אי אפשר להתחמק מזה. ״הנוקמים: עידן אולטרון״ הוא פשוט יום חג לגיקים ולחובבי אקשן קולנועי. אין ספק. שבע שנים, שמונה סרטים, ושלוש סדרות ספין-אוף טלוויזיוניות, הכינו את השטח למה שהיה אמור להיות אירוע יוצא דופן, הדבר הגדול ביותר שראינו עד עכשיו. אז למה יצאתי עם תחושות מעורבות מ״הנוקמים 2״?
בסוף הסרט הרגשתי תחושה שקשה להצביע עליה במדויק. הייתי יחסית מאוד נלהב לסרט הזה. אחרי צפיה ב״הסוכנת קרטר״ (הנפלאה), ״דרדוויל״ (המשובחת), ״שומרי הגלקסיה (המעולה) ו״חייל החורף״ (המדהים), הייתי בסוג של תחושה שמארבל פשוט פיצחו את כל מה שאני אוהב בסרטי קומיקס. הייתה לי תחושה שיש כאן יקום סינמטי על גבול השלמות הגיקית. אבל ״הנוקמים: עידן אולטרון״ פשוט הוכיח לי שטעיתי. Marvel CAN go wrong. אבל לפני הסוף, כדאי שנתחיל בהתחלה.
כבר בתחילת הסרט המעריצים מקבלים את מה שהם רוצים: סצינת פתיחה שבה כל הנוקמים מתאספים ביחד ונלחמים ביחד. ג׳וס ווידון לא מחכה דקה כדי להכניס את הקהל לאקשן. החלטה נכונה לחלוטין בהתחשב בכך שאנחנו אמורים להיות כבר במצב שבו הנוקמים עובדים ביחד ולא מתאספים מההתחלה. הכל היה יכול להיות מוצלח בסצנה הזאת אלמלא היא הייתה עמוסה באפקטים מהפחות טובים בסרטי מארבל. למרבה המזל, החיפוף באפקטים הפסיק לאחר הסצנה הזאת, וביתרת הסרט האפקטים היו מוצלחים ומרשימים. הלוואי וזאת הייתה הבעיה היחידה בסרט.
אני אוהב את מארבל. על מי אני עובד? אני מת על מארבל. ״קפטן אמריקה: חייל החורף״ ו״שומרי הגלקסיה״ הם מסרטי הקומיקס האהובים עליי. ההצלחה שלהם היתה טמונה ביכולת לשלב את כל מה שאנשים אוהבים בסיפורי קומיקס בצורה נכונה ומאוזנת: אפלוליות, רצינות והומור. כשאני משווה סרטי DC לסרטי מארבל תמיד קל לי להגן על מארבל. ״הנוקמים 2״ הוא השלב בו האיזון לחלוטין יוצא משליטה. בהתחלה ההומור חביב, אבל מהר מאוד כמות הOne Liners בסרט הזה הופכת להיות מעיקה. כמעט בכל פעם שדמות פונה לדמות, כמעט בכל פעם שמישהו עולה בקשר, כמעט בכל פעם שדמויות מופיעות בסצנה, מישהו יהיה חייב להגיב עם משפט מתחכם. כולנו אוהבים הומור בסרטי הקומיקס שלנו. בלי הומור אנחנו מקבלים עוד ״עלייתו של האביר האפל״. הסרטים של מארבל תמיד נטו לכיוון המטופש והמשעשע יותר, אבל כאן ההומור מוגזם ולא מאוזן. למה אני מתכוון כשאני אומר ״לא מאוזן״? ובכן, באולם בו ישבנו הקהל צחק בחלק מהבדיחות. ומרוב בדיחות, גם בקטעים הרציניים, הקהל צחק! ישבנו ליד חבורת Fan Girls מאוד מאוד נלהבת. וגם אצלן היה קל להבחין שהן מאוד מבולבלות מההומור בסרט. כזה דבר לא ראיתי כבר הרבה שנים בקולנוע. כמעט כל הקהל חלק את אותה תחושה שאני הרגשתי בצפייה: כבר לא ברור מתי אני אמור לצחוק ומתי אני אמור להיות מעורב רגשית בסרט.
