מעולם לא התלהבתי מסרטי משימה בלתי אפשרית, מלבד השם המפוצץ, האקשן והסיפור תמיד נראו לי לא יותר משגרתיים. לא אהבתי את הראשון של דה פלמה, תהרגו אותי. אם יש משהו אחד שאני כן יכול לזקוף לסדרת הסרטים הללו הוא מגיע מהסרט הראשון. סצינת הפריצה ל CIA ואגל הזיעה שנופל מפניו של איתן אל הרצפה הלבנה תהיה חקוקה אצלי לעד. כמובן שאי אפשר לשכוח את מוזיקת הפתיחה האלמותית שרק עוזרת למותג הזה להיות בלתי נשכח.
ב"אומת הנוכלים", ממשלת ארצות הברית מחליטה לפרק את ה-IMF, מהסיבה הפשוטה שלמרות הצלחותיו הרבות של הארגון נראה שכל אחת כזאת מגיעה יותר ממזל מאשר יכולות הסוכנים. אותי זה די הצחיק, הכתיבה ממש התייחסה לנושא הנדוש ביותר בסרטי האקשן, זה שהאסון התורן נמנע תמיד בשניה האחרונה (שחייבת להיות מוצגת על טיימר) בגלל מזל.
במקביל לפירוקו של ה IMF, איתן האנט (טום קרוז) מגלה על קיומו של "הסינדיקט", ארגון שהוא תמונת המראה ל IMF. בעוד שהראשון דואג לשמור על יציבות העולם, מטרת הסינדיקט היא ההיפך, ליצור כאוס. בזמן שהממשלה רודפת אותם, ללא מושג מה הסינדיקט מתכנן, בלי שום משאבים, איתן וחבריו צריכים שוב לפרוץ למקום שמוגדר בלתי ניתן לפריצה, לגנוב משהו שיעזור להם להציל את עצמם.
גיוון הוא לא משהו שנמצא יותר מידי בסרטי משימה בלתי אפשרית. לקראת "אומת הנוכלים" ביקרתי את הסרטים הקודמים בסדרה, חשיבה יצירתית לא הייתה שם. בכל סרט, אבל בכל סרט האנט וצוותו מנותקים מה IMF, גורם ממשלתי כלשהו נחוש לתפוס אותם (הפעם זה אלק בולדווין), אמצע הסרט ילווה בפריצה נועזת והכל יסתיים בטוויסט שבו אחת הדמויות לובשת מסיכה מגניבה שלא תפתיע אף אחד. כן, גיוון הוא לא משהו שקיים במשימה בלתי אפשרית אבל היי, אם זה לא שבור...
הרעיון של הסינדיקט הוא די מגניב, ארגון שמונע על פי אידיאולוגיה הפוכה לזאת של ה IMF, כזה שחותר לכאוס עולמי. הסרט לא בזבז שניה להציג את הסינדיקט והוא הוצג בצורה מושלמת, כזאת שמשמיטה לסתות. אישית, רציתי לראות ממש איך הוא עובד, איך הסוכנים שלו מגוייסים, איך הם מקבלים משימות ואיך הם מנהלים את הארגון. הצגה כזאת היתה מחזקת לנו את התחושה שהסינדיקט הוא אויב ראוי. הביעה, שחוץ מהנבל אנחנו לא מקבלים מהסינדיקט יותר מידי, בעיקר בריונים שיורים על הגיבורים.
האקשן בסרט בסך הכל מהנה, אנחנו מקבלים את המנה הקבועה של פריצה בלתי אפשרית (שהיתה די מגניבה), מרדפים על אופנועים, לא מעט יריות, אלימות והמון טום קרוז. למען הסר ספק, אז מה אם הוא מאמין בסיינטולוגיה, טום קרוז הוא אחד מכוכבי האקשן הטובים שפועלים היום.
הנבל בסרטי משימה בלתי אפשרית הוא לרוב נקודה חלשה (מלבד 3, פיליפ סימור הופמן המלך!) הפעם הנבל הוא ראש הסינדיקט, הוא ההיפך מאיתן האנט. אם איתן הוא חזק, כריזמטי ומניע אחרים מתוך תחושת נאמנות. לא מרשים בשום צורה ומניע את הסוכנים שלו מפחד. זמן המסך המשותף של השניים די נמוך שזה חבל, כי אני מאוהב בסצינות ודיאלוגים בין הגיבור לרע.
ברוב סרטי האקשן משימת ההומור נופלת על דמות אחת, היא שם כדי להצחיק אותנו על פעם שאנחנו צריכים קצת מנוחה מהסיפור. כצפוי לכולנו הדמות הזאת היא בנג'י (סיימון פג), וכהרגלו של פג, הוא כובש את המסך עם השנינות והכריזמה שלו. השינוי הוא שנטל ההומור לא נופל רק עליו, כל קאסט הסרט משתתף בהומור שמפוזר לאורך הסרט בצורה מדוייקת. הסרט מגיע למצב שהוא גם נותן לעצמו את החופש לצחוק על ההגזמה שבסרטי משימה בלתי אפשרית, העובדה שאיתן מסוגל לבצע על משימה, לא משנה כמה פסיכית היא נשמעת.
עם כמה שנהניתי מהסרט, הוא לא מצליח להפתיע בשום צורה. את הטויסטים אנחנו רואים מגיעים מקילומטרים, אותו הדבר לגבי מי הולך לבגוד או להישאר נאמן. כנראה שכבר אחרי חמישה סרטים אנחנו מוכנים לכל דבר.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני
לראות - משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים הוא סרט קיץ מהנה, מלא אקשן, בעל הומור במקומות הנכונים, עם קצת פספוסים אבל לא כאלה שפוגעים בחוויה. מבחינתי הוא סרט המשימה הבלתי אפשרית המהנה מכולם.
נתי אקב
בן 27, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלו. חושב שהג'וקר הוא הדמות הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם.
יכולים ליצור איתו קשר כאן