אני מגדיר את עצמי כבן אדם סקרן מאוד בכל מה שנוגע לעולם הקולנוע. כל בוקר אצלי נפתח בדרך כלל אותו הדבר. קריאת כל החדשות שצדות את עיני , צפייה בכל הטריילרים החדשים ובדיקת ההכנסות ומדדי המבקרים לסרטים השונים. ב"בגשר המרגלים" עשיתי בדיוק את ההיפך. תסריט שנכתב על ידי האחים כהן (ומאט צ'רמן), מבויים על ידי סטיבן ספילברג ובכיכובו של טום הנקס, לא צריך עוד כלום כדי למכור לי את הסרט הזה. אני רציני, זה יכל להיות סרט של חצי שעה שמציג את טום הנקס אוכל ארוחת בוקר והייתי נכנס לאולם הקולנוע ללא חששות. אי אפשר להתעלם מניסיון עבר המוכיח שגם גדולי קולנוע כאלו יכולים לספק סרטים כושלים כמו "אינדיאנה ג'ונס 4" ו"להרוג את הליידי". אבל האמנתי בכל ליבי שהשילוש הייחודי הזה לא הולך לאכזב אותי.
ג'ים דונובן (טום הנקס) הוא עורך דין בנושאי ביטוח בארה"ב של שנות ה-50, תחילת "המלחמה הקרה". זוהי תקופה אפלה בהיסטוריה האמריקאית, האומה חיה בפחד תהומי מברית המועצות, המילה "קומוניסט" שקולה ל"בוגד" ומלחמה גרעינית נמצאת מעבר לפינה. כאשר מרגל סובייטי (מארק ריילאנס) נתפס על אדמת ארה"ב והציבור האמריקאי קורא לדם, דונובן נדרש להגן על המרגל בבית משפט כדי להראות לעולם שבאמריקה כל פושע, לא משנה פשעו, זכאי להליך הוגן. משימתו של דונובן לא נגמרת בבית המשפט, והוא נאלץ לגשר בין המעצמות על מנת להוציא לפועל חילופי שבויים כדי להחזיר טייס ריגול אמריקאי המצוי בידיי הסובייטים כשבוי. הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים, מה שאומר שבשלב מסויים אצטרך לקרוא על מה באמת התרחש ולא עבר את המסננת ההוליוודית.
הסרט מחולק לשני חלקים, משפטו של המרגל, והשני תהליך המשא ומתן. אישית, אני תמיד אבחר בדרמות בית משפט על פני כל ויכוח אינטלקטואלי כזה או אחר וגם פה מצאתי את עצמי מתחבר יותר לחלק הראשון של הסרט. המשא ומתן מהנה ומותח בצורה לא רעה בכלל, על פניו נראה שמדובר במשא ומתן פשוט, לכם יש חייל שלנו ולנו יש אחד שלכם, בואו נחליף. מהר מאוד אנחנו מבינים שהסיפור לא כל כך פשוט ודונובן צריך לעמוד מול מספר מכשולים לא מבוטל. וזהו גם המכשול של הסרט. הסרט בנוי משני סיפורים שונים, קשורים בניהם אך בעיקר נפרדים. שני הסיפורים מעט נמתחים והזמן בין המשפט למשא ומתן גם אם קצר, הוא החלק החלש של הסרט.
ספילברג,גאון שכמותו, מצליח להעביר את רוח התקופה בצורה מושלמת, אין לי מילה אחרת לתאר זאת. החלק הראשון המתרחש בארה"ב,מראה באופן רציף את הפחד ממלחמה גרעינית שאחז באמריקאים באותה תקופה. מההתחלה דונובן מבין שהמאבק שלו אבוד, והוא האדם ההגיוני שהוא, לא רוצה לקחת את התיק בכלל. מהאזרח הפשוט ברחוב, לשוטרים עד למושבעים ולשופטים עצמם ,כולם רוצים לראות את המרגל מוצא להורג ורואים בדונובן כ"אוייב הציבור מס' 2" שמעז להגן עליו.
