הרבה פעמים, כאשר בוחרים להמשיל פרק/עונה/סדרה לרכבת הרים, מתכוונים לכך במובן החיובי. הכוונה היא שאין רגע דל, שכל הזמן קורה משהו, ושאי אפשר להוריד את העיניים מהמסך. לא כך בעונה השישית של "החץ". העונה הזו היוותה רכבת הרים, רק מהסוג השלילי. היא התחילה עם רמת ציפיות גבוהה, לאחר סיום העונה החמישית והמצויינת, צללה מטה לאחר שהתבררו תוצאות סיום העונה הקודמת, עלתה קצת מעלה עם רעיונות טובים, צללה שוב וכך הלאה. אלא שגם העליות שהיו, ואכן היו כמה, היו מינוריות. מינוריות, והיוו רק הכנה לצלילות קשות יותר.
על פניו, לעונה השישית היה המון פוטנציאל, ולא – אני לא אומר את זה רק בגלל העונה שקדמה לה. כשמסתכלים על הדברים שקרו בעונה הזו, מבינים שמבחינת הרעיונות לקווי העלילה השונים, זו הייתה יכולה להיות עונה מעולה. ברשותכם אמנה את הדברים שהיו יכולים להיות ממש טובים בעונה הזו: יריב ראשי שהוא לא יריב פיזי, אלא מנטלי, ושמאיים על כל הקבוצה ולא רק על אוליבר. אוליבר בסטאטוס חדש כאב חד הורי. צוות שלם שהולך וקורס, בגלל סכסוכים פנימיים. ערעור היסודות של השלישייה המקורית. החלפת נבל במהלך העונה, לנבל מאיים יותר. עירוב של ה-FBI בחקירה של אוליבר, והצבה של סוכנת שלא ממצמצת כחוקרת הראשית. כולם רעיונות טובים, כולם יכלו להיות מבוצעים בצורה מעולה. כל אחד ואחד מהם, ואחרים שלא הזכרתי פה, יכל לקחת את הסדרה הזו, ולהרים אותו לגבהים שהיא לא הכירה.
הבעיה הייתה בביצוע. סליחה, אני אתקן – הבעיות היו בביצועים. כמעט ולא היה קו עלילה אחד, שלא ננטש, נהרס, או קיבל טוויסט לא ברור שפגע בכל מה שנבנה. תחשבו רגע, למשל, על הסוכנת ווטסון: היא הייתה משתנה כל כך משמעותי בחלק הראשון של העונה, וגורם כל כך מאיים, בעיקר בגלל שהיא לא הייתה בצד של הרעים. ואז, פתאום, היא נעלמה. ללא הסבר, ללא סיבה, וללא התייחסות. נעלמה רק כדי לחזור בצמד פרקי סיום העונה, ולהתנהג אחרת לגמרי ממה שהדמות שלמה נבנתה, ומאיך שהיא אמורה להתנהג.
מה לגביי הצוות? לא ברור, תודה ששאלתם. החלטתם לפרק את הצוות בגלל סיבה מטומטמת? מילא. היה ניתן לחשוב שאולי הדרך לא חשובה, אבל התוצאה תכפר על כך. אלא שזה לא קרה. הדמויות השונות, שבמקרה המינימלי הן בשנות ה-20 המאוחרות לחייהן, התנהגו כאילו הן בגן. כל דמות מתלוננת על משהו אחד, וחוטאת בדיוק באותו נושא, ואפילו באותו הפרק. משפטים שלמים נאמרים שוב ושוב בסדרה, כי כנראה שאף אחד מצוות מקבלי ההחלטות מאחורי הקלעים, לא יודע איך להעביר רגש, בלי לחזור על משפט שכבר שמענו אינספור פעמים בעבר. במידה והנקודה לא ברורה, תחשבו על כל ויכוח בין אוליבר לפליסיטי בעונה הזו. ואם זה עדיין לא ברור – תחשבו על רנה "זה לא משנה כלום, הוס!" רמירז.
והנבל, אוי הנבל. ההחלטה ללכת על האקר יודע כל, שהזרעים למידת האיום שהוא יכול להטיל על הצוות, נזרעו כבר בעונה הקודמת, הייתה לא רעה בכלל. ואחרי שהתגברנו על כל הממבו ג'מבו התכנותי שנזרק כמה פעמים בפרק, זה אפילו היה מהנה. אבל אז הסתבר שקיידן ג'יימס נפל בפח של ריקרדו דיאז, בעזרת...תחזיקו חזק...זיוף של סרטון. ההאקר הכי טוב בעולם (תלוי במצב רוח של יוצרי הסדרה לגביי פליסיטי באותו רגע) נפל במשהו שאין שום סיכוי בעולם שהוא ייפול בו. וכמו בעניין פירוק הצוות, הייתה מחשבה, רגעית, שאומנם הדרך להחלפת הנבל הייתה לא טובה, אך אולי התוצאה תהיה חיובית. ושוב, התבדיתי.
אתם יודעים למה דיאז כזה מאיים? כי הוא, ובכן, אדם ממש רע! איך אני יכול להיות כל כך משוכנע בזה? כי הוא צועק, והוא מרמה בקרב, ויש פרק שלם שלו שמסביר למה הוא כל כך רע ומפחיד, ותראו איך הוא משתלט על ארגון כל כך סודי ומאיים, בלי מאמץ! איזה איש רע! נכון? לפחות הוא לא שוביניסט וגזען, אחרת הבנייה שלו הייתה בכלל יותר טיפשית.
כל הדברים שנכתבו לעיל הם רק קמצוץ, מכיוון שהמטרה הייתה להעלות נקודה, ולחזק אותה עם כמה דוגמאות. במידה ומטרת סיכום העונה הזו הייתה אך רק להעלות בעיות, כמות הטקסט הייתה אינסופית. הבעיות בעונה הזו אפילו לא מסתכמות ב"כתיבה עצלנית", אלא יותר נוטות לכיוון הביזיון. זה ביזיון, כי הליך של הקמת פרק, ובטח ובטח עונה שלמה, עובר כתיבה על ידי כמה גורמים, ואישורים, וקריאה, ושינויים וכו'. ואם זו התוצאה לאחר כל התהליכים האלו, משהו מאוד בעייתי קורה מאחורי הקלעים. אני לא מצפה, ומעולם לא ציפיתי, שסדרות מהסוג הזה יהיו דוגמה ומופת לכתיבה ייחודית, עלילה מהודקת, דמויות מרתקות וכו'. אבל אפשר לא להצטיין בכמה (או אפילו באחד!) מהתחומים הנ"ל, ועדיין להוציא תחת הידיים סדרה לא רעה בכלל. תשאלו את "אגדות המחר".
הרבה פעמים, לאחר ירידה ברמה של סדרה, יש ציפיות קדימה. תחושה של "גרוע מכך לא יכול להיות". יש שיגידו שהדברים ישתנו, הרי התבצעה החלפה של שואו ראנר, יש הצהרות על שינוי גישה, על עונה אינטימית יותר, פחות מפוזרת. כל הדיבורים האלו היו יכולים לתת לי קצת תקווה, אבל גם אם יש כזו, היא נמוגה מהר מאוד. היא נמוגה בגלל משפט אחד, אלמותי – "זה לא משנה כלום, הוס!".
איל אמיר
אוהד ברצלונה, מחשיב את צ'נדלר בינג וד"ר פרי קוקס כמנטורים רוחניים, חולק יום הולדת עם ברוס וויין, ושורף הרבה יותר מידי זמן על טלוויזיה וקולנוע.
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.