתף פעולה יחד כדי להתמודד מול איום משותף, הכל משולב בטריילרים מגניבים, דמויות מוזרות ומוזיקה משנות ה 70-80, הכל היה נראה לי כמו חיקוי אחד גדול ל"שומרי הגלקסיה", הלהיט של מארוול מ-2014.
בימים שלאחר "באטמן נגד סופרמן" שהסתיימו עם מותו של סופרמן, סוכנת ממשלתית בשם אמנדה וולר (ויולה דיוויס) מנסה להקים כוח משימה מיוחד שיוכל להתמודד עם איומים שלא מתאימים לבני אנוש. לא, היא לא לוקחת את הכיוון של ניק פיורי ומגייסת את הגיבורים הגדולים בעולם, וולר מגייסת את הנבלים הפסיכוטים והקיצוניים ביותר שיש ותכריח אותם לבצע את המשימות שממשלת ארה"ב לא רוצה לקחת בהן חלק. וולר לוקחת לצוות את דדשוט (ויל סמית') צלף שמעולם לא מחטיא, הארלי קווין (מרגו רובי), החברה הפסיכוטית לא פחות של הג'וקר, קפטן בומרנג (ג'אי קורטני), פושע שמשתמש בבומרנגים ממתכת ועוד מספר נבלים כדמויות משניות. סרטים שנועדו להציג את הרעים תמיד לוקים בחסר, אנחנו רוצים לראות את הנבלים בצורה הטבעית שלהם אבל בסופו של דבר מגלים אותם יותר כאנטי-גיבורים עם סיפור טרגי שניתן להתייחס אליו שהוביל אותם לדרך הרע. הסרט "מליפיסנט" שיצא לפני מספר שנים הוא דוגמא מושלמת לכך, במקום סרט על אחת הנבלות הגדולות ביותר של דיסני, קיבלנו סרט מסע של דמות מאנטי גיבורה אל גיבורה עטוף בסיום הוליוודי שמח. רציתי ש"יחידת המתאבדים" יהיה סיפור על הרעים, שיהיה לנו ברור מההתחלה עד הסוף שאלו לא גיבורים, אלו הרעים שברעים ואנחנו לא אמורים להתחבר או להצליח להבין אותם.
השעה הראשונה של הסרט בנויה טוב והמקצב זורם ומעביר את כל חלק הצגת הדמויות ותחילה העלילה בצורה ברורה שמחברת כל צופה, אנחנו מבינים את סיפור הרקע וחשוב יותר, את המוטיבציה של כל דמות. הייתי רוצה לומר שהסרט ממשיך באותה מגמה לעלילה טובה, מורכבת ובעלת אינטראקציה ופיתוח דמויות נכון, באמת שהייתי רוצה לומר זאת אבל זו לא האמת. אחרי השעה הראשונה נראה שכותבי התסריט החליטו לבצע צניחה חופשית. נבל הסרט הוא גנרי בצורה מתישה, הוא הרע התורני שצריך להשמיד הפעם את העולם כדי שמישהו ילך לעצור אותו, הדמויות שלנו לא באמת מתקדמות לאנשהו בסרט, אבל איכשהו בחצי שעה האחרונה הן עוברות שינוי משמעותי ועמוק שגורם להתעלם מרצונותיהם האישיים ולבחור בטובת הכלל. אני מבין מה התסריט ניסה לעשות, רצו לקחת חבורה של פושעים, להכריח אותם לעבוד ביחד ובמהלך הסרט הם יעברו שינוי כדי להישאר נבלים אבל אולי עם איזה תכונה אחת טובה ולהפוך אותם ל"משפחה". התוצאה היתה תהליך "התבגרות" מזורז לא טבעי ולא אמין שמשאיר את הצופה מבולבל, למה פתאום לחבורה הזאת אכפת מגורל העולם. אני יכול להעריך את דיוויד אייר, הבמאי יחד עם DC שניסו לקחת כיוון סוג של חדש לסרטי הקומיקס, אבל זה פשוט לא הלך הפעם. התסריט עמוס בכל כך הרבה בעיות וניסיון להציג יותר מסרט אחד בשעתיים וקצת שאי אפשר לשבת בכסא במשך הזמן הזה ולא להתפתל.
למרות שמדובר בסרט קבוצתי, דמות אחת תופסת את מרכז הבמה והיא דדשוט (ויל סמית'). הסיפור שלו הוא המפורט ביותר, הוא הדמות היחידה שניתן להתחבר אליה ולא להגדיר אותו כנבל קלאסי. סמית' עושה את מה שהוא עושה הכי טוב בשלושים השנה האחרונות, להיות סוג של קשוח שיודע להגיש הומור בלי בעיה. סמית' עושה את הטוב ביותר עם התסריט שניתן לו ואי אפשר להאשים אותו על התוצאה הסופית של הסרט. קרדיטים נוספים מחולקים גם כן למרגו רובי שמצליחה לתפוס את דמותה של הארלי קווין בצורה טובה, היא יודעת לשלב את הטירוף יחד עם האובססיה לג'וקר וההומור שמאפיינים אותה. אבל, מבחינתי העילוי האמיתי של הסרט היא ויולה דיוויס שתפרה את דמותה של אמנדה וולר, סוכנת ממשלתית מניפולטיבית, קרה, מחושבת ואכזרית כזאת שמתמרנת את כל מי שהיא רוצה וחיי אדם הם כלום בשבילה, היא בקלות היתה הדבר הטוב ביותר בסרט.
הג'וקר, אוי כמה רציתי לראות גרסה חדשה, מאיימת, משוגעת ומפחידה של ליצן הפשע של גותה'ם. אין ספק ששמו של ג'ארד לטו נשמע מדהים, שחקן זוכה אוסקר ("מועדון הלקוחות של דאלאס") עם שנים של ניסיון, מה אפשר לבקש יותר. אישית, לא הצלחתי להתחבר לטייק של לטו על הג'וקר הוא אכן לקח את הכיוון הפסיכוטי של הדמות, לראות אותו על המסך בתחילה היה לא נעים אבל בהמשך סתם הרגיש מאולץ. הרגשתי שהוא לא לקח שום דבר נוסף מהדמות, איפה השגעון, ההומור החולני, והאובססיה לעטלף. למרות שהוא היה דמות יחסית משנית בסרט, הוא קיבל זמן מסך לא קטן וזו היתה טעות נוספת בתסריט, הוא היה צריך להיות חלק מהעלילה הראשית או מחוץ לסרט.
אני בדרך כלל לא מציין נושאים שפחות מדברים לקהל הרחב כמו אפקטים ויזואלים או פסקול, אך אני מרגיש שבמקרה של הסרט הזה אני חייב לעשות זאת. שמדובר באולפן ראשי כמו WB שמתקצב סרטים כאלו מעל 100 מיליון דולר יש את הדרישה הבסיסית שהסרט ייראה טוב. אני לא צריך לשבת ולספוג אפקטים שנעשו באולפן משחקי מחשב שיכול לספק גיימר ממוצע מהעשור הקודם. פס הקול היה בנוי משירים נפלאים, מי אני שאגיד משהו רע על bohemian rhapsody, אבל פס קול אמור לקשר את האירועים בסרט אל השיר, הרגשתי שבבחירת פס הקול נבחרו שירים פשוט מגניבים ללא שום קשר לעלילה או למצבים המתרחשים בסרט.
שורה תחתונה
"יחידת המתאבדים" לא מצליח להרים את היקום הקולנועי של DC לשמיים ומספק סרט סביר עם המון בעיות תסריט. לא חובה לראות אם לא קריטי.
נתי אקב
בן 28, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים.
