גיקסטר - לגיק שבכולנו

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

"אד אסטרה" – ביקורת סרט

"אד אסטרה" הוא סרט שדורש מהצופה לחשוב. לא בטוח שהוא החליט על מה.

שתפו:

"סרטים שגורמים לצופה לחשוב" הם חרב פיפיות.  מצד אחד – הם מונעים מהקהל לבוא, "לכבות את המוח" לשעתיים, וללכת. הם משאירים חותם על הצופה גם לאחר תום הסרט, לפעמים במשך שנים, ומשמשים נושאי שיחה ונקודות פתיחה לדיונים אינסופיים. מצד שני, הם לא לכל אחד, והם צריכים להיעשות בצורה מאוד מדוייקת, על מנת שלא יתפסו כיומרניים או מבולבלים מידי. "אד אסטרה", בבימויו של ג'יימס גריי ("המהגרת", העיר האבודה Z", "הלילה הוא שלנו"), ובהפקתו ובכיכובו של בראד פיט ("12 קופים", "מועדון קרב", 7 חטאים") הוא סרט מהסוג שגורם לצופה לחשוב. או לפחות מנה להיות כזה.

עלילת הסרט מתמקדת ברוי מקברייד (בראד פיט), אסטרונאוט במקצועו, ומתרחשת בעתיד הקרוב. סדרת אסונות על פני כדור הארץ, שולחת את מקברייד אל כוכב נפטון – מיקומו הידוע האחרון של אביו, שנעלם לפני כמה עשורים במהלך משימת מחקר. טיסתו לכוכב המרוחק, תביא לחשיפת גילויים וסודות אשר נשמרו במשך שנים, הנוגעים לעולם כולו ככלל, ולמקברייד בפרט.

"אד אסטרה" כולו מתרחש מנקודת מבטו של רוי, כוללVoice Over   שלו עצמו, ומוקדם מאוד אל תוך תחילת הסרט, אנחנו מגלים שהוא לא הבחור הכי חברותי בגלקסיה. החלטה זו מדגישה את חווית הבדידות, אותה חווה דמותו של מקברייד. נוסף על כך – היא גורמת לסרט להיראות כסרט סולו באופן מוחלט של פיט, למרות הופעתן של דמויות אחרות בסרט, בגילומם של דונלד סאת'רלנד ("מ.א.ש", "עת להרוג"), טומי לי ג'ונס ("הנמלט", "ארץ קשוחה"), רות נגה ("פריצ'ר", "סוכני שילד") ועוד. רוי מקברייד הוא לא דמות שנקשרת לאנשים שמסביבו, והוא לא מתאמץ להתחבב עליהם מחוץ לשעות העבודה. הוא אדם רגוע ושליו באופן תמידי, אסרטיבי ושקט ושום דבר אינו מוציא אותו מדעתו או גורם לו להילחץ. בראד פיט, שבהרבה מקרים משחק דמויות הפוכות לחלוטין, עושה פה עבודה מצויינת בהעברת הריחוק של הדמות מהחברה, הן מנטלית והן גיאוגרפית. מדובר בתפקיד שניתן היה לחשוב שלא דורש ממנו הרבה, דבר שאינו נכון בעליל, אך בכל מקרה, קשה להתעלם שגם הפעם (בפעם המי יודע כמה) הוא מוכיח את עצמו כשחקן מצוין, אפילו בדברים קטנים. 

70317040_364202144532876_2272533695292243968_n.jpg

חשוב להבהיר משהו – לא מדובר בסרט פעולה, כמעט ואין סצינות מותחות, וגם אלו הקיימות לא מהוות את הבסיס ל"רוח" הסרט, אלא מתארות אירועים ספציפיים. "אד "אסטרה" מלא במונולוגים, דיאלוגים מנוכרים וסצינות שלמות של שקט. מדובר בסרט איטי, קר ומחושב, בדיוק כמו הגיבור שלו. וככזה – הוא לא מתאים לכל אחד, וקריטי לדעת זאת לפני הגעה לסרט.