חוסר האיזון הזה בסרט יוצר תחושה שיוצרי הסרט לא סגורים על מה הם ניסו להשיג. סצנות שלמות בסרט – לדוגמה, סצנת מסיבה בתחילתו – עוררו תחושה שאני צופה בכלל בפארודיה של Saturday Night Live על ״הנוקמים״. כן, יש כל כמה זמן בדיחה מוצלחת וחכמה למדי כמיטב המסורת המארבלית. אבל הבדיחות הללו נבלעות בתוך בלילה של One Liners, פאנצ׳ים לא טובים ובעיקר הרבה הרבה הרבה יותר מדי בדיחות ״מטה״. והבדיחות ״מטה״ האלה לא מוחבאות היטב בתוך הסרט, הן ״ישר לתוך הפרצוף שלך״. נזרקות לחלל האוויר וממתינות לתגובה מהקהל שנותר ברובו הגדול אדיש אליהן. הסרט מרגיש ברגעים מסוימים כמו מבחן למעריצי היקום הסינמטי של מארבל מאשר סרט קולנוע טוב וכיפי. אם לא תזהו את הרפרנסים הבוטים לסרטים מוקדמים או מאוחרים יותר בעולם של מארבל, אתם פשוט תרגישו מחוץ למשחק.
שלא תתבלבלו לרגע שמדובר רק בי. צפיתי בסרט באולם מלא בקהל אוהד; מעריצים לבושים בחולצות של מארבל שישבו בציפיה ונראו נרגשים בתחילת הסרט. אבל גם הם לא צחקו מרוב הבדיחות, גם הם לא נשמעו מרוגשים במהלך הסרט ובעיקר – הם קמו מהר מאוד, מהר מדי, בסיום הסרט. עם עליית הכתוביות הייתה נהירה המונית אל היציאה. שוב, מדובר פה בקהל של מעריצים. אם להם אין סבלנות להישאר לסצנת קרדיטים, יש לנו בעיה בסרט.
העלילה עמוסה בפרטים. היינו חמישה חברים (גיקים) בסרט, כולם יצאו מותשים בסיומו. אמרתי קודם שהסרט מרגיש כמו מבחן? אז במבחן העלילה הסרט מרגיש כמו מבחן לא הוגן, שאחר כך אתם תיגשו לחדר המורים ותגידו לה שהיא בחנה אתכם על דברים שהיא לא אמרה שיהיו במבחן. העלילה לוקחת כל כך הרבה כיוונים, ומעמיסה כל כך הרבה דמויות וקווי עלילה שמי שלא מכיר מראש אותם הולך לוותר בחצי השני של הסרט מרוב עייפות. העלילה גם סובלת בעיקר מחוסר עניין גדול. שוב רשע שרוצה להשמיד את העולם. שוב פעם הנוקמים רבים ביניהם. עד סוף הסרט הם שוב ישלימו.
אפילו המעריצים הכבדים לא יוכלו להתעלם משגיאות בסיסיות בעלילה של הסרט ומהחורים שנפערים בהמשכיות הידועה שמארבל. דוגמה בולטת: בסוף הסרט ״איירון מן 3״ (הלא טוב בעליל) טוני משמיד את כל החליפות שלו, ומודיע שהוא פורש מעולם גיבורי העל. ב״נוקמים 2״? כלום. טוני מביא קהל, אז טוני יהיה שם. תפסיקו לשאול שאלות. משום מה דווקא בחורי עלילה שכאלה יוצרי הסרט לא מרגישים צורך לנמק את הבחירות המוזרות שלהם.
משהו ממלחמת ההתשה שחווים הצופים בסרט זולג גם למשחק של השחקנים; בניגוד לכל הדיווחים על האווירה מאחורי הקלעים, נדמה שאלה כבר לא ממש נהנים מהתפקידים שהם מחויבים להם במסגרת החוזה. רוברט דאוני ג׳וניור נראה עייף מתמיד בתפקיד סטארק. סקרלט ג׳והנסן כבר לא מלהיבה או נלהבת כמו בסרטים הקודמים – והנ"ל נכון לרוב השחקנים שמרגישים ״כבויים״.
