חודשי דצמבר-פברואר לרוב מוקדשים לסרטים עם הסיכוי הגדול ביותר לזכות בפסלון הזהב הנחשק, האוסקר. האולפנים מציפים אותנו בחודשים אלו בסרטים אומנותיים, קורעי לב, סיפורים אנושיים מדהימים ואירועים היסטורים ששונו "מעט" כדי לגרוף כמה שיותר פרסים, ימים אלו הם האהובים עליי בשנה ונגמרים באותו לילה שאני קם לפנות בוקר למה שאני מכנה "הסופרבול שלי".
בתחילת השבוע צפיתי ב"מכונת הכסף", אחד הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. הסרט תיאר את חמדנות וחוסר האחריות של הבנקים שהובילו למשבר הכלכלי העולמי האחרון ואת הצלחתם של מספר אנשים להרוויח כסף "קטן" מהצד בכך שחזו את המשבר (הביקורת עליו תהיה בהמשך שבוע הבא). למחרת, הגעתי לראות את "ספוטלייט" שמציג את אחד האירועים החמורים והמביכים בהיסטוריית הכנסייה הקתולית – פרשת התעללות מינית בילדים. אחרי שני הסרטים הללו אני יכול לומר שהאמון שלי במין האנושי מעולם לא היה בשפל נמוך מזה.
"ספוטלייט" הוא צוות קטן של עיתונאים בעיתון ה"בוסטון גלוב" בתחילת שנות האלפיים, הצוות אחראי לחשיפה של פרשיות משמעותיות בצורה חשאית. מסיבה זו, רוב העיתון לא מכיר או חשוף לעבודת הצוות. כאשר עורך חדש מגיע לעיתון (לייב שרייבר) מנהל הצוות רובי (מייקל קיטון) מקבל משימה חקירת חשדות של התעללות מינית בילדים על ידי כמרים בכנסייה הקתולית, ביודעין ובטיוח של בכירי הכנסייה בבוסטון עוד בשנות ה-70.
סצינת הפתיחה של הסרט לא מותירה שום מקום לשאלות, היא מבוצעת בצורה מושלמת שלא יכולה להשאיר אף צופה אדיש. היא נפתחת בתחנת משטרה, בשיחה בין שוטר ותיק לשוטר צעיר. מהר מאוד אנחנו מבינים שכומר נעצר על רקע התעללות מינית בילד. זמן קצר עובר ולתחנה מגיע התובע המחוזי בשאלה הלא מפתיעה האם התקשורת גילתה את המקרה. השוטר הצעיר והתמים מציין שאין סיכוי שלא יגלו על זה במשפט. השוטר הותיק מגיב בבטחון: "איזה משפט?", כעבור מספר דקות הכומר יוצא בליווי הקרדינל העירוני. בסצינה של דקות בודדות, האבסורד של אותה תקופה נחשף במלואו. מול עוצמת הכנסייה שלטון החוק לא קיים, התקשורת זניחה וחיים של ילד אחד נהרסו.
בצורה טבעית, אחרי סצינת הפתיחה המעולה הסרט האט בשבילי, היו צריכים להכין לנו את הקרקע, אם זה כדי להכיר את הדמויות, להבין את סיפור הרקע ואת המרקם העדין שבין הכנסייה לבין הקהילה בבוסטון, אך משם הסרט חזר לרוץ. בזמן הצפייה לא נחסך מאיתנו כלום, החל מהעדויות המצמררות של הקורבנות, ההתעלמות הבוטה של הכנסייה מחוקים או מרווחת הקהילה שלהם, שיתוף הפעולה השנוי במחלוקת של עורכי הדין וצורת הפעולה השיטתית של הכמרים.
