כולם מדברים עכשיו על הסרט הביוגרפי החדש על קבוצת הראפ NWA, סטרייט אאוטה קומפטון. הסרט זכה להצלחה אדירה בארה״ב, כולם עושים ממים לפי שם הסרט (והאלבום על שמו הוא קרוי), אנשים מדברים על כמה פרטים בחייו של ד״ר דרה שבמקרה לא נכנסו לסרט, בקיצור כולם מדברים על סיפורה של אחת מקבוצות הראפ המשפיעות ביותר בהיסטוריית המוזיקה. אבל אותי, בתור אדם בעל כמות ידע ענקית וחסרת תועלת על קומדיות איזוטריות, הסרט דווקא זורק לקומדיה נשכחת של כריס רוק משנות התשעים בשם CB4, שניסתה למצוא את הצד המצחיק בקבוצות ראפ קשוחות ששרו על גזענות, רצח ואלימות.
למרות היותו סטנד-אפיסט מאוד מצחיק ומצליח, כריס רוק מעולם לא הצליח ממש לפרוץ לתחום הקולנוע. כן, היו לו כמה תפקידים מוצלחים בסרטים גדולים כמו ״דוגמה״ או ״נשק קטלני 4״, ותפקיד דיבוב רווחי ב״מדגסקר״, אבל אני מדבר על סרט שהוא כתב בעצמו, כזה שיעביר את השקפת החיים וחוש ההומור שלו למסך, כמו ש״השלומיאל״ עשה בשביל סטיב מרטין. עד ״טופ פייב״, סרטו מ-2014 על חייו של קומיקאי, לדעתי סרטו הטוב ביותר בתור כתסריטאי, מצאתי את הטון של הסרטים שלו לא ברור, משהו בין קומדיה לפרודיה, ואפילו שנהניתי מסרטים כמו ״הד אוף סטייט״, בו הוא משחק מועמד לנשיאות ארצות הברית, לא חשבתי שהם באמת מאוד טובים. CB4, סרטו הראשון של רוק כתסריטאי הוא אולי לא סרט טוב, אבל הוא מעניין בתור חלון לתרבות הראפ בשנות התשעים.
רוק משחק בסרט את אמסי גאסטו מנהיג קבוצת הראפ CB4 (ראשי תיבות של Cell Block 4), שהיא בעצם התגלמות כל החששות של לבנים שמרנים בקשר לקבוצות כמו NWA. אנחנו מוצגים לCB4 בכתבה של עיתונאי כל-כך לבן ששם הדמות שלו היא א. וויט. בכתבה יש שורה של הופעות אורח של מוזיקאים שמדברים על כמה הם אוהבים את CB4, ביניהם חברי NWAאייס קיוב ואיזי-אי ששם כאילו לתת את אישורם לסרט (קיוב מדבר על איך CB4 הם הדבר האמיתי ושאחרי שראה אותם חשב לפרוש מעולם הראפ, בזמן שאי מבקר את התספורות הארוכות שלהם). אנחנו פוגשים את רוק ושני חברי הקבוצה האחרים בעלי השמות הקשוחים בצורה מגוחכת, דד מייק וסטאב מאסטר ארסון. החברים לא מרוצים מהסרט אז וויט מחליט להתלוות לגאסטו כדי שילמד יותר עליו. אבל להפתעתו גאסטו חושף בפניו את הסוד הגדול, שCB4 הם לא חבורת גנגסטרים קשוחים שנפגשו בכלא, אלא שלושה חנונים של ראפ מהפרוורים וממעמד הביניים. הם ניסו ארוכות לפרוץ לעולם הראפ עד שרוק חזה בשוטרים עוצרים את הגנגסטר השכונתי של פרבר לוקאש, אדם בשם גאסטו (מגולם על ידי צ׳ארלי מרפי, אח-של, וכוכב המערכון הכי מפורסם של דייב שאפל). רוק מקבל את הרעיון לאמץ את השם והאישיות של גאסטו ולהמציא מחדש את השלישייה בתור חבורת פושעים מסוכנים.
