היום חל ולנטיין דיי, כך שלמי שביניכם שעוד לא הספיק לקנות זר פרחים לאהובתו כדאי להתחיל לזרז עניינים. לאלו שהחליטו ללכת לראות סרט היום נראה שיש שתי אופציות מובילות, "המדריך לסינגלס" ו"דדפול". את דדפול הספקתי לראות כבר פעמיים אז על מנת להיות הוגן נתתי צ'אנס לקומדיה רומנטית על חיי הרווקות בניו-יורק. אבל אני חייב לומר, ציפיות גבוהות לא היו שם.
"המדריך לסינגלס״, כמו שקל מאוד להבין מהשם, עוסק בקבוצת רווקים ורווקות בניו-יורק. אליס (דקוטה ג'ונסון) מנסה להיות קצת רווקה אחרי שנים של זוגיות, מג (לזלי מאן) היא אישה חזקה שרוצה להביא ילדים ללא גבר בחייה, לוסי רוצה להתחתן וכמה שיותר מהר, מג (רבל וילסון) היא האתנחתא הקומית של הסרט וטום הוא שכפול לא מקורי של ברני סטינסון (״איך פגשתי את אמא שלכם״). חלק מהדמויות מרגישות אותנטיות וכאלו שנשלפו מהחיים של כל אחד מאיתנו מה שהופך את הצפייה בהן לזורמת. החלק האחר של הדמויות מרגיש מלאכותי בצורה מוגזמת, סירבתי להאמין שיש אנשים כאלו במציאות ואם כן, אז אבוי להם.
בז'אנר הקומדיה הרומנטית ציפיתי שהסרט ינוע במישור הרומנטי/דרמטי לאורך כולו עם שרבובים של הומור. הסרט נפתח בסצינה קיטשית שמעוררת אפקט בחילה: הדמות הראשית נוסעת במונית עם חיוך ענקי לעבר קו הרקיע של ניו-יורק. מפה הכתיבה עושה דווקא את הדבר ההפוך, כשברובו המוחלט הסרט הופך לקומדיה עם חלקים קטנים של רומנטיקה. ההומור לפעמים ירוד מבדיחות שחוזרות על עצמן וכוללות הומור פיזי גרוע כמו להידרס על ידי מונית ללא סיבה ולפעמים היה בול במקום וגרר תגובות הנעות מגיחוכים קלים עד צחוק שואג. התחושה הכללית שלי הייתה היא שבחלק מימי כתיבת התסריט הכותבים היו שיכורים ובימים מסויימים הגיעו חדים כתער.
לקראת הסוף, הסרט עושה את השינוי בטון ועוזב את ההומור ועובר לסצינות הדרמה החצי מרגשות. חצי מרגשות כי היה אכפת לי מדמויות מסויימות כמו שלדדפול אכפת להיות חלק מהאקס-מן. הוא סוגר את הצפייה עם המשמעות האישית של אחד מאיתנו להיות רווק, מה שמוצג בצורה טובה מאוד הוא שאין נכון ולא נכון ולפעמים זה בסדר גמור להיות לבד כדי לדעת מי אתה. מה שכן, הייתי נותן לסרט הרבה יותר קרדיט אם כולם לא היו מקבלים את מה שהם רוצים. סוף טוב הוא תמיד נחמד אבל זה בסדר גמור וגם ראוי לומר לנו שלא תמיד הכל יפה וטוב בחיים.
דקוטה ג'ונסון מצליחה לעשות עבודה לא רעה בכלל בתור הדמות הראשית, באמת שאני מעדיף לראות אותה עושה כל דבר מאשר את סרטי ההמשך של חמישים גוונים של אפור. רבל וילסון עושה את אותו שטיק שהיא עושה בכל הקריירה הקולנועית שלה, היא האתנחתא הקומית שמנסה לעשות כל מה שאפשר כדי להצחיק, גם אם זה הומור פיזי מביך, לפעמים זה מצליח ולפעמים זה לא. הייתי יכול לסלוח לזה אם הדמות שלה הייתה עוברת איזשהו פיתוח במהלך הסרט, אבל לא. לזלי מאן אדירה כרגיל, היחידה שתמיד כיף לראות אותה על המסך.
שורה תחתונה
"המדריך לסינגלס" הוא סרט נחמד שהפתיע אותי די לטובה עם דמויות נחמדות והומור טוב לעיתים. אבל אם יש לכם התלבטות ואפילו קטנה אם לראות אותו או את "דדפול" תבחרו בבקשה בבריון עם הפה.
נתי אקב
בן 28, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלו ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים.
