אני חושש שאין לי ברירה אלא להתחיל את הביקורת הזאת באותה צורה שכנראה יתחילו אותה כל מבקרי הקולנוע האחרים בגילאים 30 ומשהו ומטה שראו את הסרט הזה: נוסטלגיה לסדרת הספרים "צמרמורת". אני זוכר שבשנותיי בבית הספר לטבע, סביבה וחברה היו ״מעודדים״ אותנו לקחת כל כמה זמן ספר מהספרייה שלנו, מה שבשבילי בעצם היה ״לקחת צמרמורת מהספרייה״. כן, היו ספרים אחרים שהייתי לוקח מדי פעם, אבל תמיד הייתי חוזר לאותו מדף נפלא. הספרים אף פעם לא היו מפחידים אותי, אפילו אז החרדות שלי היו יותר קיומיות ופחות ״ארנבים רצחניים״, אבל הם תמיד ריתקו ובידרו אותי.
אני זוכר שכמה מהאהובים עלי היו ״זהירות! מצלמה קטלנית״, ״הבובה שקמה לתחייה״ והסדרה רבת החלקים ״דם מפלצות״, אני זוכר שכמה הילדים הגדולים החביאו את הספרים במדף אחר בספריה כדי שהם יוכלו להשאיל אותם לפני כולם, אני זוכר שתלמידה פעם הרסה לי את הסוף של ״הכניסה למרתף אסורה״ ואז נעלמה באופן מסתורי שאי אפשר להוכיח שאני קשור אליו, כמו כן אני זוכר שהתעצבנתי מסדרת הטלוויזיה של ״צמרמורת״ כי הרגשתי שהעיבודים שם לא נאמנים מספיק למקור (אותו דבר קרה לי עם סדרת הטלוויזיה של ״זבנג״, סדרת הספרים האחרת שהייתי אובססיבי בקשר אליה באותם שנים). בשנים האחרונות, גיליתי שאותו איש שעומד מאחורי אלפי הספרים האלה, ר.ל. סטיין, הוא אדם מאוד נחמד ומשעשע, סופר חרוץ שהיה כותב בשיאו ספר בכל חודש, שמצייץ דברים משעשעים בטוויטר, טוען שהתחיל את הסדרה כי הוא "אוהב להפחיד ילדים" ,ומופיע לעיתים בתכניות טלוויזיה ביזארית. והשנה הוא זכה לכבוד הכי גדול שסופר יכול לזכות: להיות מגולם בסרט על ידי ג׳ק בלאק.
ג׳ק בלאק יכול גם הוא להיחשב לנוסטלגיה כיום. אחרי שבצעירותו השתתף בסרטי תיכון, תפקידים אורחים בסדרות כמו ״תיקים באפלה״ ותכניות מערכונים גאוניות, הוא פרץ לתודעה בקומדיה הרומנטית הקלאסית ״נאמנות גבוהה״ כל כך חזק שלא רק שהוא התחיל לככב בסרטים אלא הפך ל-Type, הג׳ק בלאק טייפ. ״אנחנו רוצים מישהי בסגנון ג׳ק בלאק. אתם יודעים שמן אנרגטי מצחיק שאוהב רוקנרול ולעשות כיף״ היו אומרים המלהקים בהוליווד. זה גרם לאובר-סטורציה של ג׳ק בלאק ולהרבה אנשים נמאס ממנו, אבל בכל זאת תמיד אהבתי את בלאק ולדעתי הוא שחקן קומי מצויין שמביא אנרגיה מיוחדת לכל חומר. וכעת חובב הרוק הפרוע שהיה מציק למבוגרים רציניים בסרטים, מבוגר מספיק בשביל לשחק אבא רציני שלא רוצה שילדים יציקו לו, שבמקרה הוא גם כותב סדרת הספרים המצליחה צמרמורת ובעל כוחות קסם.
הסיפור מתחיל כאשר הנער זאק, עובר לעיירה חדשה עם אימו ומתפתח די מהר משהו בינו לבין השכנה החדשה שלו האנה. הבעיה היא שאבא של האנה, מר סטיין המסתורי, מגונן מאוד על הבת שלו, ברמה כזו שלא נותן לה לצאת מהבית. זאק מנסה לחקור את העניין, בעזרת חברו החנון הפחדן האובססיבי לבנות הקלישאתי שלו, ומשחרר בטעות את כל המפלצות של מר סטיין מסדרת הספרים אותה כתב סטיין. עכשיו המפלצות בהנהגתו של סלאפי בובת הפיתום המרושעת, הג׳וקר של עולם ״צמרמורת״, מנסים להשתלט על העיירה הקטנה וזאק, האנה, סטיין והחבר החנוני הקלישאתי צריכים להציל את המצב.
למרות העלילה הדי בסיסית הסרט כיפי. לזאק והאנה, שמגולמת על ידי אודיה רש הישראלית (״נטלי פורטמן החדשה״, במובן של זו שנהיה נורא גאים בה כשתצליח כי היא משלנו עד שהיא תעשה משהו שלא נאהב) יש כימיה ואפילו איש רטנוני כמוני נהנה מהסצנות שלהם ביחד. בלאק מעולה בתור סטיין. הוא קורע מצחוק שכשהוא נעלב מהשוואות לסטיבן קינג, מתעצבן מהחנון שמעריץ אותו, ובכלל מתנהג כמו סנוב ציני, אבל בגלל שהוא ג׳ק בלאק הוא מצליח גם להיות ״לייקבל״. הקאסט מלא גם בשחקנים קומיים מעולים כולל קן מרינו מ״קיץ אמריקאי חם ורטוב״ (שלמען האמת די בוזבז פה), טימותי סימונס, הלא הוא ג׳ונה מ - Veep, וג׳ילאן בל, ג׳יליאן מ״עובדים מצטיינים״ שמבריקה בתור הדודה המעופפת של זאק.
וכמובן, לאנשים שגדלו על סדרת הספרים כמוני זה כיף גדול לראות את המפלצות שאהבנו, כמו גמדי הגינה הרצחניים ואיש השלג הנתעב מפאסדינה, קמות לתחייה. אני בעיקר אוהב את מה שהם עשו עם סלאפי ומערכת היחסים שלו עם סטיין. בלאק גם מדבב את סלאפי שזה הגיוני כי הוא יצירה של סטיין וכל הזמן מדבר על איך הם אותו דבר. הוא גם קורא לסטיין ״פאפא״ שזה קריפי, ועושה מלא משחקי מילים מטופשים, שאני אוהב. הוא קצת מזכיר לי את הקריפט קיפר.
הסרט מלא בקלישאות: מקלישאת הילד החדש בעיר, קלישאת הבחורה המסתורית, קלישאת החנון, קלישאת האיש המפחיד שבסוף מגלים שהוא נחמד וכו׳, אבל זה לא כל-כך הפריע לי. זה נתן לזה קצת תחושה אייטיזית נחמדה שכזו. יכול להיות שאני קצת שתוי נוסטלגיה, ואנשים שלא גדלו על הספרים לא יהנו כל-כך מהסרט אבל אני מאוד נהניתי.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)
למעריצים שגדלו על הסדרה-לראות. לשאר- לחכות.
יונתן עמירן
קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית.
אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.
לא אוהב: סרטים משעממים