בלב הים- ביקורת סרט

הסרט שמובא מנקודת מבטו של נער הסיפון ,  (איחוד מוקדם  של השחקן הצעיר טום הארדי הידוע כספיידרמן החדש, וכריס המסוורת' הידוע כת'ור בייקום הסינמטי של מארוול) הוא סיפור של אדם מול האינסופיות של הטבע. סרטים כאלה הם נדירים היום, סיפורי השרדות של האדם בטבע מהסוג הקשה ביותר שאמור להוציא אותך עם בעיטה בבטן, והערכה חדשה אל החיים הנוחים והמודרניים שלנו.

אנחנו מטלטלים עם הצוות בין ים ליבשה, במשך 90 יום, בין מוסר להשרדות בתנאים בלתי אפשריים.המחסור באוכל, הצמא, ההתפלגות של אנשי הצוות, והקרבה למען הכלל, למטרת  השרדות, הם החלק העיקרי של הסרט, הישרדות אבל עם שומן לוויתנים באמצע. 

הסיפור שנע בין צירי זמן שונים ופלאשבקים לא מצליח להביא לנו תיאור אמין של העולם שבו מתרחש הסרט, וזה החלק המבאס של הסרט.אי היכולת לצייר את העולם ממנו מונעים הדמויות הראשיות בסרט, מונע מהצופה להבין לעומק את הקונפליקט של הדמויות ואת  האתגר בו הם מתמודדים בלב ים. גם הסוד ה"אפל" של נער הסיפון, שאמור להפתיע אותנו מתגלה כהרמת גבה ותו לא. גם האפקטים "בלב הים" מרשימים ככל שיהיו לא מצליחים להחזיק את הצופה, ואפילו כסרט ספקטקל אקשן הוא מדשדש במים.

מעבר להכל, הסרט הוא החמצה. לא באמת "מובי דיק" הזכור לטוב, וגם לא עיבוד משכנע לספר ממנו הוא מעובד, בעל אותו שם כשם הסרט.  והדרמה כביכול, בין  הצוות, ובין הלוויתן השוכן במצולות אינם מספיק חזקים כדי להחזיק שעתיים סרט.

יש להעריך את ניסיונו השאפתני  של הבמאי רון הווארד, (RUSH, קוד דה וינצ'י ) להביא סיפור אנושי חזק אל המסך, אך יש לאמר שבעולם היום של סרטים משוחזרים שוב ושוב,  וקולנוע המלא בסופר גיבורים ופנטזיה, נחמד להתקל בסרט שחוזר אל בסיס האדם מול הטבע.

שורה תחתונה:

לא לבעלי ציפיות גבוהות, פחד ממים, פחד מטביעה, ובשר אדם.

מירי ומיכאל נמנוב הם הזוג המלכותי של גיקסטר.

הייטקיסט ביום, איש קולנוע בלילה, בניגוד לאישתו  שאשת קולנוע ביום, ומאמנת כושר בלילה.