ברוס קמפבל הוא שחקן שאהוב הרבה יותר מהסרטים שלו. בדומה לסמואל ל׳ ג׳קסון וכריסטפר ווקן, לא תמצאו הרבה אנשים שלא אוהבים אותו, אבל אם תעברו על הפילמוגרפיה שלו תראו הרבה ״או, זה לא היה כל-כך טוב״ או ״מה?!״. לקמפבל יש את כל מה שדרוש ויותר כדי להיות איי-ליסטר בסגנון הריסון פורד. יש לו מראה טוב קלאסי של כוכב קולנוע, כריזמה בכמויות והסטנר הכי מרשים בעסק, אבל במקום רזומה מלא בתפקידים ראשיים בשוברי קופות, תמצאו רזומה מלא ב״בי מוביז״ והופעות אורח אצל החבר שלו מהתיכון סם ריימי. לא שזה נראה כאילו מפריעים לו הדברים האלה. קמפבל מרגיש נוח להיות מלך סרטי הב׳, לאחרונה הוא חזר לדמות שפרסמה אותו , עם הרבה מההומור העצמי שתמיד הציג, ב״אש נגד המוות הקטלני״, סדרת ההמשך הטלוויזיונית המעולה לסדרת ״מוות קטלני״, שסיקרתי פה באתר. קמפבל חזר בקלילות לאש וויליאמס בסדרה החדשה שמשמרת את כל מה שאני אוהב בשני הסרטים האהובים עליי בטרילוגיית ״מוות קטלני״ (השני והשלישי), שילוב מעולה של אימה והומור. ועכשיו שהסדרה הסתיימה, החלטתי לדבר על הפרוייקט הלא-אש-וויליאמסי האהוב עלי של קמפבל, סרט הקאלט Bubba Ho-Tep, על מלחמתו של אלביס פרסלי במומיה עתיקה.
ב-Ho-Tep קמפבל חבר שוב לבמאי סרטי אימה קאלטיים, הפעם דון קוסרלי, שביים את סדרת סרטי האימה פאנטזם, ביסטמסטר הקלאסי ולאחרונה עיבוד די טוב לאחד מהספרים האהובים עליי John Dies at the End, לתפקיד שהוא המושלם בשבילו: המלך בעצמו, אלביס. כל התכונות האלה שהזכרתיי קודם: המראה, הכריזמה, הסנטר, כולם הופכות את קמפבל לשחקן המושלם לשחק את המלך. אחד מהציטוטים הכי מפורסמים של קמפבל הוא ״הייל טו דה קינג, בייבי!״, למען השם! אני מופתע שהסרט הזה הוא הפעם היחידה שהוא שיחק את אלביס. ובסרט הזה הוא משחק את אלביס בתקופה האהובה עליי: אחרי שהוא מת. אלביס היה כזאת אישיות אהובה באמריקה, שמיד אחרי שמת ב-1977 על אסלת שירותים ממנת יתר של סמים ובייקון, התחילו אגדות על איך שהוא עדיין חי. יש האומרים שהוא נחטף על ידי חייזרים, ויש האומרים שהוא פשוט עדיין מסתובב בעיירות קטנות באמריקה, מנענע את האגן שלו ומשגע את הקטינות. לסרט הזה יש הסבר משלו.
אנחנו פוגשים את אלביס קמפבל בתור קשיש בבית אבות מוזנח. האחיות והעובדים מכירים אותו בת׳ור סבסטיאן האף, אבל כמו שהוא מסביר במהלך הסרט, האף הוא חקיין אלביס. אתם מבינים, במהלך שנות השבעים אלביס התחיל לראות את הריקנות שבתהילה, ורצה לעזוב את הכל. הוא נפגש עם סבסטיאן האף ושיכנע אותו להחליף איתו תפקידים. אז זה בעצם היה האף שמת על השירותים באותו ליל אוגוסט ב-77, בזמן שאלביס חיי חיים פשוטים של חקיין עד שהוא הגיע לאותו בית אבות מקולל. היחיד שמאמין לאלביס למרבה אכזבתו, הוא חברו לבית האבות, אדם שחור שטוען שהוא הנשיא האמריקאי לשעבר ג׳ון פ. קנדי. הוא מסביר שלאחר ההתנקשות המפורסמת ב-1963, ה-CIA הצילו אותו, צבעו אותו בשחור והחביאו אותו מעיני הציבור.
אבל החלק המגוחך ביותר של העלילה מגיע רק אחר כך. בהתחלה הסרט דווקא מרגיש כמו דרמה קומית על חייהם הקשים של קשישים בבתי אבות. הסרט מתחיל בתיאור מפורט של יבלת על איבר המין של המלך, וממשיך עם מחשבות מייאשות שלו על איך לאף אחד לא אכפת ממנו "Get old, you can't even cuss someone and have it bother 'em. Everything you do is either worthless or sadly amusing.". אנחנו רואים מראות קשים כמו זקנה שגונבת לזקנה אחרת בריאת ברזל את המשקפיים. אבל השקט המדכא של בית האבות מופר על ידי מומיה שלבושה בבגדי קאובוי שמכונה באבה הו-טפ על ידיי אלביס, באבה, כמו מילה לאיש לבן דרומי באמריקה, והוטפ, כמו שושלת הפרעונים המצרית, ששואבת את הנשמות של דיירי בית האבות והורגת אותם. אלביס מגלה זאת שהוא נתקל בחיפושית מצרית ענקית (או בגודל ״כריך בננה חמאת בוטנים״ כמו שאלביס אומר) וצריך לשתף פעולה עם קנדי כדי להרוג את המומיה.
הסרט הוא שילוב נפלא בין אימה לקומדיה. קוסרלי מנוסה בז׳אנר האימה ועבודת היצורים שלו על החיפושית מעולה. והסרט מלא בבדיחות ואזכורים היסטוריים משעשעים. לצערי, הסרט לעיתים מרגיש קצת לא מאוזן - הוא משלב דרמה, אימה, הומור שחור, הומור סלפסטיק (בסצנות של שני מפני הגופות שכל הזמן מפילים את הקשישים המתים), אבל זה גם מה שהופך אותו למיוחד.
באבה הו טפ נעשה בתקציב צנוע של מיליון דולר והרוויח רק 1.2 מיליון בהפצה המאוד קטנה שלו. למרות (או בגלל) זאת הסרט הפך להיות סרט קאלט ובמשך של שנים מדברים על סרט המשך. פול ג׳יאמטי (שאחר כך שיחק בעיבוד של קוסרלי ל- John Dies) אמור היה לככב בסרט ההמשך בתור האמרגן המיתולוגי של אלביס, קולונל טום פארקר, עם רון פרלמן, הלבוי בעצמו, שיחליף את קמפבל בתור אלביס. העדכון האחרון לגבי ההמשכון היה ב-2013 כשג׳יאמטי אמר שהתסריט מעולה והוא עדיין מקווה לעשות את הסרט בעתיד. אני מקווה שזה באמת יקרה כי אפילו אם מאבדים את קמפבל, ג׳יאמטי ופרלמן הם שניים מהשחקנים האהובים עלי. ובינתיים אם אתם רוצים לראות את האיש והסנטר נלחם במפלצות, יש הרבה מקומות טובים לעשות את זה. ת׳נק יו, ת׳נק יו ורי מאץ׳.
יונתן עמירן
קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית.
אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.
לא אוהב: סרטים משעממים