הרבה משחקים מנסים ל״שחק״ עם הרעיון של כוח המשיכה. בין אם זה ברמה הארטיסטית (Bioshock Infinite למשל) או ברמה המשחקית (Call Of Duty: Infinite Warfare שקצת הסתבך עם הרעיון), אבל לא רבים מנסים באמת להשתמש בקונספט של מניפולציות על כוח משיכה ולנצל אותו עד הסוף. Gravity Rush 2 מנסה שוב לקחת את הרעיו המוכרן, אבל הפעם עד הסוף.
עלילת המשחק שמה אותנו בנעליה של קאט לאחר אירועי המשחק הקודם בסדרה. קאט עובדת פחות או יותר בתנאי עבדות לאחר שאיבדה את כוחותיה. לאחר מתקפה על הבית החדש שלה, קאט פוגשת שוב את דאסטי, החתול הקסום שלה שמחזיר לה את כוחותיה המגניבים. מכאן קאט יוצאת לגלות עיר יפהפיה בשמיים, ומגלה פערי מעמדות בלתי נסבלים בזמן שאיום גדול עלול להשמיד את העולם. כן, זה סיפור גם חברתי, ומאוד רלוונטי לימינו. הטוויסט החברתי הופך את הסיפור למשהו שלא נתקלים בו כל יום, ונותן ערך מוסף מעניין למשחק.
אבל עזבו אתכם מהעלילה. באנו לדבר על הגיבורים האמיתיים של המשחק: הכוחות של קאט. קאט יכולה לבצע מניפולציות על כוח המשיכה. ״אז היא בטח יכולה לעוף״, אתם וודאי חושבים. אז זהו, שלא. קאט לא בדיוק עפה. היא יותר…. נסחפת… או נופלת…. דווקא הסגנון של התעופה של קאט הוא אחד הדברים שהכי התחברתי אליהם במשחק. מאחר ודמותה של קאט היא כל כך שטותית וילדותית, זה באמת לא סביר שהיא פשוט תשלוט בכוחותיה בנונשלנטיות. לכן המעבר מדמות קצת מגושמת, לגיבורת על קצת מגושמת, הוא נורא טבעי. בכדי "להסחף" לאיזור מסוים בחלל, אתם תכוונו את המצלמה אליו, תלחצו על כפתור, ואתם בדרך לשם. לחיצה אחת נוספת ואתם תנחתו על הקרקע. כפתור אחר יאפשר לקאט להרים חפצים באוויר ולהשליך אותם על אויבים בקלות. השימוש הוא יחסית פשוט וברור, אבל השליטה על הכוחות של קאט גם היא לפעמים קצת מגושמת: מצד אחד רוב הסיכויים שתצליחו להשתלט יחסית מהר על הרעיון של הריחוף באוויר, אבל בחלקים מסוימים השליטה קצת יותר מדי מורכבת ולעיתים לא תבינו איפה אתם נמצאים כרגע. שלבי האימון ממשיכים לאורך זמן רב, וקצת גורמים לתחושה שהלימוד כאן לא הולך להסתיים. בנוסף, המשחק שם דגש על שליטה באמצעות הזזה של בקר השליטה של הפלייסטיישן. מצד אחד יש בזה משהו מגניב, אבל מצד שני כשתשכחו שהאפשרות הזאת קיימת, אתם לא תבינו לכמה שניות למה לעזאזל קאט עפה לקיבינימאט למרות שכיוונתם אותה לצד מסוים. קצת מתסכל, אבל אי אפשר שלא להתפעל מהעובדה שהמשחק מצליח להתבסס בעיקר על מניפולציות לכוח המשיכה, דבר שלא הרבה משחקים אפילו מעזים לעשות.
הסגנון האמנותי של המשחק שואב הרבה השראה מז׳אנר האנימה היפני. כאשר הגראפיקה בעיקר מתמקדת בטקסטורות Cell Shading שמדמות סרט מצויר. באופן כללי, הגראפיקה הזו עובדת היטב. הסביבות מושקעות, צבעוניות ומצליחות ליצור תחושה של ערים חיות ונושמות (או לפחות עד שאתם תנחתו בטעות על דוכן פירות ותגרמו לפאניקה בקרב הסובבים). רוב סרטוני המעבר מועברים בצורה של קומיקס, ולצערי המשחק מועבר כולו בדיבוב יפני (ואין סיכוי שמשפט של ארבע שורות יכול לעבור במילה מוקלטת אחת). אמנם יש תרגום לאנגלית, אבל זו לא חוויה קלה למי שלא רגיל למשחקים או סדרות/סרטים בשפות זרות. זה אומר שתצטרכו לקרוא, והרבה. לרוב, זה שווה את המאמץ. כיוון שדמותה של קאט היא כל כך נאיבית ומתוקה, שקשה שלא להתאהב בה מהר, והעולם כל כך רחב ומסתעף, שאתם תרצו רק ללמוד עליו עוד.
בניגוד למשחקים רבים, בGravity Rush משימות הצד הן לא משימות מעצבנות ומרגיזות, אלא משימות ששופכות יותר אור על הדמויות בעולם המגניב של המשחק, ועל היקום עצמו. המשימות יכולות להגיע לרמה מאוד משעשעת וכוללות חלוקת עיתונים באפס גרביטציה, איסוף תרנגולות ועוד ועוד. הן אמנם מזיזות אתכם מהאקשן, אבל הסגנונות המאוד קלילים ומשעשעים של הדמויות, היקום והמשימות עובדים טוב יחדיו. אם כי חלק מהמשימות חוזרות על עצמן.
המשחק גם מחזיק בזמן משחקיות לא קצר במיוחד עם בערך 12 שעות סיפור, ו20 שעות משחק אם תרצו לסיים את כל משימות הצד, שהן כאמור מוצלחות. ערך לא רע למשחק מפתיע.
השורה התחתונה
עם עלילה מעניינת, גראפיקה מוצלחת, עולם יפהפה ומשחקיות די יוצאת דופן, Gravity Rush 2 הוא עוד משחק אקסקלוסיבי מוצלח מאוד שמצטרף לרשימה הארוכה דיה של סוני. הוא אמנם משחק שיכול לגרום ללא מעט תסכול בעקבות השליטה המורכבת, אך ראוי לציון עקב ההתעמקות במכניקת השליטה על גרביטציה.
עידן בן טובים
בן 28. בוגר לימודי טלוויזיה וקולנוע. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״