בעידן שבו מערכות החינוך דואגות לזרוע ולהעמיק את הפחד בילדים מעימות גרעיני ומהאוייב הסובייטי צילום של ילדה קטנה בוכה לאור צפיה בפיצוץ גרעיני בזמן שיעור בבית הספר היה אינטנסיבי, והצליח להעביר ברגע אחד את פחד ההמונים מאותה תקופה.
מצחיק או עצוב שכמעט 60 שנה אחרי, אני מצליח לזהות לא מעט קווים דומים בין אמריקה של שנות ה-50 לישראל של ימינו. המון ישראלים יתחברו לאירועים שמוצגים בסרט, פחד עמוק מאוייב מבחוץ שגורר אותנו למחוזות של כעס ושנאה. דונובן בסופו של דבר רוצה לבצע את העבודה שלו בצורה הוגנת, במשימה שבכלל לא רצה לקבל. מה שלא מטריד את הציבור כהוא זה. מבחינתם, דונובן קישר את עצמו לצד של הבוגדים ולכן כל פעולה נגדו היא לגיטימית. כפי מישהו חכם מאוד אמר פעם: "פחד מוביל לכעס, כעס מוביל לשנאה, שנאה מובילה לסבל".
החלק של המשא ומתן מתרחש בגרמניה, בשיא בנייתה של חומת ברלין, הסמל הגדול ביותר של המלחמה הקרה. הסרט ממשיך להמחיש לנו בצורה נפלאה את החיים בצד השני של העימות. האזורים המפורזים, העוני של הצד המזרחי לעומת העושר של המערבי, המשפחות המפוצלות והירי ללא היסוס באזרחים שרוצים לחזור הביתה. קל מאוד לחוש ולהבין את ההבדלים המשמעותיים בין שני הצדדים הלוחמים של אותה תקופה.
קשה שלא לשים לב לעליונותה המוסרית של ארה"ב לעומת הסובייטים, אמריקה מתייחסת בהגינות מסויימת אל המרגל בעוד הסובייטים מענים את הטייס האמריקאי. ילדים מסוגלים לקפץ ללא חשש בין גדרות ברחובות ניו-יורק לעומת אלו שמנסים לעבור את חומת ברלין. אירועים כאלה שדי מטים את דעת הצופה לטובתה של מדינה אחת הרגישו מאולצים, וצבועים.
טום הנקס, הוא אחד השחקנים הגדולים ביותר בהוליווד. הוא הדמות המרכזית בסיפור ולמרות שישנן מספר דמויות משנה "מרכזיות" הן לא מקבלות מספיק זמן מסך כדי שנוכל להתחבר אליהן. הסיפור הוא שלו בלבד ולאורך כולו הנקס נותן את המיטב שלו. הוא טוב, טוב מדי. לאורך כל הסרט הוא מפגין הגינות, חוכמה, חוסן נפשי, חסינות לשטיפת המוח החינוכית וחביבות כלפי אלו שמנסים להפיל אותו. מה שהופך אותה ללא אמינה בעיניי, במיוחד כשהסיפור המדובר מבוסס על אירועים אמיתיים. לכל אחד יש את הצדדים האפלים והחולשות שלו, הייתי שמח אם היינו רואים אותו ברגעי משבר בסרט, מה שהיה הופך אותו לדמות מורכבת יותר. אזרח אמריקאי שנדרש להגן על מרגל סובייטי המלחמה הקרה זה מתכון בטוח לפסלון מוזהב. בייחוד שהשחקן שלך הוא טום הנקס.
ספילברג מצליח בסרט להוכיח (כרגיל) למה הוא נחשב אחד מיוצרי הסרטים הגדולים ביותר ולאנשים מסויימים הגדול מכולם. בסרט שבסופו של דבר מדבר על משפט מכור ומו"מ לא מהקשים בעולם והוא מצליח להגיש סרט שמורכב מכל כך הרבה תחומים. הוא מצליח לגשר על בעיות התסריט, לנווט בין דרמה, מתח, וגם הומור כדי ליצור חוויה ועניין שכל צופה יכול להנות ממנה.
השורה התחתונה
גשר המרגלים הוא סרט מרשים, סיפור מעניין עם מעט בעיות תסריט שמפוצות בבימוי טוב ומשחק נפלא.
נתי אקב, בן 27, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי. חושב שהג'וקר הוא הדמות הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם.
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?