גיקסטר - לגיק שבכולנו

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ביקורת סרט – "נוכלות בלי חשבון"

מהטריילרים היתה הרגשה שזה הולך להיות סרט פשע סקסי אבל בסופו של דבר מדובר על סרט חסר השראה או מקוריות, על פשע קטן שלא מצליח לגרום לקהל להזדהות לא עם הקורבן ולא עם העבריין. פספוס של סיפור טוב שתורגם לסרט בינוני.

שתפו:

בהוליווד מחפשים סיפורים טובים לעשות מהם סרטים. הם יקחו אותם מכל מקום אפשרי, גם מהחדשות. זה הצליח מאוד עם "ספוטלייט" שסיפר על עיתונות חוקרת שחשפה התעללות של כמרים בילדים וזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 2015.

סרטי פשע המבוססים על מקרים אמיתיים נותנים ערך נוסף שמלמד אותנו איך פושעים אמיתיים חושבים (ולא תסריטאים שחושבים כמו פושעים) ואיך רשויות החוק עובדות מול אותן תופעות. כמו שאפשר היה לראות בסרט "הזאב מוול סטריט". 

הסיפור של "נוכלות בלי חשבון" מבוסס על כתבת תחקיר שכתבה ב-2016 ג'סיקה פרסלר עבור ב"ניו יורק מגזין". היא הייתה מועמדת באותה שנה לפרס "נשיונאל מגזין" על הכתבה שסיפרה על חבורה של רקדניות אקזוטיות בניו יורק שהחליטו לקצר תהליכים ובמקום לחכות לטיפים שעשירי העיר מעניקים להן עבור ריקוד פרטי, יסממו את הלקוחות האלה וידאגו לקחת כמה טיפ שהן רוצות.  לקחת את הסיפור הזה ולהפוך אותו לסרט נשמע כמו רעיון טוב, עד שמבינים שאין בו הרבה בשר. מבחינה רעיונית, לא מעשית. כי תכלס, בסרט רואים די הרבה "בשר"… 

68625556_673267093192303_3843881552509403136_n.jpg

הסרט צריך להציג את עולם הסטרפטיז של ניו יורק בתחילת שנות האלפיים, את הדילמות המוסריות (אם יש כאלה) שהובילו את אותן בנות לבצע את הפשע והתוצאות של המעשים האלה. פרק של 42 דקות יכול היה לעשות את זה באיזו סדרה או תוכניות דוקומנטרית. כשזה מגיע להפקה קולנועית, אתם יודעים שאתם הולכים לקבל הרבה ריקודים חצי אירוטיים – כי אי אפשר באמת להראות מה שקורה במועדונים האפלוליים האלה על המסך, הרבה צילומים בהילוך איטי, בניית סיפור נורא ארוכה ולקראת הסוף קצת דרמה. 

הכוכבת הראשית בסרט ושותפה להפקה היא ג'ניפר לופז ("יפה במנהטן", "מארגנת החתונות", "סלינה"). באמת כל הכבוד לה שבגיל 50 היא יכולה לשחק חשפנית ולרגע אחד אתה לא מסתכל על המסך ואומר שהיה צריך לתת את התפקיד למישהי צעירה יותר. הסצנה הראשונה שלה היא ריקוד על במה מול גברים נלהבים, ואפשר לראות שהיא לקחה ברצינות את האימונים לתפקיד.
לופז מוציאה את כל ה"ג'ני מהבלוק" ומשחקת את הגרסה הכי זולה שלה בתור רמונה. היא מנצלת את המבטא הספרדי מהבית ומשתמשת בשפה שכבר שנים לא שמענו מהפה שלה. בתור החשפנית הוותיקה במועדון היא פורשת את חסותה על הבחורה החדשה שהצטרפה, דסטיני (קונסטאנס וו: "עשיר בהפתעה", "סרט לגו: נינג'גו"), שאולי יודעת להציג את גופה לראווה כמו שצריך, אבל לא בקיאה בתורת הטיזינג לטובת סחיטת יותר כסף עבור אותה עבודה. 

