האלווין" – ביקורת סרט"

כזה הוא "האלווין" על כל חלקיו לאורך השנים. ויש לסדרה הזאת קהל מעריצים שמאוד אוהב את סוג הבידור הספציפי הזה כבר 40 שנה. ג'ון קרפנטר, שכתב וביים את הסרט הראשון בסדרה, בשנת 1978, יצר דמות שהקהל אוהב לפחד ממנה. הוא הוגדר כמשוגע או פסיכופט, כי אי אפשר היה להסביר את הסיבה שבגללה הוא הורג אנשים, וכידוע בני אדם הכי מפחדים ממה שהם לא יכולים להסביר.

בסרט המקורי מייקל מאיירס רוצח את אחותו בהיותו בן שש בלבד, וכשהוא מתבגר הוא חוזר לרצוח אנשים (בעיקר צעירות) כשהוא עוטה מסיכה מפחידה. הנסיונות לעצור אותו, הכוללים ירי ישיר לגוף, נכשלים ואנחנו לומדים שיש לו יכולות על טבעיות שמוסברות בכך שהוא "רוע טהור". מאיירס מוצג כמו יצור חזק מאוד שלא מוציא מילה מהפה ומתנהל בגישום נוראי. מצד שני הוא מצליח להגיע בדיוק לאן שהוא רוצה, כמו יונת דואר, או כאילו יש לו מתקן GPS במוח, ויש לו מטרה אחת ברורה, להגיע ללורי סטרוד (ג'ימי לי קרטיס – "משנה מקום משנה מזל", "שקרים אמיתיים", "דג ושמו וונדה") ולהרוג אותה. אבל רק ביום אחד בשנה. לא בשום יום אחר.

זה היה התפקיד הראשון של קרטיס בקולנוע וזו הפעם השישית שהיא משתתפת בסרט מהסדרה הזו. בשני הסרטים הראשונים היא היתה הכוכבת ומשם פרחה הקריירה שלה, אבל כשהיא התחילה לדעוך, חזרה קרטיס לסרט שחגג 20 שנים לפרנצ'ייז – H20. הסרט שעלה 17 מיליון דולר להפיק ב-98', הכניס 55 מיליון, והצדיק את המשך הקיום של הסדרה.

ועכשיו, עוד 20 שנים אחרי הסרט ההוא, לורי היא סבתא תמהונית שעדין חיה את הטראומה מלפני 40 שנה. חיה בבידוד, מתאמנת לקראת היום שמייקל מאיירס יחזור ורק היא תוכל לנצח אותו. קצת שרה קונור מצידה, אבל לא לטובת עתיד האנושות, אז היא גם לא מקבלת את אותה מידת אמפתיה.

ג'ימי לי קרטיס היא שחקנית טובה, והנוכחות שלה מאוד משמעותית לסרט, אבל איכשהו יש לה סצינה שבה היא מגיע לאיזה מפגש משפחתי עם גישה של "אני כאן אבל יש לי דברים יותר חשובים על הראש", ואז היא שותה את היין של חבר משפחה אחר בלגימה, להראות שהיא בלחץ, ואז מודיעה לכולם שמייקל חזר ואז מתחילה לבכות. הכל בטווח של 15 שניות. כצופה אתה לא יכול להתחבר לאף אחד מהרגשות של הגיבור אם הם כולם נזרקים עליך בבת אחת ובלי מילימטר של עומק.

למי שראה ומכיר את הסרט המקורי (בלי קשר לשלל ההמשכים שלו) ימצא כמה קריצות ואזכורים, אבל מעבר לזה – הסרט לא תורם לעולם יותר מידי. התסריט שלו מרגיש כאילו ילד בן 12 דחף כמה רעיונות למחולל תסריטים מקולקל והשאיר את מה שהתקבל: התלהבות מרציחות מסובכות או מזעזעות, בלי גרם אחד של ענין באופי של הנרצחים, כך שלנו, כקהל, אין טיפת רגש כלפיהם. קלישאות מסרטי אימה אחרים שמפחיתים מהמתח. חוסר עקביות. חוסר הגיון. ניסיונות לפתח עלילות משנה שלא מובילות לשום מקום. אפשר לחשוב שאחרי שהסרט נערך, לא היה מבוגר אחראי שיסתכל עליו ויגיד לילדים שהכינו אותו איפה כדאי לתקן.

פה ושם אנחנו רואים דמות שעשתה משהו שלילי לפי נורמות חברתיות מקובלות, ואז נרצחת. שיהיה לקהל קל יותר לקבל את הרצח כי הוא לא היה "אדם טוב". אבל זה לא מה שעושה רוע טהור. הוא אמור להרוג את החפים מפשע, אלה שלא מגיע להם למות. כדי להציג את אחד הגברים בסרט כדמות אב לא רצינית, ולכן לא ראויה להגנה תסריטאית, מראים את אותו מביך את ילדיו בהתנהגותו, ובזמנו החופשי משחק ביו-יו.

שוטר אחד מדבר בטקסטים של שורה אחת בלבד כמעט כל הסרט. "סאן אוף א ביץ'" הוא אומר בכעס כשהוא עומד מעל גופה, והולך. "היום אנחנו צדים אותו" הוא אומר ומסתער לכיוון האוטו במקרה אחר.

דמות אחרת בוחרת להסתובב בבית עם רובה ציד (אולי אפילו רובה צלפים) ככלי טקטי. בבית! אני מבין שלא כולם הולכים לצבא ומבינים בנשקים או  "לוחמה בשטח בנוי", אבל אם אתה כותב תסריט, תבדוק קצת איך דברים אמורים לעבוד.

השיא מבחינתי היה כשרופא יוצא מרכב משטרתי שממהר לעוד זירת רצח, פונה לקהל במילים האלו: "אני רופא. תנעלו את הדלתות". אם עד אז לא לקחתי את הסרט ברצינות, פה נשברתי לגמרי.

לרוב אני יכול להגיד על סרט שלמרות שהתסריט לא היה משהו, הצילום היה מרשים, או שהמשחק היה מהנה. או שהטכנולוגיה שהוצגה היתה מרתקת. או שהטוויסטים היו מספקים. לצערי בסרט הזה אני לא מצליח למצוא אפילו משהו אחד חיובי להגיד על הסרט גם כשאני מפרק אותו ליחידות ביקורת קטנות יותר.

הבעיה שלנו, כקהל, היא שעלות ההפקה של הסרט היתה 10 מיליון דולר, שזה ממש גרושים לתעשיית הקולנוע כיום. וכבר בשבוע הראשון הסרט הכניס 87 מיליון דולר. המודל העסקי עובד, ולכן, בלי קשר לתוצאות הסרט, מי שרד ומי לא, ברור שכמיזם עסקי  הוא הצלחה גדולה, ועלינו ייגזר סרט נוסף בסדרה.

את האלווין אני שופט לפי היותו חלק מז'אנר האימה, ואפילו תת-ז'אנר הסרטים הנוסחתיים והזולים. גם בקבוצה הזאת הוא עדין מקבל ציון נכשל.

יורם לשם
בן 48. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר
מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.