דבר נוסף שחשוב לדעת על הסרט, הוא שהוא יפיפה. בין אם מדובר בסצינה בתוך חללית, או מבנה כלשהו, ובין אם מדובר בסצינה שמתרחשת על רקע כוכב כלשהו. כל שוט ושוט מצולם, מבוים וערוך בצורה מדהימה, ולא משנה מה תחשבו על הסרט עצמו מבחינות אחרות, על הוויזואליות של הסרט לא אמורה להיות אף מחלוקת.

הבעיה הגדולה של הסרט, זה שהוא לא הולך עד הסוף. ברגעים מסויימים הוא דומה ל"כוח המשיכה", ובאחרים ל"בין כוכבים". אך בניגוד לראשון, הוא לא מתמקד בפן ההירואי של בדידות אסטרונאוט בחלל, ובניגוד לשני – הוא לא נכנס לקרביים של הסוגיות המנטליות והפילוסופיות העוברות על הדמות הראשית. חלק גדול מאוד מהסרט סובב סביב הקשר בין דני לאביו, האסטרונאוט המפורסם שנעלם לפני הרבה שנים, אך אנחנו לא מקבלים נקודת מבט מעמיקה על הקשר ביניהם, מעבר להתייחסותו הקרה של מקברייד, בתיאורו אירועים מינוריים מהעבר.

69593702_429599184581956_5501281179740930048_n.jpg

לאורך כל הסרט, העלילה שמה אל מול עיניי הצופה אמונות, הרגלים ותיאוריות קונספירציה שונות, ובוחנת אותן מזוויות שונות – מקיום חיים תבוניים בחלל, ועד יחסי אב ובן. אך "אי ההליכה עד הסוף", אותה הזכרתי מקודם, מפריעה לנקודות לעבור כמו שצריך. למעשה, הנקודה המהותית היחידה אשר מועברת באופן מעולה, היא זווית ההסתכלות על בדידות האדם (ביקום, ובסביבתו הקרובה), והיא כולה נשקפת לזכות משחקו של בראד פיט, ועבודת הבימוי של גריי, אשר מעבירים זאת גם בסצינות ללא מילים.

נוסף על הבעיה המתוארת למעלה, הסרט כולו חותר למערכה השלישית ולמה שדמותו של מקברייד (ובעצם גם אנחנו, הצופים) נגלה כשהיא תתרחש. ביחס לכך – הסיום מאכזב מאוד. בין אם בהתרחשויות הלא הגיוניות (בהתאם למציאות של הסרט), ובין אם בצורה בה נסגרת העלילה, אפשר להגיד שהתוצאה לא הייתה שווה את הממתנה וההשקעה.  

70617301_579283216196651_6907054680442929152_n.jpg

"אד אסטרה" הוא לא סרט לכל אחד, ויכול להיות שהוא בכלל לא סרט לכל תקופה. בתקופה זו, בה הסרטים "מהירים" יותר, והקהל עם טווח קשב קטן יותר – הסרט פשוט לא מתאים לניתוח ולשיפוט מוקדם. יכול להיות שבדומה לסרטים דומים אחרים, בעוד כמה שנים הוא ייחשב כסרט מופת וכאבן דרך בקולנוע, ויצבור לעצמו קהל מעריצים גדול. השאלה היא מה מטרתו. אם מטרת היה לגרום לצופה לחשוב, להרהר, ולא להתייחס לסרט כסרט בלבד, אלא כנקודת התחלה להתבוננות אישית וחברתית מעמיקה – יכול להיות שהוא עושה את שלו. אבל מכיוון שלאורך חלקים רבים בסרט, לא ברור אם הוא מנסה להיות סרט אינדי קטן ואינטימי, או סרט גדול ומשפיע, האפקט הרצוי מצטמצם. ולא במעט.


10010669_10202782342093404_3105120455624983818_o.jpg

אייל אמיר 

בן 30, גיק בהתהוות. בעל חיבה מוגזמת לסרטים וסדרות, אשר שנייה ברמתה רק לאהדה לברצלונה. מנטור רוחני – צ'נדלר בינג.



שתפו:

Picture of נתי אקב

נתי אקב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *