כשנכנסתי ל"פיקסלים" חזרתי להיות ילד, סרט שבו חייזרים הקימו לתחייה את משחקי הארקייד משנות ה-80 כדי להשמיד את האנושות, איך אפשר שלא לאהוב? באותה נשימה, תחושות הפחד והזוועה ליוו אותי עד תחילת ההקרנה כי בסופו של דבר מדובר בסרט של אדם סנדלר, שחקן שלא הצליח להצחיק אותי כבר יותר מעשור.
שנת 1993 הכניסה את עולם משחקי הוידאו אל הקולנוע, חבל שהחוויה הראשונה שלנו בשילוב הזה הייתה "האחים סופר מריו", סרט שבו הקשר בין כותר הסרט לתוכנו הינו מקרי בהחלט. כן, ז'אנר משחקי הוידאו נכשל פעם אחר פעם בלהעניק לנו סרטים טובים (חוץ ממורטל קומבט הראשון, הסרט הזה כל כך נורא שהוא פשוט מעולה). האם פיקסלים ממשיך את המסורת?
פיקסלים הוא לא סרט משחקי וידאו קלאסי, המקור שלו הוא כל משחקי הוידאו שהכרנו בילדות ולא הגיבור או הסיפור של משחק אחד. יש רק סרט אחד שניתן להשוות אותו אליו והוא "ראלף ההורס". בדומה לראלף, הגיבור שלנו חי בעולם שקשור למשחקי הוידאו אבל לא מבוסס על גיבור או דמות מוכרת. למרות שרב השוני בין הסרטים לא יכלתי שלא להשוות בניהם, וכשסרט ההשוואה שלי הוא ראלף ההורס, לפיקסלים יש סטנדרט לא קטן לעמוד בו.
עלילת הסרט הזויה עד כדי מצחיקה, בשנות ה-80 נשלחה לחלל קפסולת זמן שהכילה בין היתר את משחקי הארקייד האהובים של אותה תקופה: פאקמן, דונקי קונג, סנטפיד, פולשים מהחלל ועוד רבים. החייזרים הבינו את קפסולת הזמן בתור הכרזת מלחמה והחליטו להחיות את משחקי הארקייד כדי להילחם איתנו על כדור הארץ. סאם ברנר (אדם סנדלר), ויל קופר (קווין ג'יימס), לודלאו למנסוף (ג'וש גאד) ואדי "הלהביור" פלאנט (פיטר דינקלאג', טיריון!) היו בשנות ה-80 אלופי הארקייד העולמים. לאור המצב האפוקליפטי, וויל, שכיום הוא נשיא ארה"ב, מגייס את חבריו לשעבר כדי להציל את העולם.
הסרט יכל לבחור בדרך הפשוטה והעצלנית, החייזרים פולשים לכדור הארץ והגיבורים שלנו צריכים פשוט לירות בהם. אבל הוא לא עשה את זה, התחכום המגניב בסרט הוא שכל כמה שעות מתקפה מסויימת מבוצעת על ידי אחד המשחקים. כל משחק חייב להיות מנוצח בדרך שבה היו משחקים אותו. פאקמן על ידי הרוחות, סנטפיד על ידי יריות ראש בלבד ועוד. הכיוון הזה גורם לסצינות הקרב להיות מהנות כי לא מדובר בירי רנדומלי לכל כיוון בדומה למשחקי הוידאו של היום. אנחנו רואים שחזור אמיתי של המשחקים הללו.
האפקטים הויזואלים לא רעים בכלל - כמו שם הסרט כלל החייזרים בנויים מפיקסלים, שינוי מרענן לאותה גרפיקה שאנחנו רואים בכל סרט סטנדרטי.
כנראה שלאחר ג'ק וג'יל אדם סנדלר הפך להיות המייקל ביי של השחקנים, במשך שנים הוא לא הוציא סרט טוב וכולם נהנים לראות אותו מוציא עוד ועוד זבל. פיקסלים הוא לא סרט נורא אבל הוא גם לא סרט ממש מוצלח.
ההומור שאמור להוביל את הסרט (כי בואו נודה באמת - מדובר במבוגרים שנלחמים במשחקי וידאו מלפני 30 שנה, רצינות לא תהיה כאן), די חלש. ברוב הזמן הוא מתבטא רק בגיחוכים קלים שמעבירים אותך מבדיחה לבדיחה. כן, היו פעם או פעמיים שממש צחקתי אבל בסרט כזה אני מצפה לצחוק כל הזמן. דווקא מול סוללת הטאלנטים הזאת ציפיתי שדינקלאג' יהיה שיא ההומור אבל ג'וש גאד הוא זה שגנב את ההופעה.
המערכה השלישית של הסרט כבר מאבדת כל דבר טוב שיכלתי להעניק. כל העניין של להילחם במשחקים בצורה שאנחנו מכירים נזרק מהחלון לטובת פלישה גרנדיוזית של משחקי הוידאו לכדוה"א. ובמקום לתת לנו דמויות מגניבות אנחנו מקבלים את המשחקים סוג ג' שאף אחד באמת לא רצה לשחק בהם מחלק עיתונים? באמת? איפה מריו, סוניק או אפילו בומברמן??? כל חצי השעה האחרונה של הסרט די מאכזבת. במבחן השעון שלי הסרט נכשל - מספיק שהגעתי למצב שאני חש צורך לבדוק מה השעה באמצע, זה אומר שהסרט איבד אותי.
אני חושב שאחת הבעיות העיקריות של הסרט היא שלא היה ברור למי הוא מיועד. מצד אחד, ה"רעים" במשחק הם משחקי ארקייד משנות ה-80, כאלו שילדים שנולדו בעשרים השנה האחרונות לא הכירו וכנראה שגם לא יכירו אותם. אז כאשר יש קרב עם דונקי קונג, ילד בן 12 לא יבין מה רוצים ממנו. מצד שני, זה סרט לילדים אז הוא מהול בבדיחות שיצחיקו ילדים ואת המבוגרים במקרה הטוב, ישעממו.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)
לחכות – פיקסלים הוא סרט שיכל להיות מעולה ועם פוטנציאל לא גלום אבל ממש לא מנוצל. אבל היי, הוא גם לא כזה סרט אדם סנדלר נוראי שאנחנו רגילים לקבל אז לפחות יש חצי נחמה. אם ממש חשוב לכם לראות את פקמן אז לכו לראות, אחרת, תחכו.
נתי אקב
בן 27, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלו. חושב שהג'וקר הוא הדמות הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם.
יכולים ליצור איתו קשר כאן