כשאמרתי לבן זוגי שאנחנו הולכים לראות את הסרט ״וורקראפט: ההתחלה״, הוא הסתכל עליי במבט קצת מוזר, אבל הסכים לבוא. הוא, שהיה גיימר נועז בעברו, מצא את עצמו על פתחו של עידן בידורי חדש. עיבוד משחקי רשת רבי משתתפים לסרטי קולנוע.
אנחנו בעיצומו של תור הזהב של הקומיקס בקולנוע, והוליווד גילתה את כוחם העצום של הגיקים. גיקי קומיקס, גיקי משחקי מחשב. זה לא חשוב מי, הפרוטה מצויה בכיסם כדי להגיע לאולמות הקולנוע, למלא אותם ולזכות ברגע נוסטלגי בו פיקסלים קמים לחיים (אמנם בצורה אחרת של פיקסלים, אבל לא חשוב.)
הסרט מבוסס על סדרת משחקי המחשב "וורקראפט" המתרחשת בעולם הפנטזיה אזרות'. הממלכה השלווה של אזרות' עומדת בפני פלישה המונית על ידי גזע של לוחמים ענקיים וחסרי פחד מעולם אחר שמעמיד בסכנה את תושבי הממלכה ואת הציווילזציה בעולם כולו.
עד פה די ברור, מפלצות מעולם אחר נכנסות לעולם אנושי, מביאות הרס וחורבן ובני האנוש עושים הכל כדי להציל את ביתם. אז זהו, שלא ככה. הסרט נוגע, אבל רק לרגע בפתרון מסוג אחר. הפתרון לשבת, לדבר, לנסות להגיע להסכמה ויותר מכל סרט אחר שראיתי לאחרונה יש כאן שאלה אמיתית, אם באמת אפשר ליישב את הסכסוך בין בני האדם לאורקים בדרך אחרת.
הסרט מציג את האורקים כאנושיים, בני אדם, אשר דואגים להשרדות שלהם. הדמוית של המנהיג דורטאן, ואישתו דראקה הן הדמויות המוצלחות ביותר בסרט: אציליות, חכמות, נשענות על חוכמה עתיקה של אבות אבותיהם. האורקים בעיניי הם החוליה החזקה ביותר בסרט, המעניינת ביותר והמגובשת ביותר בצורה ויזואלית. התבאסתי שהסרט לא חקר יותר לעומק את המניעים שלהם, אבל המנהיג, דורטאן, אשר קולו הרועם מלווה את הסרט הוא גיבור מזן נשכח. לא גיבור על, אלא איש משפחה ומנהיג שבט. כזה שלא יזיק לכמה פוליטיקאיים ללמוד ממנו. עולם הCGI של האורקים הוא המוצלח והאמין ביותר בסרט, היוצרים הצליחו ליצור כאן משהו חדש, זורם, שמרגיש אמיתי, מלא בפרטים קטנים, ויוצר עולם עשיר ומעניין.
מצידו השני של המתרס, אנחנו מקבלים את בני האדם, אנשי ארץ אזרות'. יש קוסמים (אחד גדול וחזק, ואחד שוליה הססנית), יש מלך, יש לוחם. ואולי זה שר הטבעות מדבר מגרוני, אבל כולם נראים צעירים מדי!
הסרט מנסה ליצור עולם תוכן שלם, מבוסס, מלא בפרטים קטנים, אבל לצערי – חסר מקוריות. אני לא יודעת אם זו ההכשרה הבסיסית שלי כ"גיקית פנטזיה" אבל לא מצאתי בפרטים הקטנים בסרט משהו שייצור עולם חדש ומרגש שיסחוף אותי. הCGI של עולם בני האדם בוהק וצורם להחריד ומאוד מבאס. הכל כבר בוצע בעבר, ובצורה טובה יותר, וזה הפריע לי להתחבר לדמויות האנושיות בסרט, גם הגילום העייף והממוחזר של הדמויות ע"י שחקנים שמדברים אל תוך חלל של מסך ירוק, פוגע בו פגיעה אנושה. מרגיז ומשעמם במיוחד היה שוליית הקוסם הצעיר, על תקן הקוסם הכביכול לא מוכשר, שכל-כך-ברור-שהוא-יהיה-הקוסם-הגדול בסרט. שהמבט המבולבל והחצי-מופתע שלו פשוט מעלה את סף חוסר הסבלנות של הצופה לשמיים.
הסרט מנסה לא להיות סרט קרבות ולכן מאוד משקיע בחלק הסיפורי, מה שיכול לעצבן מעריצים מסוימים. אני דווקא שמחתי על הזמן שהוקדש לביסוס הסיפור והדמויות. הקרבות לא מרהיבים ואפילו קצת מנומנמים ולפחות לדעת כותבת שורות אלו היה מעניין יותר לראות מה קורה עם הדמויות של האורקים מאשר עוד אורק מאבד את ראשו לטובת חרב או אקדח, אבל אולי אני סתם מזדקנת.
נקודה ראויה לשבח:
בלטה לטובה המוזיקה של הסרט אני ובעלי עדיין זמזמנו את הTHEME של הסרט, והוא מאוד מוצלח, שזה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהבחור, ראמין דג'וואדי, אחראי על פסקול מסדרות כמו "משחקי הכס" ו"נמלטים".
ועוד אחת שעשתה לי נעים: יש המון אורקיות לוחמות (והן BADASS.)
נקודת באסה: דומיניק קופר נראה אבוד לחלוטין בתור המלך של אזרות'. אפילו מלכתו ליידי טריה, המגולמת ע"י רות'י נגה, המשלימה אותו במבט הפעור לחלל, לא יכולה להציל את הזוג הזה.
הוליווד תמשיך לנסות לייצר לנו עוד פרנצ'ייזים שילוו אותנו שנים קדימה. אני חושבת שההברקות של הפרנצ'ייז הזה עוד לפניו. כפי שהם אמרו, זה רק מתחיל.
שורה תחתונה:
דרישות מינמום: מעריץ הז'אנר והפרנצ'ייז בפרט.
לשאר, קצת אקשן נחמד במזגן.
מירי נמנוב היא המפיקה הראשית של גיקסטר.
היא גם גיקית פנטזיה, חובבת קומיקס,
ומתאמנת להיות גיבורת על בזמנה הפנוי
עקבו אחריה באינסטגרם:
@mirinem
