שימו לב: כתבה זו מכילה ספויילרים לפרק זה
הפרק של דוקטור הו ששודר בשבת היה יוצא דופן. הוא כלל רק דבר אחד. את הדוקטור. רק הדוקטור.
אחרי האובדן הקשה מהפרק הקודם, הוא עובר בעזרת משגר למבנה המזכיר טירה גדולה. הוא מוצא סדרה של מסכים המפוזרים בטירה,מה שמתברר כנקודת המבט של דמות עטופה ברעלה העוקבת אחריו בצורה איטית ודי מפחידה. הדוקטור מנסה לברוח ממנה ומגיע למבוי סתום. כשהוא מתוודה שקיצו קרב, הוא מתוודה שהוא פוחד למות.
למרבה ההפתעה הדמות האפלה עוצרת, ונפתחת דלת המאפשרת לדוקטור לברוח. אל תוך חדר עם דיוקנה של קלרה דוהה מעל האח. הדמות ברעלה משיגה אותו שוב וכדי להתחמק ממנה הוא קופץ מהחלון, אל תוך הים. במהלך הקפיצה הוא נסוג אל עולמו הפנימי, אל הטארדיס, אל קלרה שעל שאלותיה הנכתבות על קיר הוא עונה. שאלות שהוא שואל את עצמו.
הוא שורד רק כדי ליפול לתוך ים מלא בגולגולות. הדוקטור מצליח להגיע לטירה ומוצא חדר עם אח ואותם בגדים כמו שלו מתייבשים ליד האח, הוא מחליף את הבגדים היבשים ברטובים, ונכנס לתוך גן. שם הוא מוצא מעדר וחופר בור שנראה כמו קבר. לבסוף הוא מגיע לסלע שכתוב עליו "אני ב12". הוא יוצא לחפש את החדר, שנראה שמיקומו משתנה כל הזמן כמו כל הטירה. המסתובבת על צירה כמו גלגל שיניים ענקי.
בחיפושיו הוא נתקל בחדר הראשון שבו היה כשהגיע, חדר המשגר.
הוא מוצא גולגולת מחוברת למכונה, ואת הכיתוב BIRD"" הוא לוקח את הגולגולת איתו אל גג הטירה ומתבונן בכוכבים, שם הוא מבין שהוא נמצא 7000 שנה אל תוך העתיד. אך הוא לא שוגר קדימה בזמן.(סמכו עליו, הוא יודע. הוא לורד זמן( לבסוף הוא מגיע לחדר 12. שם הוא נתקל בקיר. הוא שוב נתפס ע"י הדמות ברעלה, הוא מספר לה על הדמות המיתית כביכול "ההייבריד" חצי דאלק, חצי לורד זמן, ולא רק שהיא קיימת, הוא גם יודע איפה למצוא אותה. הדלתות מסתובבות והדלת ל12 נפתחת. הדוקטור מוצא קיר עשוי מאזבנטיום, חומר החזק פי 400 מיהלום. הוא הולם בקיר שוב ושוב עד שהוא נתפס ע"י הדמות ברעלה אשר הורסת את תהליך ההתחדשות שלו. הדוקטור מטפס חזרה אל חדר השיגור, רק כדי "להוריד עותק חדש". הדוקטור מבין שהוא עושה את המעגל הזה במשך 7000 שנה, רק כדי להלום שוב ושוב באותה אבן, לפני שהוא יוצר מחדש את דמותו מחדש בפוד השיגור, ורק הגולגולת שלו נשארת מאחור. אותה הוא מטיל בסופו של דבר לקרקעית הים. המעגל הזה ממשיך במשך שני ביליון שנים, עם הדוקטור הולם שוב ושוב באבן. עד שהאבן נשברת. ואנחנו מגלים את הדוקטור עומד על אדמת מדבר ש"חוגת הוידויים" (שנצפתה בפרקים הקודמים) נמצאת בידו של הדוקטור. אנחנו מבינים שהוא נלכד בתוכה ע"י כוח לא ידוע כדי להשיג וידוי או אמת מסוימת בעת שהוא רדוף ע"י החרטות, הכאב, העצב על מותה של קלרה, והפחדים שלו במשך שני ביליון שנים.