הן הופכות לחברות טובות שעושות כמעט הכל יחד ותומכות אחת בשניה ברגעים קשים, עד שהן מחליטות, בהגיון לקוי, שהלקוחות שלהן הם אנשי בורסה מסריחים שגם ככה גונבים את הכסף שהם מרוויחים מהציבור, ולא באמת עובדים בשבילו, ולכן זה פשע ללא קורבנות. 

70843846_1042409449483595_8659482585107267584_n.jpg

את הסרט ביימה לוריין סקפאריה ("המתערבת" וכמה פרקים בסדרה "הבחורה החדשה") ואפשר לראות שהיא לא במאית מאוד מנוסה או מקורית. מצד אחד אפשר לצפות שריקודים אקזוטיים יהיו סקסיים, אבל מצד שני, נשים שעושות סרט על חשפניות לא ירצו לקדם את התעשייה הזו. כך יוצא שחוץ מהכניסה המרשימה של ג'ניפר לופז, הריקודים שמוצגים בסרט רק גורמים לאי נוחות יותר מכל תחושה אחרת. השימוש בהילוך איטי 50% מהזמן שרואים את ג'ניפר לופז הולכת הופכים להיות מגוחכים ככל שהסרט מתקדם. החלק הראשון של הסרט, שמתמקד באורח החיים של החשפניות, ארוך מידי ולא מוצדק. החלק השני שמתאר את הפלירטוט עם מעשים לא חוקיים גם הוא מעייף. למרות שהשיטה והדרך ברורים מהפעם הראשונה יש איזו התעקשות לחזור על הסצנות האלה כאילו מתוך מציצנות ולא בניית הסיפור. 

בעוד דמותה של רמונה מונעת מהחלטות שהיא לוקחת ולא משתנה הרבה לכל אורך הסרט, הדמות של דסטיני משתנה ומתפתחת והרבה יותר מעניינת (נסו לשים לב לטון הדיבור שלה בחצי הראשון של הסרט ובראיונות השתולים על הדרך). למרות כל זה, העין של הצופים תמשיך להימשך לכיוונה של ג'יי לו כל פעם שהיא על המסך כי אנחנו כאלה רדודים. 

70099329_2363294927255533_888336134600392704_n.jpg

עוד מופיעות בסרט הזמרת קרדי בי בהופעת בכורה קולנועית נאותה. לפני שהפכה לזמרת הגברת בי היתה חשפנית בעצמה, ולפני כמה חודשים הודתה שהיא נהגה לסמם חלק מהלקוחות שלה ולשדוד את כספם. היום זה נשמע כמו משהו שהיא אמרה כדי לקדם את הסרט יותר מאשר חוויות אמיתיות, אבל אין לדעת. ג'וליה סטיילס ("10 דברים שאני שונאת אצלך", "ג'ייסון בורן") בתפקיד העיתונאית המראיינת – עוד חלק ממש מיותר בסרט שבו אי אפשר להחמיא לסטיילס לא על המשחק ולא על המראה. לילי ריינהרט ("ריברדייל") כחשפנית רגישה יותר מהאחרות. מדלן בראוור ("סיפורה של שפחה", "כתום זה השחור החדש") היא החשפנית המשוגעת, ומרסדס ראול ("פישר קינג", "אחרון גיבורי הפעולה", "ביג") בתור המאמא של המועדון שדואגת לאינטרסים של הרקדניות. 

מהטריילרים היתה הרגשה שזה הולך להיות סרט פשע סקסי אבל בסופו של דבר מדובר על סרט חסר השראה או מקוריות, על פשע קטן שלא מצליח לגרום לקהל להזדהות לא עם הקורבן ולא עם העבריין. פספוס של סיפור טוב שתורגם לסרט בינוני.


יורם לשם

בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.


שתפו:

Picture of נתי אקב

נתי אקב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *