גאווה ודעה קדומה וזומבים – ביקורת סרט

מירי נמנוב מתכוננת לסוף השבוע עם רומן היסטורי וכמה זומבים.

שתפו:

בקרוב יעלה הסרט "גאווה ודיעה קדומה וזומבים" לקולנוע. הסרט שמבוסס על ספר פי עטו על רומן האימה באותו השם שנכתב על ידי סת' גרהם-סמית' וכן על הרומן הקלאסי גאווה ודעה קדומה מאת ג'יין אוסטין.

הסרט מתרחש במציאות של אנגליה של המאה ה-18 ומספר את סיפורה של אליזבת' בנט הבכורה מחמש אחיות אשר נלחצת לתוך מציאת שידוך ראוי ע"י אימה. כדי לבסס את מעמדה הכלכלי והחברתי של המשפחה, אך בנוסף לסיפור המקורי של ג'ין אוסטיןי יש לנו כאן טוויסט מעניין, וירוס קטלני תוקף את העולם והופך אנשים לזומבים צמאי דם.

הסרט, שמופק ע"י נטלי פורטמן, ומככבים בו לילי ג'יימס ("סינדרלה"), סם ריילי("מאליפיסנט"), ומאט סמית' ("דוקטור הו") מביאים את רומן האימה הזה על המסך.

גילוי נאות #1- אחד הסדרות האהובות עליי זוהי "גאווה ודעה קדומה" משנת 1995 העיבוד המופלא שהביא את קולין פירת' ללבבות כל הבנות.

גילוי נאות #2,- אחד הסרטים שאני יותר אוהבת, זהו "גאווה ודעה קדומה" בכיכובה של קיירה נייטלי שהצליחה להביא לתפקיד משהו קצת פחות מעצבן מבדרך כלל.

גילוי נאות #3 – בחיים לא הצלחתי לגרור את בעלי שיחייה לסרט תקופתי.

גילוי נאות #4- תמיד יש פעם ראשונה. גם לזומבים.

גאווה ודעה קדומה וזומבים הינו איבוד לרומן אימה בשם זה, שמבוסס על קונספט מאוד פשוט. למה שלא ניקח את אחד הספרים הגדולים ביותר בכל הזמנים ונשים שם זומבים? או ליתר דיוק, וירוס שהגיע מארץ זרה ומתפשט באנגליה של המאה ה-19? איך זה ישפיע על הסיפור של ג'יין אוסטין? אין לי בעיה עם הלא-חיים באופן כללי, אני מוצאת אותם לפעמים אפילו קצת משעשעים עם החיבה היתרה שלהם למוחות.

הסיפור הינו אותו סיפור כמו המקור של ג'יין אוסטין, "גאווה ודיעה קדומה"

אליזבת' בנט (בכיכובה של לילי גיימס המקסימה) ואחיותיה מתמודדות לא רק עם הקשיים ה"רגילים" שלהן, כמשפחה של בנות בלבד, עליהן למצוא בעלים עשירים אשר יוכלו להינשא להן, עם הגיעו של מר בינגלי המצודד אל הארטפורדשייר, עם חברו הזעוף מר דארסי, והתאהבותה של האחות הבכורה ג'יין בבינגלי, האתגר לשמור על חוקי החברה הנוקשים בנושאי חיזור רומנטיקה ונישואין נהיה קצת יותר מורכב כאשר מסתובבים זומבים מחוץ לבית.

הסרט שומר על קו העלילה של הסיפור המקורי, אך משולבים בו אלמנטים של עולם דיסאוטופי ומורכב.

הנשפים בהרטפורדשייר מאויימים תמידית ע"י מגיפות הזומבים, ונשים נשלחות באופן קבוע ללמוד את רזי אומנויות הלחימה מהעמים האסיתיים. (יפנים ע"י האצילים, וסינים ע"י העם היותר פשוט, בעוד האומנויות היפניות נחשבות יותר אציליות, הן גם פחות "קטלניות", בניגוד לסינים אשר קטלנים יותר ונחשבות עממיות יותר)

הסרט מהלך כל הזמן בין דרמה תקופתית, סרט אימה, ומודעות לשני הז'אנרים האלה. הכתיבה, הצילום והמיקום של הזומבים בסרט משתלב באופן מדויק בסיפור, ובעוד רוב הנשים באולם יכלו לדקלם את הסיפור בעל-פה ,הרוח הלוחמנית של אליזבת' מקבלת צורה גשמית לא רק בסיפור או בדיאלוגים, אלא גם ביכולת שלה לעמוד על המשמר, להגן על אחיותיה על עצמה, ועל הסובבים אותה.

הגברים שבקהל נהנו מקרבות זומבים, ואוירת יום-הדין קודרת, ולפחות את החצי הפרטי שלי פחות הטרידה העובדה שמדובר בדרמה תקופתית רומנטית, מבחינתו העלילה הייתה כוח אשר הניע בין קרב זומבים אחד לאחר, עם אתנחתות קומיות וקצת דיאלוגים באמצע.

גונב את ההצגה באופן חד משמעי מאט סמית' הידוע לכל אישה בעולם המערבי כ"דוקטור הו",

מאט סמית' לוקח פה תפקיד משנה של הכומר, מר קולינס, ופשוט עושה ממנו מטעמים. הוא האתנחתא הקומית של הסיפור, ובעולם של זומבים הוא מנסה לשמר את הרשמיות הבריטית והמנהגים המסוגננים של החברה, ובאיום האמיתיים של המתים המהלכים זה פשוט מגוחך.

הוא מביא את הקסם, התזמון הקומי שלו לתפקיד, ולא נותר לנו אלא להתגעגע אליו ולקוות שיימצא תפקידים קומיים ודרמטיים נוספים. כי המסך מתגעגע אליו מאוד.

הסרט הינו שעה וחצי של כיף. הקרבות לא אפיים במיוחד אבל עושים את העבודה (לא הייתי מתנגדת להוסיף עוד כמה לסרט) השחקנים לא מביישים את עצמם בתפקידים אל-מותיים כמו אליזבת' בנט, ג'יין בנט, ופיצואלס דארסי, תפקידים אשר הקימו וביססו כוכבים גדולים כמו רוזמרי פייק, קיירה נייטלי, מת'יו מקפאדן, ועוד.

ללכת לראות. כיף של סרט!, מושלם ליום האהבה.