לכולנו יצא לשמוע לא מעט פעמים את המילה לוביסט. אותם אנשים שיושבים מאחורי הקלעים, לוחשים באוזנם של נציגי הציבור ומפעילים כל כלי אפשרי כדי לקדם את מטרות הלקוחות שלהם. אין ספק שלוביסטים הם אחת הקבוצות השנואות בעולם הקפיטליסטי שבו אנו חיים, הם בדרך כלל מייצגים תאגידים חזיריים ולא בוחלים בשום אמצעי כדי לנצח. אין ספק שלא כל אדם מסוגל להיות לוביסט, צריך עצבים מפלדה, מוסריות שנויה במחלוקת ויכולת שכנוע ובדיוק על זה מדבר הסרט "מיס סלואן".
אליזבת' סלואן (ג'סיקה צ'סטיין), כמו שהבנתם מפסקת הפתיחה, היא אחת הלוביסטיות החזקות, האינטיליגנטיות והמבוקשות ביותר בוושינגטון. במשך כל תקופת הקריירה שלה סלואן מיקמה את עצמה בצד התאגידי ולא פחדה לחצות אף גבול כדי לקבל את מבוקשה. חייה של סלואן מקבלים תפנית כשהיא מחליטה לעבור לצד השני של המתרס כדי לקדם הצעת חוק שנועדה להגביל את מכירת כלי נשק בארה"ב. עד במהרה סלואן מוצאת את עצמה במלחמה כנגד החברה הקודמת שלה ואחת השדולות החזקות ביותר, שדולת הנשק.
צפיתי רק בטריילר אחד של הסרט ודרשתי ממנו המון. סרטים כאלה חייבים להגיע עם אמירה, הם צריכים להציג לנו את האמת שמנסים להסתיר מאיתנו והכי חשוב, להוציא אותי מאולם הקולנוע עם עשרות מחשבות שמתרוצצות בראש ובאותו הזמן – מזועזע, בדיוק כמו שיצאתי לפני כשנה מ"ספוטלייט".
התסריט נכתב על ידי אלמוני בשם ג'ונתן פררה שזו הבכורה הראשונה שלו בהוליווד, "מיס סלואן" הוא התסריט הראשון שיצא מידיו ואם נוכל להסיק משהו לעתיד, זו לא הפעם האחרונה שנשמע ממנו. מלאכת הבימוי הונחה בידיו של ג'ון מאדן שבאמתחתו ניתן למצוא בעיקר סרטי דרמות רומנטיות כגון "שייקספיר מאוהב", "המנדולינה של קפטן קורלי" ו"מלון מריגולד האקזוטי". עברו הרומנטי של מאדן לא מנע ממנו לביים סרט מותח, מרתק ובעל אמירה על שני נושאים שלא מפסיקים להטריד את החברה האמריקאית.
הסרט נשען כולו על דמותה של סלואן, היא מסוג "הגיבורים" שמצד אנחנו אנחנו מריעים להצלחתה ומצד שני סולדים מהתנהגותה. היא מייצגת באופן מושלם את הגיבור ששום דבר לא עומד בדרכו לניצחון. היא המקרה המוקצן של וורקוהוליק שמנתק את עצמו מכל העולם, לבושה אך ורק בשחור או לבן, חווה נדודי שינה ומכורה לכדורים. הקשר האנושי היחיד שמאפיין אותה הוא נער הליווי (ג'ייק לייסי) שפוקד את דירתה מידי פעם לטובת ההנאה הפיזית ולא הרגשית שמגיעה מסקס שאותה היא צריכה. התפקיד של צ'סטיין בסרט זיכה אותה במועמדות לגלובוס הזהב לפני מספר שבועות ולפי מה שאני ראיתי, היא בדרך גם למועמדות שלישית לאוסקר. המשחק שלה הוא זה שעושה את הסרט לכל כך טוב, היא מצליחה במשך שעתיים לספק הופעה מהפנטת שאעז אומר לא ראיתי עד היום בשנה הנוכחית בקולנוע. שאר הקאסט אשר כולל שמות כמו: ג'ון ליטגו, מארק סטרונג וסאם ווטרסטון עושים עבודה נהדרת ותורמים לקצב והסיפור הטובים.
שדולת הנשק היא אחד הארגונים החזקים ביותר בארה"ב, אפילו יותר מהנשיא. בעברה של ארה"ב התרחשו עשרות מקרי ירי במקומות הומי אדם ולא מעט מקורבנות אירועים אלו הם ילדים, אך ורק בגלל התיקון השני לחוקת ארה"ב, המאפשר לכל אדם לשאת כלי נשק. נכון, עיקרו של הסרט הוא לא המלחמה בנשק, הוא עולמם של הלוביסטים בהתמקדות על דמותה של סלואן. באותה מידה הסרט היה יכול להתמקד בנושאים פחות חלוקים בחברה האמריקאית: טבק או סמים לדוגמא. אני חושב שהבחירה בתחום הנשק הייתה נכונה כדי להראות אות הכוח שיכול לעמוד מאחורי הלוביסטים. הסרט לא מפחד לגעת באף נקודה שקשורה לתעשיות הללו, הוא מציג לנו את כל ההתנהלות והאמת שפשוט גורמת לתחושת בחילה אותנטית ברובו של הסרט. שיטת הצילום של הסרט תורמת לא מעט להרגשה שאנחנו מקבלים ממנו, הוא מצולם בעיקר בתצלומי תקריב על פני הדמויות, מה שאישית גרם לי להרגיש שאני צופה בסרט דוקומנטרי, שהעצים אף יותר את החוויה.
הסרט לא מפסיק להשתנות, גם אחרי שעתיים הוא ממשיך להיות מרתק, מציג תהפוכות שאף צופה לא יכול לחזות ומכניס אותנו לתיאוריות וניחושים בלתי פוסקים. כיף לחוות אותו באולם גדול ולנסות להבין מה מתרחש בתמונה הגדולה.
כל קו העלילה הנוגע ליחסים בין נער הליווי ובין סלואן לא היה ברור לי. המטרה ביחסים היתה ברורה, הוא היחיד שהצליח להגיע לסלואן האמיתית, ללא כל המגננות. מבחינתי היה אפשר לוותר על כל קו העלילה הזה, לא הרגשתי שהוא תרם לסרט יותר מידי למרות שניסו להכניס אותו בצורה קצת מאולצת לעלילה המרכזית. בסופו של דבר אם היו מוציאים אותו לגמרי, הסרט היה נשאר אותו הדבר. דבר נוסף שהפריע לי היה שהעלילה לעיתים הלכה למחוזות לא מציאותיים מבחינתי. אני מעדיף שסרטים מהסוג הזה, שבאים לתת אמירה ולהציג תמונה מסויימת על המציאות יישארו כמה שיותר קרובים אליה. זה כדי שאנחנו כצופים נרגיש שאנחנו חווים את העולם שלנו על המסך.
שורה תחתונה
"מיס סלואן" הוא סרט מרתק, מעניין, עשוי טוב ועם משחק משובח של ג'סיקה צ'סטיין. אל תפספסו אותו
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