מארבל כבר שנים שמה דגש יחסי על ייצוג נשי טוב (שוב, הכל רק יחסי) בסרטי קומיקס ודווקא בנקודת השיא שלה, ״הנוקמים 2״, ג׳וס ווידון עושה מהלכים ״אה-לה-מייקל-ביי״ ומצליח למסמס את הדמות הנשית הכי חזקה שלה ולהפוך אותה למושא אהבה בחלק נכבד של הסרט. ולעלמה במצוקה בחלקו האחר ובעיקר למשעממת במיוחד בחלקו הגדול ביותר של הסרט. אם היה למארבל תכנון מקורי לסרט של ״האלמנה השחורה״ (למה לעזאזל הוא עוד לא יצא?), ובכן, הם בהחלט לא תורמים לו בסרט הזה.
המילה הנכונה לתאר את התחושה בסיום הסרט היא לאו דווקא, כמצופה, ״אכזבה״. אלא דווקא המילה ״החמצה״. יש פשוט תחושה של החמצה בסיום. הרגשה שהמון דברים פשוט לא עובדים בסרט הזה כמו שהם עבדו בסרטים הקודמים. בין אם זה בעלילה, בין אם זה בחלק מהאפקטים, בין אם זה במשחק ובעיקר באיזון העדין שהיה בסרטים הקודמים. ״הנוקמים: עידן אולטרון״ פשוט מפספס לדעתי את רוב הנקודות שהפכו את מארבל למותג כל כך אהוב. מרוב שהוא מתאמץ לרדוף אחרי המעריצים, הוא פשוט נשאר מאחור, עם הלשון בחוץ.
האם הביקורת הזאת אמורה להניא אתכם לראות את ״עידן אולטרון״? ממש לא (כאילו שיש כוח בעולם שיכול למנוע ממישהו לראות את הסרט הזה. מלבד מערכת הזמנת הכרטיסים של ״יס פלאנט״). האם אני חושב שאתם בהכרח לא תהנו מהסרט? ממש ממש לא. האם הסרט הזה גרוע? אפילו לא קרוב. הסרט לא מושלם, אבל גם לא נוראי. הוא פשוט לא מצליח להמשיך את הגל של הסרטים המהודקים יחסית של מארבל. הוא בעיקר סרט לא קוהרנטי, שלא החליט עדיין מה הוא. לכו לראות את הסרט. יש מצב סביר לחלוטין שלא תסכימו עם דעותיי על הסרט. זה הטבע של אמנות: חלק אוהבים וחלק לא אוהבים. הסרט גם מספיק מבדר כדי לא להיות סרט רע. הוא פשוט לא סרט טוב בסטנדרטים של העולם של מארבל שהיה נדמה שהוא על הגל שלהם. גל ההייפ הזה יעוור הרבה אנשים בביקורות ובמדיה החברתית. המון אנשים ירגישו צורך להיות מנומסים ולא לצאת ״המבאסים״ שלא נהנו מהסרט, אבל לפי התגובות של הקהל אתמול, הרבה אנשים לא ירצו להאמין שהסרט לא טוב כמו שהם חשבו. אני מאמין שאחרי שגל ההייפ הענק ישקע והמעריצים שנהנו מאוד מהסרט ירגעו מעט, הם עלולים פתאום לשים לב שהם לא זוכרים כמעט כלום מהסרט. כמו איירון מן 3, כמו קפטן אמריקה 1. פתאום תשימו לב שהסרט הזה פשוט נשכח.
עכשיו, אם לא אכפת לכם. אני בדיוק הולך להפגש עם שומר הראש החדש שלי. יש לי תחושה שאני אצטרך אותו בקרוב.
חג גיקים שמח! (אל תפגעו בי)
ספיישל מצולם מיוחד לקראת ״הנוקמים: עידן אולטרון״ מבית מולטיוורס בשיתוף גיקסטר:
שימו לב – ספויילרים לרוב היקום הסינמטי של מארוול מפוזרים לאורך כל השידור״ אלון רוזנבלום וטל מיכלס מאתר מולטיוורס ונתי אקב מגיקסטר נפגשו לדון בכל מה שהיה לנו ביקום הקולנועי של מארוול עד היום ומה מצפה לנו מסרט הנוקמים החדש! http://multiversesite.com http://geekster.co.il צולם באולפן http://thehivepro.com
עידן בן טובים
בן 25. סטודנט ללימודי טלוויזיה. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים.
