היום השלישי:התחדשות – ביקורת סרט

20 שנה עברו מאז שובר הקופות ה"יום השלישי" האם התוצאה שווה את ההמתנה הארוכה?

שתפו:

תמיד ידענו שהם יחזרו.
בתור ילדה, "היום השלישי" היה אחד הסרטים האהובים עליי, שבה סצינות פועלה מורכבות ישבו על מודלים מעץ ופלסטיק, ושוכללו בעזרת מחשב, עולם ילדות שבו הטובים מנצחים את הרעים וחייזרים הם חייזרים וצריך לירות בהם, כי הם הרעים.

INDEPENDENCE DAY RESURGENCE 24 (Copy) (Copy).jpg

במהלך השנים היו שמועות האם ה"יום השלישי" יחזור לסרט המשך, הילדים שגדלו על הסרט גדולים עכשיו והפרוטה מצויה בכיסם, העולם הטכנולוגי שמאפשר לעשות סרט אסונות רק גדל והשתכלל. עם נקודת פתיחה חזקה כל כך, איך אפשר לטעות?
אז זהו. שאפשר.
סרטי המשך לא חייבים להיות הצלחה אצל המבקרים, אבל הם מחזיקים הילה של הצלחה קופתית כמעט בטוחה. בשנים האחרונות, סרטי המשך מרכיבים לא מעט מרשימת שוברי הקופות הגדולים בהוליווד ובסופו של דבר, זה בעוכרינו. במקום לקבל סרטים חדשים עם רעיונות חדשים, הוליווד מתקפלת לתוך עצמה, מייצרת שוב ושוב עולם תוכן משוכפל, ומנסה ליצור "ייקום סינמטי" מכל סרט שנצפה על המסך ב30 שנה האחרונות. ובת'כלס זה פשוט מתיש.

INDEPENDENCE DAY RESURGENCE7 (Copy) (Copy) - Copy.jpg

ה"יום השלישי : התחדשות" היא דוגמא לסרט כזה. ניסיון ליצור טרילוגיה מסרט שהיה יכול להזכר בהיסטוריה כאחד מסרטי הפעולה הטובים ביותר שהיו בקולנוע. "היום השלישי" הגדיר את ז'אנר סרטי האסונות. במקום זאת הסרט "היום השלישי" מוצא את עצמו עם אח קטן שקשה לדעת מה לעשות איתו. "התחדשות" יוצא 20 שנה קדימה אל החלל, שבה בני האדם רתמו את הטכנלוגיה החייזרית והתאחדו מול האיום המשמש ובא של החייזרים. בנינו תחנת חלל על הירח, יש עכשיו שלום עולמי, ומנהיגי העולם התאחדו כדי להתכונן לאיום החייזרי מבחוץ. אפילו נשיאה אישה! כמה התקדמנו!
הסרט מתמקד בדמויות הראשיות של הסרט הקודם, הנשיא ויטמור (בגילומו של ביל פולמן שנושא זקן בגאווה), שהמפגש עם החייזר בסרט הראשון הותיר את חותמו. בתו, פטרישיה, כותבת נאומים לנשיאה ועזבה את עולם הטיס כדי לטפל באביה. דילן, בנו החורג של קפטן הילר, מהסרט הראשון הופך להיות טייס מפורסם עקב אילן היוחסין שלו.
אליהם מצטרפות דמויות חדשות ביניהם ג'ק מוריסון בגילומו של ליאם המסוורת' ("משחקי הרעב") וצ'ארלי, טייס משנה לג'ק.
השחקנים מהדור הקודם שמחים לחזור לסרט בפרופיל גבוה כל כך, בייחוד שהקריירה שלהם מדשדשת בשולי הבריכה ההוליוודית. לחלקם, כוחם עוד במותניהם ונראה שעם התסריט הנכון הם היו יכולים להוציא מעצמם משחק איכותי שהיה מחייה קצת את הסרט הזה. ביל פולמן הביא את אחד הנאומים מלאי ההשראה בהיסטוריה של הקולנוע בסרט הקודם ואותן יכולות משחק נהדרות מבצבצות לרגע מתוך התסריט המשמים הזה, ונבלעות מהר חזרה, כדי לא להסיט את תשומת הלב מהדור החדש, חס וחלילה.

בולט לחיוך זה ליאם המסוורת' – הוא יודע בדיוק איפה הוא נמצא בתור הטייס השובב, השרמנטי והמורד, או מה שתרצו, הוא במקרה מתחתן עם הבת של הנשיא ויטמור, (שהכימיה ביניהם היא יבשה להפליא)אבל שהוא עצמו יורה בחייזרים נראה שהוא די עושה חיים, אז לפחות יש לנו את זה.
טוב, אז יש לנו דמויות ישנות לשם הנוסטלגיה, דמויות חדשות כדי להזניק את הפרנצ'ייז קדימה – יאללה לפוצץ עניינים.
אז החייזרים חוזרים, הפעם זועמים מתמיד ומתחילים לחגוג, בניגוד לאפקט המתח המתמשך מהסרט הראשון, כאן פשוט העולם מתחיל לעלות בלהבות, ולמרות ההתקדמות בטכנולוגיית האפקטים בקולנוע, מצאתי את עצמי משועממת מול המסך. זה פשוט נראה מוכר, מוכר מדי. ומילא מוכר, פשוט לא עשוי טוב. מסך ה IMAX הענקי היה מפוצץ במיליוני פרטים שפשוט הלכו לאיבוד בתמונה הכוללת. הדמויות הראשיות של הסרט היו מנותקות מהמתרחש, ולא היו חלק ממה שקורה על הקרקע, לאנשי כדור הארץ המסכנים שמצאו את עצמם עולים בלהבות בפעם השניה ב-20 שנה.
הסרט קופץ בין התרחשויות שונות ואינו מצליח לחבר בין העלילות המשנה לעלילה מרכזית אחת. פיסות מידה נדחסות אחת בתוך השניה לתוך בליל של מידע שנראה שלקוח מסרטי מדע בידיוני אחרים, חלקם קשורים יותר לז'אנר (חלקם פחות) ומסרט אסונות. הסרט משנה כיוון ודוהר לכיוון מדע בדיוני סוג ג' שמערבב בין 2-3 ז'אנרים אחרים, ולא בטוח שהיוצרים בעצמם מסוגלים להבדיל. אני נשבעת שחצי מהמתקנים, מרכז הפיקוד, והמדים נלקחו מסרטי חלל אחרים, שונו בקצוות והוטמעו בסרט הזה. עיצובן של הדמויות עצמן לוקה בחסר, אין מקוריות, אין שאפתנות להגדיר את העולם בו מתרחש הסרט כמשהו חדש ומקורי שיהיה לפחות חגיגה לעיניים.