אני חושב שזה היה ב-2006 כשהתוודעתי לראשונה לווירד אל ינקוביק (Weird Al Yancovic). באותה תקופה תוכנת שיתוף הקבצים eMule הייתה עדיין פופולרית ואני וחברים שלי מצאנו במקרה כמה שירים שלו. מהרגע הזה נהייתי אובססיבי לגביו, הוא היה בעצם האומן הלא ישראלי הראשון שממש הייתי בקטע שלו. לאלה שלא מכירים ווירד אל ינקוביק הוא מוזיקאי קומי הידוע בעיקר בשל הפרודיות שלו על שירים מפורסמים. בנוסף לקריירה מוסיקלית פורייה של כמעט 40 שנים שכללה 14 אלבומים, האחרון מבינהם יצא רק בשנה שעברה ונהיה האלבום הראשון שלו להיות מספר 1 בטבלת הבילבורד, וארבעה פרסי גראמי, הוא גם כתב שני ספרי ילדים, יצר תוכנית טלוויזיה משלו ועשה הופעות אורח בהכל החל מ-30 רוק ועד לסימפסונז.
אני יכול לכתוב כתבה על כל אחד מהאספקטים האלו בקריירה של ווירד אל (ואני כנראה עוד אעשה את זה) אבל הפעם אני אתמקד בסרט היחיד בו הוא כיכב בקריירה שלו, UHF (ראשי תיבות של Ultra High Frequency ,תדרים נידחים בטלוויזיה או רדיו, בתרגום צולע לעברית "תחנת שידור לקריינים מתחילים"). למה דווקא בזה? משתי סיבות. הראשונה היא שאחד מאתרי התרבות האהובים עלי The AV Club הוציא לא מזמן ״היסטוריה אוראלית״ מקיפה לאללה על הסרט שכוללת ריאיונות עם היוצרים, השחקנים ועוד. והסיבה השנייה היא שזה אולי הסרט האהוב עלי בכל הזמנים. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו, כשעוד השכירו קלטות וידיאו בספריית האוזן השלישית וראיתי אותו בגרסה משונה שחתכה חלק מהסצנות ומשום מה תירגמה משפטים כמו "Where are you going?" ל״היכן פניך מועדות?״, לאחרונה קניתי דיוידי של הסרט כדי להחליף את הגרסה הישנה והשרוטה שלי (אני הייתי בעבר מאוד גרוע בלשמור על דיוידיז במצב טוב) גיליתי שהעורך שלי ומקים האתר הזה, עומר ניניו, חולק איתי אהבה לסרט הזה. אז יאללה, בוא נצלול לעולם המטורף של UHF.
אז אחרי כמה שנים טובות של שיתוף פעולה בין אל לאמרגן שלו ג׳יי לוי, שגם ביים את הקליפים המעולים שלו (ברצינות, עם הבדיחות החזותיות והחיקוי המדוייק של המראה המקורי של הקליפ, הקליפים של ווירד אל היו כמו גרסה מוזיקלית של סרטי פארודיות כמו ״טיסה נעימה״) הזוג החליט להביא את אל למסך הגדול. הם חיפשו סיפור מסגרת שיהיה אפשר להכניס לתוכו כל מיני פארודיות, מערכונים ושירים והחליטו על עלילה בה ינקוביק משחק את ג׳ורג׳ ניומן, גבר בעל דימיון מפותח שנע מעבודה לעבודה עד שהוא מקבל הזדמנות לנהל תחנת טלוויזיה איזוטרית משלו.
ניומן פוגש מספר חברים שמוכנים לעזור לו: שרת אופטימי (מייקל ריצ׳ארדס, קריימר מ״סיינפלד״) שנהיה הכוכב של התחנה, מזכירה שחלומה הוא להיות כתבת (פראן דרשר, ״נני״) ומדען מטורף בשם פילו, אך נכנס למלחמה עם בעל רשת טלוויזיה מתחרה. בכתבה ינקוביק מעלה חרטה מסויימת על כך ששם עלילה בסרט ותוהה אם הסרט היה יותר מצליח אם הוא היה פשוט אסופה של מערכונים כמו ״סרט מטוגן״. אבל אני חושב שהעלילה ,עם כמה שהיא קלישאתית (גבר-ילד נלחם נגד איש עשיר מרושע בעזרת כוח הדמיון),תורמת להנאה מהסרט. אני יודע שאני באופן אישי הזדהיתי עם דמותו של ג׳ורג׳ החולם בהקיץ.
החלומות בהקיץ האלו הם מוטיב חוזר במהלך הסרט, ביטוי לצד המערכוני-פארודי שלו, עם ג׳ורג שמדמיין את עצמו בתור אינדיאנה ג׳ונס, רמבו ועוד. בנוסף לקטעים האלה יש את התוכניות שהם מפיקים בתחנה, טוק-שואוז בהם הם מראיינים את השטן, ותכנית שמלמדת פודלים לעוף, וכמה סרטים שהם רכשו כמו המשכון מלא אקשן ל״גנדי״ ופארודיה על ״קונאן״ בשם ״קונאן הספרן״. יש הרבה קטעים כאלה בסרט שעובדים גם נטולי קונטקסט אבל לדעתי אפילו יותר מצחיקים מפוזרים במהלך הסרט.
