חוקי הפשע – ביקורת סרט

Black Mass לא יהיה אחד הסרטים הזכורים האלה, ולא רק בגלל השם האימפוטנטי בעברית "חוקי הפשע", שבהצלחה רבה יכול היה לשמש ככותרת לספר לימוד בשקר-כלשהו-לוגיה.

שנות ה-70, רחובות דרום בוסטון, "Southie", שטופי פשע, סמים ופרוטקשן בחסות גנגסטרים איריים. אחד מהם הוא ג'ימי "וייטי" בולג'ר (דפ), שחיי לפי קודקס של כבוד ודם – התעסקת איתו? אתה הולך "לישון עם הדגים" (רק בראש שלי מתנגן "סמי וסומו"?).

פניו של דפ מעוותים יותר מהסיוטים הגרועים ביותר של ג'וסף גורדון לוויט (ע"ע לופר), אבל בזאת לא נגמר הטשטוש של השחקן. בשביל אמינות דמות הגנגסטר הקשוח והממעיט במילים, הקרבנו גם את ה"דפּ-יות" שבו – שפת הגוף המוזרה, המלמולים, ההומור – וקיבלנו דמות אנמית-מה. איך אתאר לכם את זה… נכון סילבסטר סטלון? שמרוב הבוטוקס נתקע עם הבעת פנים אחת לשארית חיו? אז משהו כזה.

אחיו הקטן בילי בולג'ר (בנדיקט קמברבאץ') הוא סנטור פופולארי, וזה למעשה כל מה שיש לומר על הדמות. גם השחקן המיוחד הזה, שהתגלה כאמן בסדר גודל של ממוטה בוגרת בדמות אלן טיורינג ב"משחק החיקוי", התמזג לחלוטין עם הנוף של "חוקי הפשע". פשוט קיבל דמות סתמית לחלוטין.

הסיפור מסתבך מעט כשבלש ה-FBI ג'ון קונולי (ג'ואל אדגרטון – "לוחם" לצד טום הארדי, "אקסודוס", "גטסבי הגדול") מנסה להפעיל את ג'ימי כמודיע, על מנת להפיל את המאפיה האיטלקית באזור.

וזהו. Finita la comedia (תמיד רציתי להגיד את זה).

אם תזרקו ניחוש "פרוע" במיוחד על מה יהיה סרט גנגסרטים, למעשה תכסו את רב העלילה: סצנות תכופות של הוצאה אלימה להורג, ללא התפתחויות של ממש בין לבין. כל כך הרבה פוטנציאל לא ממומש היה פה – כל כך הרבה הזדמנויות למהפכים, בגידות, מזימות והפתעות. אז היה.

גם הסיום הוא אנטי-קליימקס לחלוטין, חסר כל פואנטה, או בעברית צחה – חרא. מהסרטים האלה שכשהכתוביות מופיעות אתה אומר לעצמך: "זהו?…".

התסריטאים ככל הנראה נצמדו לסיפור האמיתי – אבל את מי לעזאזל מעניין איזה מאפיונר מת משנות ה-70?! You had one job! לכו תכתבו משהו מקורי!

הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה – לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני

לחכות למסך הקטן. וגם זה רק מתוך כבוד לדינוזאורים דפ וקמברבאץ'.

בני גאמוס, 25, דוקטורנט להנדסת מכונות בטכניון. עורך עיתון הסטודנטים (במיל'). מניף משקולות קשוח, שהופך לשלולית ורודה (ופרוותית?) ממשחק גאוני של הית' לדג'ר, כריסטוף ואלץ או ג'וני דפ.

רוצים לקשקש עם בני?
ניתן למצוא אותו כאן