אחת מנקודות החוזקה של הסרט היא שלא מוצג לנו מאבק של האור בחושך, צוות ספוטלייט לא רואה את עצמו כלוחמי צדק שמטרתם היא הפלת הכנסייה המושחתת. להיפך, במהלך כל הסרט הצוות מוצג כחבורת עיתונאים מקצועיים שהמטרה היחידה שלהם היא להוציא לאור את הכתבה הטובה והאמינה ביותר שהם יכולים לתת. גם כאשר הראיות היו די מרשיעות, הצוות העדיף לשמור את החומר לעצמו ולאסוף עוד מידע כדי להוכיח את הטענות מעבר לכל ספק. בשונה מסרטים אחרים, לא קיימת מלחמת צדדים בין הכנסייה לעיתון, אם זה בכותלי בית המשפט, הפגנות או בכלי התקשורת. הכנסייה היא גוף שמלבד הצגה בודדת אינו מקבל זמן מסך משמעותי וטוב שכך. הסרט מרגיש שונה, מיוחד ונוטה לכיוון דוקומנטרי-עלילתי מאשר הוליוודי קלאסי. הדמויות אכן מונעות מאידיאולוגיה שהם מבצעים את הדבר הנכון, אבל אנחנו רואים שהעקרונות שלהם מתנגשים עם מוסר העבודה, העקרונות מקבלים תעדוף משני. קל לראות שנעשתה עבודה מדהימה על התסריט, עד כדי כך שראש צוות ספוטלייט האמיתי ציין שהסרט הצליח לשקף בצורה אמינה ומדויקת את העבודה העיתונאית שנעשתה בפרשייה.
מלבד המשחק הנפלא של שרייבר וקיטון הסרט מציג קאסט מגוון שכולל את מארק רופאלו, רייצ'ל מקאדמס, ג'ון סלטרי וסטנלי טוצ'י. הקאסט עושה עבודה פנטסטית לא פחות. אבל כולם לדעתי מתגמדים לעומת דמותו של רופאלו, אחד התחקירנים בצוות. הענק הירוק שלנו קוטף מועמדות שניה ברצף לאחר שבשנה הקודמת היה מועמד על תפקידו ב"פוקסקאצ'ר". ההפתעה היחידה שלי בסרט היא זאת של רייצ'ל מקאדמס שגם קיבלה מועמדות לשחקנית המשנה. המועמדות הזו הפתיעה אותי כי למרות המשחק הטוב שהפגינה, הדמות שלה היתה די שטחית ולא עשתה או אמרה יותר מידי. גם הדיאלוגים שנכתבו לה לא היו מרשימים או מיוחדים בצורה כלשהי. לא הייתי חושב פעמיים על להחליפה בשרליז ת'רון בתור פיוריוסה ב"מקס הזועם" שהייתה זכאית ללא ספק למועמדות.
אני לא נוטה לדבר על הסיום של סרט מסיבות די ברורות אבל הרגשתי צורך לכתוב על כך. מדובר דווקא בסיכום הכתוב, שבדרך כלל בא לסכם לנו המשך התרחשות במקרה של סרטים אשר מבוססים על סיפור אמיתי. הסיום הזה בא כדי לחשוף אותנו לגודל הבעיה, בעבר כנראה שכל אחד מאיתנו קרא או שמע על האירועים שהסרט מציג, אבל כנראה שלא הצלחנו אי פעם להבין את עומק הבעיה. קשה שלא להיכנס לתדהמה כשמוצגת לנו רשימה שנראית אינסופית של מקרים דומים ברחבי העולם. כאשר אולם שלם מדבר על הרגע האחרון שחתם את הסרט וכמה הם מזועזעים ממנו, הסרט הצליח לעשות את שלו ולהטיח בפנים בעיה חברתית חמורה שבמשך שנים ניסו להסתירה.
"ספוטלייט" מועמד לשישה פרסי אוסקר בניהם: הסרט הטוב ביותר, שחקן המשנה (רופאלו), שחקנית המשנה (מקאדמס), בימוי (טום מקרתי), תסריט ועריכה. לאחר שציפיתי בו ועדיין לא יצא לי לראות את "האיש שנולד מחדש", אני חושב שיש לו סיכוי לא רע בכלל. מדובר באחד הסרטים הטובים ביותר שיצא לי לראות בשנה האחרונה.
שורה תחתונה
ספוטלייט הוא סרט דרמה-מתח מרתק שמציג עבודה עיתונאית חסרת פשרות, עם תסריט נפלא ומשחק מעולה. אכן, מתמודד ראוי וחזק לאוסקר.
נתי אקב
בן 28, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים.
