סטארטרק חוגג השנה 50 להיווסדו. ב-1966 עלתה סדרת הטלווזיה "סטארטרק " אל מסכי הטלווזיה. אחריה, סדרת סרטים מצליחה שהובילה בהמשך לסדרות טלוויזיה, סרטים, קומיקס, ספרים, מרצ'נדייז למכביר והכי חשוב - קהל של מעריצים נאמן ברחבי כל העולם.
"אל האינסוף" הינו הסרט השלישי בסדרת "סטארטרק" אשר יצר טיימליין חדש לסדרה. אותו טיימליין אשר קיבל את הכינוי "קלווין" או "אברהמוורס" על שם במאי שני הסרטים הראשונים, יצר שרשרת אירועים חדשה-ישנה והרפתקאות חדשות עבור גיבורי סטארטרק.
הסרט השלישי מתמקד באנטרפרייז וצוותה בראשותו של ג'יימס קירק (כריס פיין), הנמצאת במרכזו של מסע בן 5 השנים שלה בחלל. השגרה קצת שוחקת את גיבורינו. בעוד קירק מהרהר בעתידו על ספינת האנטרפרייז וספוק בעתידו בצי הכוכבים, חופשה קצרה בתחנת החלל יורקטאון מובילה אותם למשימה פתאומית ומסוכנת על כוכב נטוש. ללא אמצעי תקשורת או הצלה, הצוות מנסה להתאחד ובמקביל להתמודד עם אויב חדש ומפתיע המאיים להשמיד את הפדרציה.
הסרט לא מחפש לספר לנו את כל ההיסטוריה של הדמויות או נכנס לקונפליקטים אישיים עמוקים מדי. גם אלו המופיעים נרמזים בעדינות במהלך הסרט, והם אינם משתלטים על העלילה ואינם מפריעים לסיפור. הסרט מספק לנו הרפתקאה אמיתית בחלל, עם סיפור מוכר שיש בו משהו צנוע יותר מקודמיו והוא נצמד אל המקור הטלווזיוני. כוכב במצוקה, עזרה לזר בצרה, גילוי ציווליזציה חדשה, כל אלו הם מרכיבים אלמותיים המהווים חלק עמוק מהעולם של סטארטרק, שנראה שקצת נזנח בסרטים הקודמים. אין כאן מסעות בזמן, או סכנה ברורה ומיידית לכלל הפדרציה או קרבות חלל אפיים כמו בסרטים הקודמים, הסיפור הוא סיפור מדע בדיוני טהור, על צוות שנמצא בכוכב מבודד, ומנסה לשרוד.
הסרט מספק לא מעט רגעים נוסטלגיים אל הפרנצ'ייז ואל הסרטים הקודמים בסדרה. אולם, הסיפור כאן הוא על המסע בן חמשת השנים בכלל והתוצאות שלו על אנשי הצוות בפרט.
בעקבות הפיצול של ציר הזמן המקורי של הסדרה, נאלצו הדמויות להוכיח את עצמן בציר הזמן החדש, ולהצדיק את השינוי שנכפה עליהן בציר הזמן החדש. בסרט הנוכחי, הדמויות בוגרות יותר, נינוחות ועמוקות יותר, דבר הבא לידי ביטוי בעיקר בקירק. קירק, למרות ניצוץ השובבות הנצחי, פחות אגרסיבי ולהוט להוכיח את עצמו ויותר מחושב ודיפלומטי.
בעיניי הקרדיט כולו של סיימון פג, אחד הכותבים הראשיים של הסרט, (המגלם בסרט את סקוטי). פג מתחמק באלגנטיות בריטית משובחת ממלכודות קיטש צפויות בתסריט, שאני בספק אם אמריקאיים היו מצליחים להמנע מהן, לא נופל לרגע להשתפכות רגשית מיותרת, או לאימפריאליזם מיותר, ועדיין לא מוציא את הדמויות ריקות או מנותקות. נראה שהוא, יותר מהכותבים הקודמים, מבין את הרוח האמיתית של סטארטרק - גילוי עולמות חדשים, המשמעות של הפדרציה, ומבקש לספר לנו על המחיר ששולם בהיווסדה.
אין ספק שהעיצוב כאן מרהיב. סרטים כמו אלו נועדו אל מסך הIMAX. החלל, מרחבי האינסוף שלו, האנטרפרייז הענקית אל מול האנשים הקטנים, הפרטים הקטנים שבחלל אל מול האנשים הקטנים בתחנת "יורקטאון"- היוצרים לוקחים את השפה הויזואלית של הסרט צעד אחד קדימה וכל הפרטים הקטנים נראים מדהים על המסך הגדול, מה שהופך את חוויית הצפייה למרהיבה. ( וגם עוזר שהפליירים החביבים כל כך על אברהמס לא מעוורים את הצופה.)
הבמאי ג'סטין לי מוכיח שהוא יכול לעשות סרטים טובים ולא רק כאלו של מרדפי מכוניות (כמו סרטי "מהיר ועצבני" אותם ביים). עם עבודת מצלמה חכמה, קצב מעולה, ועריכה נהדרת, לי הצליח להפוך את "סטארטרק: מעבר לאינסוף" לקלאסיקה חדשה בסרטי מסע בין כוכבים. בנוסף לסיפור טוב, שחקנים טובים וחוויה ויזואלית מהממת, אין ספק שהסרט ממלא את תפקידו נאמנה גם בתוך סרטי הפרנצ'ייז, וגם בולט לטובה מעל שאר סרטי הקיץ הזה ששברו את ליבנו והותירו אותנו מאוכזבים. הסרט בהחלט נותן לנו שעתיים של הרפתקאת חלל מרשימה
השורה התחתונה
סטארטרק: האינסוף הוא חווית IMAX מרהיבה, גם אם הוא לא מחדש יותר מדי
מירי נמנוב היא המפיקה הראשית של גיקסטר.
היא גם גיקית פנטזיה, חובבת קומיקס,
ומתאמנת להיות גיבורת על בזמנה הפנוי
עקבו אחריה באינסטגרם:
@mirinem
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?