זו, אני מניח, אמורה להיות הבדיחה המרכזית של הסרט. אבל הם פשוט לא נכנסים לזה מספיק. הם היו יכולים להגזים יותר את הרקע האמיתי של הדמויות. הם היו יכולים להראות אותם מתקשים בכתיבת שורות אלימות וקשוחות. אבל לא, הם פשוט שלושה חברים חובבי RUN-DMC שבסצנה אחת הופכים להיות NWA החדשים. זו הבעיה הגדולה של הסרט, הוא לא יודע במה להתמקד. לדוגמא, פיל הרטמן, בוגר סנל, קולו של טרוי מקלור ושחקן קומי מצויין שמותו ב-1998 בגיל 49 היה אירוע טרגי מאוד בקהילת הקומדיה, משחק בסרט פוליטיקאי שמרני שלאחר שבנו מתאהב בשירים הבוטים של CB4 מחליט לרכוב על השערורייתיות שלהם להצלחה פוליטית. אז הוא בא אליהם לפני הופעה ומודיע להם שאם הם יבצעו את שירם ״סוואט אוף מיי בולס״ הם יעצרו על ידי המשטרה. CB4 כמובן מתעלמים ממנו ומבצעים את השיר בזמן זריקת בלונים חומים גדולים לקהל. עכשיו זו סצנה מצחיקה בגלל איך שהפוליטיקאי הרציני של הרטמן אומר את שם השיר, ורמת הגסות של השיר עצמו. הוא גם מדבר על נושא אמיתי מהתקופה הזו בו אומנים כמו NWA נעצרו אחרי הופעות פרובוקטיביות. אבל אחרי הסצנה הזאת, שקורת די באמצע הסרט, הדמות של הרטמן נעלמת ואין שום סיום לסיפור שלה. זה גם לא עוזר שהסרט מג׳נגל יותר עליות מ״ספרות זולה״, עם החברה של רוק שלא מקבלת את ההתנהגות החדשה שלו, קאנדי אלקסנדר (שכיכבה עם הרטמן ב״ניוזרדיו״ הקלאסית) בתור גולד-דיגרית מרושעת, גאסטו המקורי שפורץ מהכלא כדי לנקום ברוק ועוד.
אבל אני לא רוצה להיות שלילי מדי לגבי הסרט הזה. לרוק יש אהבה גדולה לראפ, סרטו האחרון טופ פייב נקרא על שם שיחה שחוזרת במהלך הסרט על מי חמשת הראפרים האהובים על דמויות שונות, ואפשר לראות את זה גם בסרט הזה, שנפתח צילומים של אלבומים קלאסיים של אמני ראפ אולד-סקול כמו גראנד מאסטר פלאש וביז מארקי.אבל זה לא מונע ממנו לבקר לפעמים את הז׳אנר ואת המבקרים שלו באותו זמן כמו בסצנה בה האמרגן טרסטוס ג׳ונס שואל את CB4 ״אתם מקללים בשירים שלכם? אתם מעליבים נשים? אתם נוגעים באיברי המין שלכם על הבמה? אתם מהללים את השימוש באקדחים?״ ואחרי שהם עונים בחיוב על הכל, מכריז בהתלהבות שהוא הולך להחתים אותם.
ויש בסרט גם הרבה רגעים מצחיקים, בעיקר בשירים של CB4. הלהיט שלהם Straight Outta Locash מלא בשורות שמגזימות את הקלישאות הגבריות של הגנגסטר ראפ לרמת אבסורד(I fucked your sister, I fucked your cat, I woulda fucked your mama, but the bitch is too fat) או פשוט נונסנסיות (Float like a cannon ball, sting like a shark). עוד קטע מאוד מצחיק בסרט מגיע שחבר הלהקה דד מייק חובר לפעיל אפריקאי לזכויות השחורים, מה שגורם לו לצאת בהצהרות מגוחכות כמו שהוא לא אוכל חזיר כי White Man הפוך מאיית Pork. אחר-כך הוא גם מוציא שיר שבעצם כולל רק וריאציות על המשפט "Cause I'm black, yo". בנוסף לסרט יש סטריט קרד מאחורי המצלמה. הוא בויים על ידי תמרה דייויס שבנוסף לבימוי קומדיות כמו ״בילי מדיסון״, ביימה קליפים לראפרים כמו Young MC ו-The DOC ונשואה לחבר הביסטי בויז מייק די.
אז אם מתעניינים בהיסטוריה של קומדיות ראפ והקריירה של כריס רוק, ובסדר עם לראות סרט שהוא רק קצת מצחיק, אולי תהנו כמוני מ-CB4.
אוי, כמעט עברתי את כל הכתבה הזאת בלי קצת קידום עצמי חסר בושה! הנה הוידיאו שלי עושה פארודיה על השיר הגדול של NWA בערב סטנד-אפ קומיקס.
יונתן עמירן
קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית.
אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.
לא אוהב: סרטים משעממים