האגדה של טרזן – ביקורת סרט

"האגדה של טרזן" לא מתיימר לספר לנו מחדש את הסיפור הידוע מראש של טרזן, כבר עברנו את זה לפחות 200 פעם. (Imdb ספרו, מסתבר.) במקום זאת הוא מבקש לספר את המשך סיפורו של הגיבור האהוב.

טרזן עוזב את הג'ונגלים של אפריקה כדי לחיות כג'ון קלייטון השלישי, עם ג'יין פורטר (מרגו רובי שמאירה את המסך) ולהתאקלם בחברה האנגלית של אותה תקופה. כנציגו של בית הלורדים, הוא מוזמן חזרה לקונגו כדי לשמש שליח סחר של הפרלמנט במדינה אשר נשלטת ע"י הבלגים, כשברקע לאון רום (בגילומו של כריסטוף ואלץ – "ממזרים חסרי כבוד" ) רוחש מזימות פוליטיות.

במאי הסרט דיוויד ייטס האחראי על סרטי הארי פוטר, לא זר ללקחת סיפורים גדולים ורחבי יריעה ולהעביר אותם על המסך. זה ניסיונו הראשון לסרט הוליוודי גדול מחוץ לפרנצ'ייז המגונן של הארי פוטר (הוא אמור לחזור אלינו עם "חיות הפרא ואיפה למצוא אותם") ולצערי הרב, נרשמה אכזבה. גם מבחינת עיצוב הסרט וגם מבחינת העלילה שלו, כך שנותרה תחושה של החמצה.

הסרט מנסה לעלות לדיון נקודות חשובות על כיבוש, קולניאליזם, הבדלים בין אפריקה למערב וגזענות. אך לא מעט פעמים יצא לי לנוע בכיסא באי-נוחות לסצינות בהן היללה האוכלוסיה המקומית השחורה את טרזן וג'יין הלבנים המגיעים לכפר בקונגו. כמו גם קשה להתעלם ממקומו של סמואל ל' ג'קסון בתור פקיד ממשלתי שחור שמתפקד כסוג של מתווך נאור, אשר מגיע לנסות לשכנע את טרזן לחזור ולעזור לאנשי קונגו המשועבדים לבלגים. גם העובדה שהוא אמריקאי, שניה אחרי מלחמת האזרחים, לא בדיוק עוזרת לסרט להיות ברור ונהיר. הוא הופך במהרה לאתנחתא קומית, שלא מצליחה להתגבר על אי הנוחות המשוועת שיוצר המתח הבין תרבותי בסרט.

הסרט מנסה להיות סיפור פוליטי במסווה של סרט אקשן תקופתי ומנסה לתפוס את החבל מכל צדדיו: מסר פוליטי חזק במעטפת של סרט אקשן. אך משהו בסרט הולך לאיבוד איפשהוא בג'ונגלים של אפריקה, בין ניצבים בכיסוי גוף מינמלי, לבין חזותו המצודדת של טרזן עצמו, ולבין נבל ממוחזר ודי משעמם (מר וולץ, אני יודעת שיש בך יותר מזה, אולי די עם הטייפ-קאסט?).

אחרי סרטים גדולים כמו "ספר הג'ונגל" ו"כוכב הקופים" שלא נופלים בתקציבם מהסרט הזה, קשה שלא להתבאס על עבודת הCGI הבינונית בסרט. ב"האגדה של טרזן" רוב הזמן החיות נותרות באפלה ואיננו רואים אותם באופן מלא, אני לא יודעת אם טכניקות אלה נועדו להוזיל את עלויות ההפקה של הסרט, אבל הן פוגעות בשלמות העיצובית והאמינות שלו, וחבל.

קשה לקרוא לסרט הזה סרט "טרזן". האלמנטים של טרזן יושבים שם כמו גורם זר, לא מעניין, ולא באמת קשור לעלילה. היה אפשר להוריד את הסיפור של טרזן, ועדיין היינו מקבלים סיפור פוליטי שלא באמת אפוי לגמרי. שילוב תמוה להכניס אלמנטים פוליטיים לסיפור הרפתקאות, שהקשר ביניהם רופף במקרה הטוב, ומנותק לגמרי במקרה הקצת פחות טוב.

שורה תחתונה:
טרזן לא מצליח למצוא את מקומו בעולם, 
בדיוק כמו הסרט הזה.

מירי נמנוב היא המפיקה הראשית של גיקסטר.
היא גם גיקית פנטזיה, חובבת קומיקס,
ומתאמנת להיות גיבורת על בזמנה הפנוי
עקבו אחריה באינסטגרם:
@mirinem