סטיבן מופאט שכתב את הפרק מביא לפרק את כל התותחים הכבדים שלו. זהו הפרק הראשון שהוא כתב לבדו מאז פרקי פתיחת העונה והחותם שלו ניכר בבירור, מופאט שהביא לנו פרקים נפלאים מתחילת הסידרה ב2005 מזכיר לנו שאולי כ"showrunner" הוא סובל מבעיות, אבל ככותב הסגנון שלו ייחודי ומרתק, והוא יודע כיצד לעבוד עם חלל וזמן.
פרקים כמו Blink, Asylum of the Daleks The Curse of Fatal Death,The Empty Child, The Girl in the Fireplace Into the Dalek The Day of the Doctor. הם פרקים שנכנסו לרשימת הכבוד כפרקים הטובים ביותר, שהרימו לקצה של הספה, וגם הפרק הזה ייזכר כאחד הפרקים המשובחים יותר בכל הזמנים.
זהו פרק סוריאליסטי, שאותו קאפלדי מחזיק על כתפיו, (לא פשוט בהתחשב בעובדה שקשישא שלנו סובל מפציעת ברך) ועוסק רק בדוקטור עצמו. הפחדים שלו – החל מפחדי הילדות שלו ועד המעגל הבלתי פוסק שלו בהאשמה עצמית, וביהירות שלו שמתחלפת בפחד וכמובן, תחושת האובדן העמוקה על מותה של קלרה.
הדוקטור פותח את הפרק ברצון עז לנקמה, למרות בקשתה של קלרה, להמשיך הלאה, אך מתחלפת עבור הצופה התחושה שהדוקטור אבוד בלעדיה, הוא עדיין מדבר אליה, מנסה להרשים אותה, ועם זאת זקוק לשאלות שלה כדי לסדר את מחשבותיו.
בסופו של דבר זה פרק קלאסי, ויירד בפנתאון כזה שבו קפלדי ייצב את עצמו כ-הדוקטור. אני תוהה אם זה מכוון אחרי לכתה של קלרה, והוא סוף סוף מקבל את המקום הראוי לו, אחרי שקלרה הפכה ליותר ויותר דוקטור בעצמה.
קפלדי אחרי כמעט שתי עונות של פקפוק מצד המעריצים, וגם קצת רייטינג מדשדש מצליח סוף סוף להתיישר עם דמותו של הדוקטור, והופך אותה באמת לשלו. רק עם הכתיבה המאוד מדויקת של מופאט שנרצה או לא, באמת מכיר את הדוקטור, הוא סוף סוף הצליח. לא עוד הבלחות, וניצוצות של דוקטור שקופצות שורה פה וסצינה אחת שם. קפלדי ומופאט סוף סוף משלימים אחד את השני לייצוג חדש, עמוק, ונכון של הדוקטור. כמו שמגיע לנו.
אחרי הסצינה המופתית של קפלדי ב"פלישת הזייגונים" אנחנו מקבלים את הדוקטור שראינו שם לפרק שלם. הוא אפל יותר, חסר מעצורים, לא ילדותי ומקפץ כמו ש11 היה, אלא מאיים, צמא לנקמה. דרך עיניו של קפלדי אנחנו מכירים את הדוקטור באופן ישן-חשד לגמרי, הוא עדיין ברח מגלפריי עם הטארדיס, אבל מסיבה כמעט פחדנית, הוא עדיין מחזיק בתוכו סודות אפלים, אך הפעם הוא גם מוכן להתוודות עליהם.לא עוד יהיר וילדותי, אלא כנה, אמיתי סיפור על אדם שאחרי אלפי שנים בזמן ובחלל נזקק לשני ביליון שנים כדי להתגבר ולהיות מוכן להתמודד עם העבר ממנו ברח במשך כל כך הרבה זמן. האם אחרי שנתיים של סחור סחור סוף סוף נקבל את הדוקטור כפי שהוא ראוי להיות? רק הזמן יגיד. (והעונה ה-10.)
השורה התחתונה
פרק קלאסי של כתיבה חודרת ומשחק מושלם של פיטר קאפלדי
מירי נמנוב היא המפיקה הראשית של גיקסטר, גיקית מדופלמת, אשת QA, ומאמנת חד"כ
לסקירות טלוויזיה נוספות:
Featured
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.